הסרט הכחול של יס
איזה גדולים יס ומקאן עם הפרסומות המשוגעות שלהם. מאות דוסים מוחים בשצף ברחובות ניו יורק. כמה חכם לשווק את ערוץ הפורנו החדש דרך העצבים של הדוסים המצחיקים האלה. הא, אין ערוץ פורנו? מה זה היי דפינישן בכלל? יוסי בן טוב מחפש תשובה ולא מוצא
או קיי, עכשיו בואו ניכנס אליה קצת יותר לעומק. יוצאים חרדים ניו יורקרים לרחובות ומקטרים בשירה מופלאה על איזה מוצר של יס. רגע רגע.. איזה מוצר? שנייה אני צריך להיכנס לראות אותה שוב.. הנה זה - היי דפינישן.
וואלה, הבנתי. רגע, מה זה היי דפינישן? לא יודע.. מאה חרדים עם השקעה מטורפת וגרנדיוזית, ושירים, וסוסים, ושוטרים, ושחום עור עובר לתומו.. אבל מה זה היי דפינישן לעזאזל? מותר לנחש כאן? זה בטח ערוץ הסרטים הכחולים! חייב להיות. הרי הם שרים שם על תועבה, להחרים את יס. גוואלד, אנא עראף. חייבת להיות איזושהי רלוונטיות למוצר, לא?
אז את מבחן הרלוונטיות למוצר הם עברו ובגדול. ערוץ סרטים כחולים. באמת פויה, וכל דתי היה מזדעק. אבל למה לפרסם את זה ברבים? למה לאבד קהל כל כך חזק וגדול כמו החרדים?
בטח בגלל גורם הזכירות, או ההומור, או אולי בגלל שלא היה עוד מחזמר עם דתיים, אולי כדי לעורר מהומה מכוונת, שידברו עלינו, אולי כי אנחנו כל כך גדולים וחזקים שאנחנו שמים על הדתיים קצוץ, אולי בכלל רוח שטות שעברה במשרד וגרמה לאיזו חשיבה מעוותת שההומור לוקח הכל, וגם הקהל המאוד רגיש הזה יצחק יחד איתנו על עצמו?
אין דבר כזה פרסומת מצחיקה, זכירה, אפקטבית, הארד סיילית או אווירתית או יו ניימ איט. יש רק שתי קטגוריות עליהן אפשר לדבר. פרסומת חכמה או פרסומת טיפשה. בחכמות ניתן להבחין בדרך כלל במסר אחד, ברלוונטיות בלתי מתפשרת למוצר, היא מפתיעה בנקודת השיא. והכי חשוב - לא רואים עליה את התפרים של הניתוח. כשאני אומר תפרים של ניתוח אני מתכוון לאגו של הצוות הקריאייטיבי שיצר אותה. בפרסומת טובה האגו הזה בדרך כלל נעלם. אין גוזמאות שמאפילות על בריאות המוצר. אין הגזמות בלתי אמינות, ואם נכנסים לשדה של הדמיון המופרז, רצוי לשמור על הרלוונטיות למוצר כדי שהפרסומת לא תרחף לה לעד באיזורים של חוסר האמינות.
צריך להבין שלפעמים דווקא בפרסומות זכירות, הקהל יכול לשכוח את המוצר, ובמקרים שכאלה (והיו הרבה) כאשר
במשרדי הפרסום צריכים לזכור שטובת הלקוח מחייבת אותם להיות זהירים כשהם מעלים את המוצר על שולחן הניתוחים. עודף קריאייטיביות יכול להשאיר על הלקוח צלקות של גאוות יתר או בומבסטיות שלא לצורך. בקיצור - כשהקמפיין עולה לאוויר אז המוצר צריך להראות יפה - בטח שלא הפרסומת. על המוצר לבלוט, בטח שלא הפרסומת. לדאבון לבם של רוב המפרסמים בארץ, קשה למצוא את האינטלקט הזה, את התובנה הזו, במשרדי הפרסום שלנו.
בקיצור- במדד חוכמה/ טיפשות: פרסומת טיפשה. נקודה.