אני והחבר"ה - וישב
מבנה הקהילה המלוכדת, העדה, הוא מבנה חברתי ראוי וחסון. אולם הפסוק "ויבא יוסף את דבתם רעה אל אביהם" מורה על היבט בעייתי בקבוצה המלוכדת: היא מחפה על פגמים וחסרונות. הרב יהודה ברנדס
לפי האמור בנבואת יחזקאל (פרק ל"ז), האיחוד בין 'עץ יוסף' ו'עץ יהודה' שייך לאחרית הימים, לימות המשיח, לא קודם לכן. סיפור העימות והמחלוקת שבין יוסף ואחיו המתחיל בפרשה זו ונמשך עד סוף ספר בראשית, אף הוא בבחינת מעשה אבות סימן לבנים - בכל הדורות יתקיים מתח פנימי בין השבטים.
כיון שסיפור יוסף ואחיו הוא סיפור מפתח לתולדות המחלוקות הפנימיות בישראל, ניתן למצוא בו שבעים פנים של מחלוקת: היבטים שונים בסיפור מהווים שורש לדגמים של מחלוקות שהופיעו בזמנים שונים ובאופנים שונים בחיי העם והחברה. נתבונן באחד מהם, עפ"י דרשתו של הרי"ד סולובייצ'יק זצ"ל "ויחלם יוסף חלום" שנדפסה בקובץ "חמש דרשות".
האחים מייצגים את דמות הקהילה המלוכדת. הם שותפים בכל דבר: הם חיים כקבוצה סגורה של רועים בשכם ובעמק דותן. במכירת יוסף השתתפו יחד. תמיד הם מדברים בגוף ראשון רבים: "ויאמרו איש אל אחיו". בהיותם עשרה (בלא בנימין ויוסף) הריהם עדה, מנין, ומכיון שכך, אף השכינה מצטרפת עמהם.
על פי המדרש - אפילו במעשה המכירה צרפו את הקב"ה עמהם. גם בירידות מצרימה הם הולכים כגוף אחד, מלוכד. יש ביניהם ערבות ואחריות הדדית, הם מחפים זה על זה ומופיעים גם בהתמודדות עם המשנה למלך מצרים כגוף אחד. יוסף שובר את המסגרת הזאת. הוא איננו מצטרף אל החבורה ועומד מן הצד. כך הוא מציג כבר בעת החלומות: האחים הם קבוצה אחת - קבוצת אלומות או מערכת כוכבים, והוא נבדל מהם: אלומה נפרדת, אישיות שאיננה כוכב או גרם שמים אחר בחלום השני. הוא נבדל מהם בלבושו: כתונת פסים, ואיננו שותף במעשיהם: "ויבא יוסף את דבתם רעה אל אביהם".
בפשטות נראה, שמבנה הקהילה המלוכדת, העדה, הוא מבנה חברתי ראוי וחסון. אולם הפסוק "ויבא יוסף את דבתם רעה אל אביהם" מורה על היבט בעייתי בקבוצה המלוכדת: היא מחפה על פגמים וחסרונות. מסתבר שגם בתוך הקהילה יש מעמדות: בני השפחות נמצאים במעמד פחות מבני הגבירה. מאוחר יותר מתברר כוחה המסוכן של חבורה, כשהיא פועלת כגוף אחד לפגוע ליוסף, מוכרת אותו לישמעאלים, ומסתירה במשך שנים רבות מאביהם את דבר המעשה. מקומם של ראובן ויהודה כמנהיגי החבורה, מצריך דיון רחב בפני עצמו, על כוחו של המנהיג בתוך הקהילה, כוח מוביל ומרכז מצד אחד,
לעומת כל זאת, מייצג יוסף את הבודד, החריג. יוסף הוא "נזיר אחיו", ונבדל מהם. בדרכו היחידאית, הוא נדרש לעמוד בנסיונות קשים, מתוך בדידות גמורה: כנער נמכר לישמעאלים, במצרים פילס דרכו, בבית פוטיפר, בבית הסוהר, עד שנתעלה לתפקיד משנה למלך מצרים. גם בתפקיד נכבד זה, חי בתוך בדידות גמורה, בהסתרת מוצאו ועולמו הפנימי מכל הסובבים אותו. הוא אינו מוגן על ידי הקבוצה ואין מי שיחפה על מעשיו. לכן הוא צריך לעמוד בצדקותו עד תום.
בהיותו חריג מן הקהילה אין האחים מכירים בערכו. היות והוא מתלבש אחרת, מבקר אותם על מעשיהם, מסלסל בשערו ולומד תורה בנבדל מהם, עם אביו ולא עמהם, הם חושדים אותו שיצא לתרבות רעה. זהו מחיר הכרחי שצריך לשלם היחיד המחדש דרך אחרת בעבודת ה', עד שהוא זוכה להכרה בדרכו. הוא נתפס כמערער על המסורת, פוגע באחדות, מפר ברית.
"ביקש יעקב לישב בשלווה" - דבר זה בלתי אפשרי. השלווה והמנוחה אינן דרך חיים דרך בעולם הזה, הדרישה בעולם הזה היא להמשיך כל הזמן להתפתח, להתקדם ולסלול דרכים חדשות בעבודת ה'. לשם כך יש צורך ביחידים שהם בבחינת יוסף, שיפרצו דרך. תחילה הם נראים כפורצי גדר, מזיקים ופוגעים באחדות הקהילה ובהתנהלותה השלווה. לפיכך חייבת להתעורר עליהם מחלוקת. בסופו של דבר מתברר שהם פורצי דרך, ומתגלה הברכה שבמעשיהם.
הרב ד"ר יהודה ברנדס עומד בראש בית המדרש, מכללת רוברט מ' ברן, בית מורשה. לאחרונה ראה אור ספרו "מדע תורתך", שיעורים שנלמדו בבית מורשה על מסכת כתובות, בהוצאת המכון הישראלי לפרסומים תלמודיים
נא להמתין לטעינת התגובות
