תנו לחיות לחיות!
כל העמותות למען בעלי החיים טוענות שהן אוהבות חיות. מה זאת אהבה ואיך היא מתבטאת? תלוי את מי שואלים. על המתות חסד, החיים ברחוב ושעירים לעזאזל עם זנב - בכתבה הבאה
האם מדובר בריב על יוקרה ואגו בין ארגונים הפועלים למען החי או במשהו עמוק יותר המבדיל את צער בעלי חיים תל אביב משאר הארגונים?
בכניסה למתחם המפאר של האגודה בדרום רחוב הרצל בעיר, מקדם את פני הבאים שלט יפה עם ציור של חתול וכלב מתחבקים בחיוך גדול.
כסף רב מגיע לשם - תרומות מיהודים טובים, בארץ ובחו''ל, בעיקר על שום שמה הידוע והוותק שלה - כ- 80 שנה. מאזן כספי האגודה לשנת 2005, לדוגמא, עמד על עודף של 14 מיליון שקלים בחשבונה. (בסכום זה אפשר לעקר או לסרס כ- 140 אלף בעלי חיים).
אך מתברר, שאגודת ''צער בעלי חיים תל אביב'' פועלת באופן שונה משאר עמותת בעלי החיים הפעולות בארץ. בשונה משאר הארגונים, אשר נלחמים על חייהם של כל בעלי החיים המגיעים בשעריהם (גם כאלו הסובלים מפציעות או פגיעות קשות) בחצר האגודה, בסופו של דבר, מומתות רוב החיות המגיעות למקום.
זוכרים את תחקיר ''טיב טעם'' ב''כלבוטק''? התחקיר הראה מציאות עגומה של טיפול לקוי בבשר אך האשם (משום מה) נפל על חתולה בהריון, שאכלה מבשר שעמד בחלל פתוח במשך שעות (במקום להאשים את מי ששם אותו שם).
ללא קשר לפעילות האגודה, למחרת שידור התכנית, אולי אתם זוכרים, התפרסמה בעמוד הראשון של ''ידיעות אחרונות'' תמונה של סניף ''טיב טעם'' ריק מצרכנים תחת הכותרת: "יש חתולים- אין קונים".
כאן ניתנה יריית הפתיחה לעונת הציד של החתולים, שעד עתה חיו במשך שנים ביחסי הרמוניה וסימביוזה בשולי תעשיית המזון - מהאטליז השכונתי דרך מסעדות, גני אירועים, רשתות שיווק ועד למפעלי מזון גדולים.
החתולים חיו ונהנו משאריות מזון שנזרקות, והמפעלים מצידם זכו ל''קו הגנה'' טבעי ממזיקים - ללא רעלים והדברות. היום, בעקבות אותו תחקיר, מנהלי המפעלים ובתי העסק הקטנים מפחדים מתחקירנים
כך שבמקום לנקוט בפתרון הגיוני והוא שמירה על המזון בחדרי קירור וחללים סגורים וסטריליים כמתבקש (חתול, בניגוד לחיות כמו ג'וקים, חרקים, עכברים ועכברושים, יכול להיכנס רק דרך פתחים משמעותיים כמו חלון או דלת) מתבצעות בארץ בימים אלו לכידות ענק של חתולי רחוב.
החתולים מובאים לצער בעלי חיים תל אביב ושם מתבצע המיון: הרוב (כך על פי דבריו של גדי ויטנר מנהל צער בעלי חיים ת"א בראיון ל"24 שעות" בידיעות אחרונות, 4 בנובמבר, 2007) נמצאים כי אינם מתאימים לאימוץ ונדונים להמתה.
כתשעה מתוך עשרה בעלי חיים המגיעים לצער בעלי חיים תל אביב - מומתים.
גם בנושא כלבים מדיניות המקום דומה. האגודה מוכנה לקלוט כל כלב שיבוא בשעריה, כל עוד המוסר חותם על טופס ויתור על החיה, שם מצוין בין היתר כי ישנה אפשרות שהחיה תורדם
על פי דיווחים, שדיווחה האגודה בשנים קודמות, לרשם העמותות, מגיעים בשעריה בין 10,000 ל- 15,000 בעלי חיים בשנה. מתוכם נמסרים לאימוץ כ- 1,500 חיות, והשאר - בין 80 ל- 90 אחוזים - מוצאים את סופם בתוך שקית במזבלה.
כלומר, מדי יום עבודה עשרות (בין 40-50 חיות) מורדמות באגודה ואל אותם חיות יש להוסיף את החתולים שמורדמים לאחר שהגיעו באמצעות קבלני הלכידה.
חברי האגודה טוענים שחתולים החיים ברחוב, ללא טיפול או השגחה הם אומללים ומסכנים, אך לא בטוח שהם צודקים. בסופו של דבר הרי, אזרחים רבים מאכילים את חתולי הרחוב כך שהם לא מתים מרעב ונכון שעליהם ללמוד לשרוד, להילחם על מקומם ועל מזונם אך הם אינם אומללים.
הרחוב העירוני הוא כמו ג'ונגל, בו הם צריכים להילחם על טריטוריה, מזון וזיווג (ולעניין זה יש לדאוג על ידי סירוס או עיקור) והם עושים זאת כמו חתולים.
בשיחה טלפונית שנערכה עם גדי ויטנר מנכ''ל ודובר צער בעלי חיים תל-אביב אומתו הנתונים והתקבלה תגובתו.
ראשית, לעניין התביעה של עמותת ''תנו לחיות לחיות'':
''עמותת תנו לחיות לחיות הגישה תביעה מטופשת וחסרת בסיס, שנועדה לקדם מסע יחסי ציבור על גבה של האגודה הגדולה ביותר, המקצועית ביותר והוותיקה ביותר במדינת ישראל.
''מדובר כאן על בזבוז כספי תרומות, שנועדו לקידום רווחת בעלי חיים ובמקום זאת מבוזבזות על בתי משפט ועורכי דין''.
לעניין הנתונים בכתבה ציין ויטנר כי החתולים שמובאים אליו, ''מובאים על פי צו של רופא רשותי והם מומתים על פי הנחיות הרופא הרשותי''.
''חתול שנמצא ברחוב ומובא לאגודה, מיד מוכנס להסגר של 30 יום - כך על פי חוק - במהלכם בודקים אותו הרופאים הווטרינריים שלנו ומוודאים שאינו חולה או יכול להדביק את החתולייה. במקרה כזה, אנחנו מרדימים אותו.
''אם הוא בריא ואינו פצוע אנחנו מוצאים לו בית. החתולים שאנחנו ממיתים הם חולים או פצועים ולכן איננו יכולים למצוא להם בית''.
לשאלה למה להמית חתול פצוע, אם יכול להיות שיהיו מאמצים רחבי לב שקחו אותו לביתם, ענה: "אנחנו לא בית חולים וטרינרי, אלא אגודה שדואגת למצוא בית חם לבעלי החיים המגיעים אליה''.
עוד הוסיף ויטנר כי ''לעניות דעתנו, חיי רחוב לחתולים, הם חיי חרפה וצער. חתול שחי ברחוב הוא אומלל ואינו צריך להיות שם''.
ויטנר אישר כי בין 80 ל- 90 אחוזים מהחתולים שמגיעים לאגודה בשנה, מומתים. בנוסף התקבל אישור מלא לכל הנתונים הסטטיסיים והכלכליים המתפרסמים בכתבה.
נא להמתין לטעינת התגובות
