טפיל מחייך וממש לא מצחיק
הווטרינרית סמדר טל שוב נחלצת לעזרתכם. שאלתם מהי ג'יארדיה? הנה התשובות
ג'יארדיה הינה טפיל ממשפחת הפרוטוזואה. הטפיל מדבק הן לבני אדם והן לחיות מחמד בכל העולם. טפיל הג'יארדיה בעל שוטון (מעין זנב דק) ובעזרתו היא נעה בסיבובים מעגליים. הג'יארדיה היא צורת חיים הנקראת "trophozoyte", המתקיימת במעיים, וגורמת לשלשולים.
בדגימות צואה טריות ניתן, לעיתים, לראות טרופוזואיטים שוחים בתנועות מעגליות, ונראים כ"פרצוף מצחיק" (שני גרעיני התא נראים כעיניים, וצורות תא אחרות יוצרות צורה של פה).
אחרי תקופה קצרה מחוץ למעיים של הפונדקאי, הטרופוזואיטים נאספים יחד, ויוצרים ציסטות המסוגלות לשרוד בתנאי הסביבה ללא הפונדקאי המגן עליהן. בסביבה יבשה אפשר למגר את הציסטות המתייבשות, ובכך לחטא אותם. אולם כאשר הסביבה קרה ורטובה, הציסטות יכולות לשרוד במשך חודשים רבים ולהדביק פונדקאי חדש. מים מזוהמים הם מקור נפוץ להדבקות בג'יארדיה.
אחרי שהטרופוזואיטים נבלעו על ידי הפונדקאי, קירות הציסטה נאכלים, ושני הטרופוזואיטים משתחררים ופונים לתקוף את רירית המעיים. הטרופוזואיטים נצמדים לרירית המעי, ועל מנת לנוע מאיזור מעי אחד לשני, הם משתמשים בשוטון לתנועה.
במידה ויש לפונדקאי שלשול, הטרופוזואיטים מופרשים בצואה, אך הם יכולים גם ליצור ציסטות בתוך הפונדקאי, כהכנה להפרשתם בצואה. בדגימות צואה טריה ניתן למצוא טרופוזואיטים.
לאחר ההדבקה, לוקח זמן עד שמוצאים ג'יארדיה בצואת הפונדקאי אצל כלבים אפשר להבחין בה אחרי פרק זמן של 5-12 ימים, ואצל חתולים פרק הזמן הוא 5 – 16 ימים. ייתכן שיהיה שלשול לפני הפרשת הג'יארדיה בצואה. הדבקות נפוצות יותר אפשר לראות בתנאי מכלאה, שבהן החיות מצויות בקבוצות משותפות.
אף אחד אינו יודע בדיוק כיצד הג'ארדיה גורמת לשלשול, אולם ההדבקה גורמת לבעיות ביכולת המעי לספוג ויטמינים וחומרים אחרים החיוניים לגוף. השלשול, דרך אגב, אינו דמי בדרך כלל. תרופות, שמדכאות את מערכת החיסון בגוף, עשויות לעורר הדבקה מחודשת בג'יארדיה.
כיצד אפשר לאבחן את הג'יארדיה?
בעבר, קשה היה לאבחן הדבקה בג'יארדיה. דגימות הצואה צריכות להיות טריות, וקשה מאוד למצוא ג'יארדיה בשיטות הצפת הצואה, שהיו מקובלות לאבחון טפילים אחרים.
באופן רוטיני, מערבבים דגימות צואה עם תמיסת מלח או סוכר, כך שביצת הטפיל , אם קיימת, צפה למעלה תוך 10- 15 דקות. כיום החלו להשתמש בטריקים מסויימים בכדי להקל על מציאת ג'יארדיה והם:
- בדיקת צואה ישירה ללא הצפה, בתקוה למצוא טרופוזואיטים בתנועה.
- הצפת דגימות צואה בתמיסת אבץ סולפטי, אשר מאפשרת ביתר קלות לציסטות הג'יארדיה
- צביעת הדגימה עם סוג של יוד, שמקל על מציאת הג'יארדיה תחת מיקרוסקופ.
בדיקות לאבחון ג'ארדיה הפכו לקלות הרבה יותר כאשר התפתח טסט ELISA (דומה לבדיקת הריון בנשים). דגימת הצואה נבדקת אימונולוגית להמצאות חלבוני ג'יארדיה. שיטה זו משפרת בצורה משמעותית את אבחון הג'ארדיה, והבדיקה נעשית תוך מספר דקות, בזמן שהבעלים ממתינים בקליניקה לתוצאות.
הג'יארדיה מופרשת באופן לא קבוע, לכן עלולים להתעורר קשיים באבחונה ולעיתים יש צורך בבדיקה חוזרת על מנת לאבחנה.
מהי דרך הטיפול?
הטיפול הקלאסי בג'ארדיה הינו במינונים גבוהים של האנטיביוטיקה מטרונידזול (פלג'יל), אולם זו אפקטיבית רק ב-67% מהמקרים. המינון הגבוה של התרופה עלול לגרום לכאבי בטן או סימנים נוירולוגיים, ולכן יש להקפיד על מינונים נכונים.
הטיפול האמין ביותר, נכון להיום, הוא חומר תילוע רחב טווח בשם פנבנדזול. למקרים קשים ועמידות גבוהה יש, לעיתים, צורך בשימוש בשני החומרים יחד.
קיימים סוגי טיפולים נוספים יעילים, כמו שימוש בדרונטל למיגור הג'יארדיה ולוטרינר שלכם יש את המידע הנחוץ לטיפול בתרופות מתאימות.
טסט ה-ELISA לג'יארדיה צריך להיות שלילי תוך שבועיים מסיום הטיפול, על מנת להיות בטוחים שההדבקה הסתיימה.
בשל העובדה, שציסטות עלולות להדבק לפרוותם של בעלי חייים, שהודבקו בג'יארדיה, ולהוות מקור להדבקה חוזרת, יש לרחוץ בעל חיים, שנמצא חיובי למחלה, לפחות פעם אחת בזמן הטיפול.
לא אצל כל מי שנדבק בג'יארדיה יופיע שלשול, אולם ג'יארדיה מהווה טפיל המעיים הנפוץ ביותר בבני אדם בעולם, ולכן מומלץ לתת טיפול לחיות מחמד שנמצאו חיוביות בטסט, אפילו אם הן לא מראות סימנים קליניים. הרעיון מאחורי הטיפול הינו הפחתת ההדבקה באנשים.
האם קיים חיסון נגד ה'יארדיה?
קיים חיסון לג'יארדיה בשוק, אולם הוא אינו מיועד למנוע הדבקה בבעלי חיים מחוסנים. החיסון מאושר לשימוש כטיפול נוסף בחיה מודבקת במחלה ולהפחתת הפרשה של ציסטות על ידי בעלי חיים מחוסנים.
דבר זה עוזר במכלאות שמנסות להפחית את ההדבקה הסביבתית שלהם בזמן התפרצות המחלה, או כאשר בעל החיים נדבק בה שוב ושוב.
חומר החיטוי הסביבתי האפקטיבי ביותר הינו אקונומיקה מדוללת 1:32 עם מים, אשר הוכח מחקרית, כי בפחות מדקת מגע עם ציסטת ג'יארדיה, היא קוטלת אותה. חומרים אורגניים, כדוגמת לכלוך או צואה, מגנים על הציסטות, כך שיש לנקות משטח בטון, למשל, עם חומר ניקוי בסיסי לפני החיטוי.
יש לרחוץ בעלי חיים היטב לפני שמחזירים אותם לאיזור "נקי". בברכת שחייה אם יש בה מספיק כלור, הדבקה בג'יארדיה לא סבירה. באיזורים של גינה וצמחים אין אפשרות לחטא ללא הרס הצמחיה וייבוש האיזור בשמש ישירה.
הכותבת הינה ווטרינרית, המנהלת והבעלים של המרכז הרפואי לחיות מחמד ברמת-גן.
נא להמתין לטעינת התגובות
