אל נא רפא נא לה

אמירת "תְּפִלָּה עַל בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּרְצְחוּ בִידֵי בְּנֵי זוּגָן" היא אחת הדרכים לְשַׁמֵּר את זכר הנשים שנרצחו בידי בני זוגן. ככל הידוע לי, מדינת ישראל טרם נתנה את הדעת לצורות הנצחה ממלכתיות של זכר אותן נשים קורבנות האלימות". יעל לוין חיברה תפילה לזכר נשים שנרצחו בידי בני זוגן

יעל לוין | 25/11/2007 10:21

היום חל היום הבין-לאומי נגד אלימות כלפי נשים, ועל כן המועד הראוי לאמירת תפילה זו בבתי הכנסת הוא השבת הקודמת ליום זה, שבת פרשת וישלח. המקום המתאים לאמירתה הוא לאחר התפילה לשלום המדינה.

למרות הפתיחות לאמירת תפילה זו בקהילות רבות, אפשר לשער כי נשיאת תפילה שנתחברה בידי אישה לא תזכה עדיין לאישור בכלל בתי הכנסת הדתיים-לאומיים. עמדה מעין זו מצערת ברמה העקרונית, והגישה היאותה לדידי היא כי יש לקבל את האמת ממי שאמרה, וכי אין כל איסור שנשים תחברנה תפילות, גם להשקפת מי שסבורים שחל איסור על נשים ללמוד תורה. "תְּפִלָּה עַל בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּרְצְחוּ בִידֵי בְּנֵי זוּגָן" כתובה בלשון המקורות, וברור ומחוור שאין כל בעיה הלכתית בנוגע לתכנים הכלולים בה.

לגבי התקבלותן של תפילות רשות שנכתבו בידי נשים, ציינתי במאמר "נשים אורתודוקסיות בזמננו כמחברות תפילות לכלל ישראל" כי נשים אינן מעורבות לעת עתה בהדפסת סידורים ואינן בעלות השפעה בקביעת הכללת תוכני תפילות רשות, לרבות תפילות שנתחברו בידי נשים, וכי ראוי שיחול שינוי בעניין זה. ואפשר להוסיף ולהעלות את ההבחנה כי ישנן קהילות שבהן אין לנשים קביעה בעניינים הנוגעים לתפילות ולאמירות הרשות שנבחרות להיאמר, למרות שנשים רבות חברות הקהילה מתפללות באורח קבע בבית הכנסת לכל הפחות בשבתות ובימים טובים.

ואולם, גם באותן קהילות שבהן עדיין אין הסכמה רחבה לומר את "תְּפִלָּה עַל בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּרְצְחוּ בִידֵי בְּנֵי זוּגָן", מי שמבקשים לאומרה יכולים לעשות כן ביחידות בתוך בית הכנסת גופו, או לחלופין לאומרה בביתם לאחר התפילה בבית הכנסת. כמו כן, אפשר לומר את "תְּפִלָּה עַל בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל" השנה בקבוצות תפילה לנשים העומדות להתכנס בשבת פרשת וישלח, כשם שידוע לי שהתפילה נאמרה מכבר בקבוצות תפילה שונות.

יש להעיר לגבי הקטע החותם את התפילה, "הַבּוֹחֵר בִּתְפִלַּת עֲבָדָיו, מַלֵּא מִשְׁאֲלוֹת לִבֵּנוּ לְטוֹבָה. קַבֵּל-נָא אֶת צָקוּן לַחֲשֵׁנוּ וְתֵעָתֵר לָנוּ כְּבַקָּשָׁתֵנוּ, וְנָא אַל-תְּשִׁיבֵנוּ רֵיקָם מִלְּפָנֶיךָ, כִּי אַתָּה שׁוֹמֵעַ תְּפִלַּת עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל בְּרַחֲמִים. בָּרוּךְ שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה", כי נוסח זה הוא לכאורה שאלת צרכים האסורה בשבת. ואולם בקשת צרכים של מצווה, כגון אמירת תפילות למציאת הזיווג בשבת מותרת, ובתימן לדוגמה נהגו בחורים רווקים להתקבץ בלילי שבתות דווקא בבתי הכנסת ולומר תפילות למציאת בת זוג, שכונו "תפילת הבחורים". [ראו בהרחבה י' לוין, "תפילת הבחורים", תימא ו (תשנ"ח), עמ' 119-131]. יש מן הנוסחאות הללו שמופיעה בהן הלשון "כי אתה שומע תפילת כל פה. ברוך שומע תפילה". כמו כן, המילים "מַלֵּא מִשְׁאֲלוֹת לִבֵּנוּ לְטוֹבָה" המופיעות ב"תְּפִלָּה עַל בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּרְצְחוּ בִידֵי בְּנֵי זוּגָן",

נאמרות בארמית מדי שבת בתפילת "בְּרִיךְ שְׁמֵהּ דְּמָרֵא עָלְמָא": "וְתַשְׁלִים מִשְׁאֲלִין דְּלִּבָּאי, וְלִבָּא דְּכָל עַמָּךְ יִשְׂרָאֵל לְטָב וּלְחַיִּין וְלִשְׁלָם" [=ותמלא משאלות לבי ולב כל עמך ישראל לטובה ולחיים ולשלום]. באורח דומה בהוצאת ספר התורה בימים טובים נאמרת תפילת "רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם מַלֵּא מִשְׁאֲלוֹת לִבִּי לְטוֹבָה, וְהָפֵק רְצוֹנִי וְתֵן שְׁאֵלָתִי".

מבקשת סליחה עם שחר טובי אפלבום

"אצלינו זה לא קורה"

תגובה אחת, מצערת בעיניי, ששמעתי מפי תלמיד חכם, המשתייך לציבור הדתי-לאומי, תגובה שביטא לאחר שהתוודע ל"תְּפִלָּה עַל בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּרְצְחוּ בִידֵי בְּנֵי זוּגָן", היא שהתופעה של רצח נשים זניחה מבחינה כמותית ואינה מצויה בקרב הציבור הדתי, אלא קיימת בשוליים של החברה הישראלית.

ראייה זו הפליאה והפתיעה אותי, והשבתי לו כי אין זה אמור לשנות כלל אם התופעה אינה מצויה בשורות החברה הדתית, ולדידי די שהיא קיימת בקרב הציבור היהודי. כולנו ערבים זה לזה, וּכְחֶבְרָה לא נוכל לעמוד מנגד, לפטור את עצמנו ולומר "ידינו לא שפכה את הדם הזה" (דברים כא, ז). לשמע גישה מתבדלת זו, חשתי בהקשר לנקודה זו גם כשלון בהקניית ערכים דתיים. ולמעשה, אפשר להוסיף כי "תְּפִלָּה עַל בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּרְצְחוּ בִידֵי בְּנֵי זוּגָן" מוסבת באורח מפורש על בנות ישראל, אולם בה במידה צריכה להטרידנו התופעה הכלל-עולמית של רצח נשים בידי בני זוגן. מי שירצו בכך, יוכלו להסב את נוסח התפילה לגרסה כללית יותר.

אמירת "תְּפִלָּה עַל בְּנוֹת

יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּרְצְחוּ בִידֵי בְּנֵי זוּגָן" היא אחת הדרכים לְשַׁמֵּר את זכר הנשים שנרצחו בידי בני זוגן. ישנן דרכים אפשריות שונות להתייחס לתופעת האלימות כלפי נשים בחברה הישראלית, וקיימים מעשים חינוכיים מגוונים ראויים. ככל הידוע לי, מדינת ישראל טרם נתנה את הדעת לצורות הנצחה ממלכתיות של זכר אותן נשים קורבנות האלימות.

אחת הדרכים הנאותות שבה תוכל החברה הישראלית כציבור להעלות על לוח לבה את תופעת רצח הנשים ולהרהר בנסיבות שיכולות וְשֶׁיָּכְלוּ כלל לאפשרה, היא כתיבת ספר תורה לעילוי נשמות הנרצחות. משפחות רבות יוזמות כתיבת ספרי תורה בעקבות נפילת יקיריהן, ונראה לי כי נודעת חשיבות חינוכית ממדרגה עליונה לכתוב ספר תורה אשר יוקדש לזכרן של הנשים שנרצחו בידי בני זוגן. ספר תורה זה ראוי שיופקד ושיוצב במקום ציבורי, ושייעשה בו שימוש באירועים בעלי אופי ממלכתי, למען ישמעו וייראו. יש אמנם לקוות כי יימצא גוף או יחידים אשר יכירו בערך החינוכי הטמון ביוזמה זו, יגלו בה עניין וייאותו ליטול על עצמם משימת קודש זו.

נערות אומרות סליחות דבורה אלחדד

תְּפִלָּה עַל בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּרְצְחוּ בִידֵי בְּנֵי זוּגָן

יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, אֱלֹהֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב שָׂרָה רִבְקָה רָחֵל וְלֵאָה, אֲשֶׁר בְּיָדְךָ נֶפֶשׁ כָּל-חָי וְרוּחַ כָּל-בְּשַׂר-אִישׁ – הֱיֵה-נָא קָרוֹב לְשַׁוְעָתֵנוּ אֲשֶׁר אֲנַחְנוּ מַפִּילִים תַּחֲנוּנֵינוּ לְפָנֶיךָ, צוּר כָּל הָעוֹלָמִים, עַל כָּל הַנָּשִׁים אֲשֶׁר בְּכֹחַ הַזְּרוֹעַ נִרְצְחוּ בִידֵי בְּנֵי זוּגָן שֶׁקָּמוּ עֲלֵיהֶן לְהָרְגָן נָפֶשׁ.

אֱלֹהִים, אַל-דֳּמִי לָךְ, אַל-תֶּחֱרַשׁ וְאַל-תִּשְׁקֹט אֵל. בַּטֵּל נֶגַע זֶה שֶׁפָּשָׂה בְקִרְבֵּנוּ, וְקַלְקֵל מַחֲשֶׁבֶת הַזּוֹמְמִים לַהֲרֹג אֶת בְּנוֹת זוּגָם, וִיקֻיַּם בָּהֶם מִקְרָא שֶׁכָּתוּב: "עֻצוּ עֵצָה וְתֻפָר, דַּבְּרוּ דָבָר וְלֹא יָקוּם, כִּי עִמָּנוּ אֵל" [ישעיה ח, י]. כִּי אֵין לְךָ מַעְצוֹר לְהוֹשִׁיעַ בְּרַב אוֹ בִמְעָט. הַטּוֹב, כִּי לֹא כָלוּ רַחֲמֶיךָ, וְהַמְרַחֵם, כִּי לֹא תַמּוּ חֲסָדֶיךָ.

פְּקָד-נָא אֶת זִכְרָן שֶׁל בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר נִרְצְחוּ בִידֵי בְּנֵי זוּגָן בְּכָל עֵת וְעֵת וּבְכָל אֲתָר וַאֲתָר, וְתֵן לָהֶן יָד וְשֵׁם טוֹב בְּבֵיתְךָ וּבְחוֹמוֹתֶיךָ.

מֶלֶךְ שֶׁהַשָּׁלוֹם שֶׁלּוֹ, שִׂים שָׁלוֹם בֵּין כָּל בְּנֵי עַמֶּךָ, וְתַמְשִׁיךְ שָׁלוֹם בֵּין כָּל בְּרִיּוֹתֶיךָ, וּפְרֹשׁ עָלֵינוּ סֻכַּת שְׁלוֹמֶךָ, וּתְזַכֵּנוּ שֶׁנִּהְיֶה מִתַּלְמִידָיו שֶׁל אַהֲרֹן, אוֹהֲבֵי שָׁלוֹם וְרוֹדְפֵי שָׁלוֹם.

הַבּוֹחֵר בִּתְפִלַּת עֲבָדָיו, מַלֵּא מִשְׁאֲלוֹת לִבֵּנוּ לְטוֹבָה. קַבֵּל-נָא אֶת צָקוּן לַחֲשֵׁנוּ וְתֵעָתֵר לָנוּ כְּבַקָּשָׁתֵנוּ, וְנָא אַל-תְּשִׁיבֵנוּ רֵיקָם מִלְּפָנֶיךָ, כִּי אַתָּה שׁוֹמֵעַ תְּפִלַּת עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל בְּרַחֲמִים. בָּרוּךְ שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה.