כניסת השבת - עבודה קרה
לשאול מה שלומה? בשום אופן. להסתכל עליה? להיזהר שלא. לקרוא לה בשמה הפרטי? חס ושלום.סדרת מאמרים קובעת כללי צניעות בין גברים לנשים במקום העבודה המזכירה הכשרה כבר לא צריכה להכין קפה לבוס
בשבועות האחרונים, על רקע התופעה ההולכת ומתעצמת של יציאת נשים חרדיות לעבודה, פרסם הרב גראס סדרת מאמרים בנושא "הליכות והלכות צניעות במקומות העבודה".
" ההכרח לא יגונה, ופעמים רבות נשים ונערות יוצאות לעסוק על המחיה ועל הכלכלה לסייע להביא טרף לבית", הסביר הרב בעלון בתי הכנסת האיכותי של חסידות בעלז "עלים לתרופה". הוא אף ציטט את הפסוק מתהילים "כל כבודה בת מלך פנימה", המגדיר את מעמדה האידיאלי של האישה ביהדות, ואת דברי הרמב"ם "גנאי הוא לאישה שתהיה יוצאה תמיד" ולכן לא תצא "אלא כפי הצורך, שאין יופי לאישה אלא לישב בזווית ביתה".
בתוך שורת הנחיות הצניעות של הרב גראס לנשים החרדיות ולמעסיקיהן בולט איסור "ייחוד"-אמצעי המניעה ההלכתי הבסיסי והיעיל, שלא נועד למנוע הריון לא מתוכנן, אלא להקדים תרופה למכה ולחסום כבר את יצירת הקשר הראשוני, שאולי יוביל לרומן. ואיך עושים את זה? על ידי איסור על גבר ואישה להיות יחד לבד במקום סגור. אם בכל זאת נקלעים גבר ואישה לחדר אחד, הם מחויבים להשאיר דלת פתוחה כדי שיחששו שמישהו יפתיע אותם.
הרב גראס מפרט: "העובדת במשרד צריכה זהירות יתרה באיסור ייחוד, במיוחד בתחילת שעות העבודה ובסופן, כשנשארת לבד". בנוסף הוא מדגיש: "גם לדעת המתירים לאישה להתייחד עם שני אנשים בעיר וביום (ולא בשעות המאוחרות בלילה) ", מותר לעשות זאת "דווקא עם אנשים כשרים, אבל אם הם קלי דעת ופרוצים אסורה להתייחד עימהם. חוץ אם יש שם ציבור אנשים גדול, שאז אין איסור ייחוד".
מתברר, אם כן, שיש חשש הלכתי מכך שאפילו שהייה של אישה עם שני גברים עלולה להוביל להתרחשויות מיניות. איך נדע עם אילו שני חרדים מסוכן ואסור לאישה להתייחד? הרב גראס מסביר ונכנס חזיתית בחרדים שחוטאים בגלישה באינטרנט. בהצהרה מדהימה, שמוציאה ערימות של חרדים אל מחוץ לגדר, הוא קובע: "כאן המקום לעורר ולהודיע על פסקם של פוסקי הדור שליט"א, שאלו המשוטטים באינטרנט במקומות שאינם צריכים לפרנסתם וכדומה, אין דינם כאנשים כשרים לגבי איסור ייחוד ואינם מצילים מאיסורי ייחוד".
לא ברור מה יחסו של הרב גראס לגולשי האינטרנט החרדים שנענו לחידוש ההלכתי המסקרן וכדי להימנע מלהגיע לאתרי זימה ברשת הממוחשבת קיבלו עליהם איסור נוסף: איסור ייחוד עם מחשב, בדיוק כמו עם אישה. הם לא נשארים עם המחשב לבד ואינם גולשים באינטרנט בחדר סגור.
הנחיות הצניעות לאישה במקום העבודה לא נגמרות בזה. כללים נוספים מיועדים למנוע יחסי קרבה מוגזמים בין גברים לנשים, קרבה שמי יודע לאן תוביל. לכן, בין היתר, קובע הרב גראס: "מזכירה לא תגיש כוס שתייה למנהל העבודה, וכן להפך, שגבר לא ימזוג כוס למנהלת שלו".
באופן בלתי נמנע מצטט הרב גראס את מימרת חז"ל: "אל תרבה שיחה עם האישה, שסופך לבוא לידי עבירה", ומדגיש את חשיבותה גם כשמדובר במטרה קדושה, למשל "אם צריך לפייס אישה ענייה-יישמר פן ירבה לדבר". אחר כך הוא מציג שורת כללים מה אסור לומר לאישה: אסור לגבר לקרוא לה בשמה הפרטי "וכן לא תקרא אישה לאיש זר בשמו הפרטי, כי זה מביא לקירוב הדעת"; כשכבר מדבר גבר עם אישה, "ייזהר מאוד שלא להסתכל בה";
אין לומר לאישה "נהיה בקשר" או "להתראות" וכדומה, המוגדרים "לשונות של חיבה וקירוב הדעת"; אסור לשאול אישה "מה שלומך" וכדומה, ואפילו אסור לשלוח לה ד"ש באמצעות בעלה או "לשלוח לה דברי שלומים" בלשון
אז מה בעצם מותר? לשאול את בעלה "מה שלומה", וגם לומר לה "בעת כניסתו'בוקר טוב' או'שלום'(' א גוט מארגען' או'א גוטן טאג')".
אם בעקבות הדברים ישנם מעסיקים חילוניים שמוטרדים מהשאלה כיצד יספקו תנאי עבודה הולמים לנשים החרדיות, הם יכולים להסיר דאגה מלבם. הרב גראס פוסק חד- משמעית כי אסור לנשים חרדיות לעבוד אצל חילונים, "גם באופנים שאין שם איסור ייחוד", מאחר ש"מלבד מה שעצם השמיעה והראייה מזיקות מאוד לגוף ולנשמה, הרי בור כרוי שם לתקלה". הרב מדגיש כי עבודות לנשים חרדיות בחנויות או במשרדים של מי שאינם שומרים מצוות "אסורים בתכלית האיסור ולא הותרו אפילו לצורך פרנסה".
מזרן מתנפח, דירה באומן בסמוך לקבר רבי נחמן מברסלב ושני גברים שלא ברור אם מותר להם לישון יחד על המזרן מככבים בסיפור שמ ?עלה תהיות אם החרדים לא מקשים על עצמם יותר מדי.
את ה"מעשה נורא ביהודי צדיק" שהסתיים ב"זעקות שבר", פרסם צבי יעקובזון, פובליציסט העיתון החרדי "בקהילה" ומי שהתפרסם כמנהל סיעת ש"ס בכנסת, מיד אחרי העלייה ההמונית לאומן השנה. סיפור אמיתי על חרדי עני אחד, שאחרי הרבה מאוויים וכיסופים הגיע השנה לחוג את ראש השנה באומן.
בלילה, לפני שהלך לישון, החל פתאום לחשוש כי סיבי המזרן האוקראיני המקומי עשויים משעטנז, כלומר מורכבים מעירוב של צמר ופשתן-דבר האסור על פי ההלכה. הוא החליט כי לא הגיע עד אומן כדי לעבור עבירה כה חמורה. למרבה הפלא מתברר שהוא לא הראשון שחשב על הבעיה הזו. חברו לחדר הסביר לו כי מאחר שגם הוא חשש משעטנז במזרן הביא עימו מזרן מתנפח, זוגי.
החבר הציע לו: "אם תרצה, תישן עימי". על פי יעקובזון, "זו היתה הצעה שלא היה מקום לסרב לה". למה לא סירב? "הוא ידע שאסור לשני גברים לישון במיטה אחת, אולם ההלכה מדברת על שני רווקים והוא כבר בעל בעמיו וסבא לנכדים".
מתברר שבזאת לא נגמרו תלאותיו ההלכתיות: "באמצע הלילה החלו מחשבותיו טורדות אותו: והרי השני, חברו למתנפח, רווק. אז מה הדין אם האחד רווק והשני לא? מכיוון שצדיק היה וחרד אף מספק עבירה, נחפז ונעמד בחדר".
מאוחר יותר החליט לחפש מה עמדת ההלכה בנדון, התעטף בבגדים חמים ויצא באמצע הלילה לקבר רבי נחמן, שם עיין בספרי הקודש, אך לא מצא תשובה לשאלתו. לכן כשחזר לחדר החליט להחמיר עם עצמו ולישון על הרצפה. הרצפה באומן קפואה ולכן התלבש חם, אך עדיין היה לו קר. הוא התעטף בשתי טליתות ונרדם. ואיך התעורר? כששמע צעקות נוראיות של חברו לחדר שהתעורר, ראה גופת אדם מכוסה בטלית על רצפת החדר והיה משוכנע שמת מוטל לפניו.
ואם כבר רבי נחמן, הנה עוד הוכחה שמדובר במבין הגדול בנפש האדם הפוסט?מודרני וברוח הישראלי בן זמננו, אף שנפטר לפני 200 שנה. הרבה לפני שהנודניקים במחוזותינו התחילו עם בחורות בעזרת המכתם השנון "סליחה, יש לך אש? ", פרש רבי נחמן בפני תלמידו ר' יודל את משנתו נגד עישון.
רבי נחמן הסביר לו מה הסכנה הגדולה באמת האורבת לפתחם של המעשנים, והזהיר אילו תקלות צניעות יכולות להתפתח אפילו כששואלים בתמימות "יש לך אש? ", או הולכים לשכן לבקש סיגריה כאשר רק אשתו בבית. "לפעמים, על ידי שרגילים בזה, יכולים לבוא לידי איסור ייחוד, חס ושלום. כי לפעמים, כשאין את הטיטון (מילוי למקטרת - א"ב) והטבק, בבוקר שקם משנתו ילך לפני התפילה לבית חברו לשאול ממנו מעט טיטון וטבק, וחברו לא יהיה בביתו ועל ידי זה יכול לבוא חס ושלום אף לידי איסור ייחוד".
בציבור החרדי מתרוצצים אינספור סיפורי הלל ושבח על צניעות הרבנים בענייני נשים. כולם מתלהבים מהם, אפילו החרדי ששיגר השבוע בתפוצה רחבה הודעת אס?אם?אס עם החידה: "איך קוראים למועדון סאדו חרדי? ", ופתרונה: "אנא בכוח" (תפילה ושיר פופולרי). מכל כיוון שמסתכלים על זה, העיסוק בצניעות, המלחמה ביצר המין והאזהרות לשמור מרחק עומדים במרכז החיים החרדיים.
שוב ושוב מספרים על רבי יוסי הגלילי שהלך בדרך ופגש בברוריה. רצה לשאול אותה: "סלחי לי, איך מגיעים ללוד? ", ויצא לו: "באיזו דרך נלך ללוד?". בגמרא הוא חטף ביקורת נוקבת על כך שהרחיב את הדיבור בשאלתו, במקום לקצר ולהסתפק במילים "באיזה ללוד? ".
על הסטייפלער הרב יעקב ישראל קנייבסקי מספרים כי לא רק שלא קיבל נשים, אלא היה מסרב אפילו להסתכל על פתק בכתב יד של אישה. וזה עוד כלום לעומת הסיפור הבא על אחד מהאדמו"רים המפורסמים.
כשבתו הגיעה לפרקה העלו לפניו הצעת שידוך של בחור ישיבה איכותי במיוחד ממשפחה מיוחסת. "יכולה להיות רק בעיה אחת", הסבירו לאדמו"ר. "החתן בא מחסידות שבה נהוג שהנשים מגלחות את הראש".
האדמו"ר אמר שהוא מצטער, אבל בהכרעה כזו שתגזור על בתו להיות קירחת, הוא לא יכול להחליט, ועליו לשאול את אשתו הרבנית אם זה בסדר להציע כזה שידוך לבת. עברו כמה ימים והמציע בא לקבל תשובה. "נראה לי שזה בסדר" אמר האדמו"ר, "בדקתי עם אשתי והיא אמרה לי שגם היא עצמה מגולחת ראש."
נא להמתין לטעינת התגובות
