שיר לשבת - טור דה שאבס
הקול הדתי לאומי בגרסאות חדשות לשירי שבת מכל הזמנים ומכל העדות, מבטיח בילוי מוסיקלי ערב ונעים לאוזן. אלעד דויטש על האלבום החדש של משפחת וואך
המשפחה היצירתית חוזרת עם אלבום המלא בווקאליות מגוונת כמיטב המסורת הוואכית. הקול הדתי-לאומי, המיני-קאנונים הייחודיים, השירה הזכה – מקומם של כל אלה לא נפקד גם מאלבום זה.
בעיני, או באזני, היה מרגש לשמוע משפחה שלמה ששרה שנים ביחד כשעכשיו הצטרפו אליהם גם הנכדים, כמעין מאטריקס ההולך ומתרחב לאיטו. מאז משפחת קאמיצ'לי לא נראתה במחוזותינו משפחה כזאת מוכשרת.
לצד גרסאות מוכרות ואהובות של שירי השבת אפשר לשמוע גרסאות חדשות לשירים מכל הזמנים ומכל מגוון העדות אשר משלימות לנו שבת מלאה בלחנים קלילים ומרגשים כאחד.
ה "שבת" נכנסת בניגון חביב בשם "ניגון של גפן". למרות שהחיבור של הענבים לשיר אינו מצליח להישמע לאוזן שאינה בלתי מזוינת, מתיקותו ניכרת בעזרת קצב קאנטרי-טקסאני מהיר אשר נוטע בך תקוות להמשך דיסק לא פחות מעניין. האם כך הוא?
לכל שבת יש מוצאי שבת
שני השירים הבאים די עונים על השאלה. שניהם חידושים מאד יפים מתוך לכה דודי בתפילת ערב שבת, "שמור וזכור" ו " בואי בשלום", של דביקות ו שלשלת לוקחים את הדיסק למקום שקט ורגוע יותר.
ה "טור דה שבת" נמשך בשירים מתוך שולחן השבת היהודי שליחם כנראה לא ינוס לעולם. "צור משלו" ו "כי אשמרה שבת" קיבלו סוף כל סוף את המגיע להם.
אחרי "בר יוחאי" שהזכיר לי את השבתות במירון שאני עושה אחת לחודש, מגיע שער הסעודה השלישית ואיתו "אנא בכח" עם לחן חדש ונאה של המשפחה. אחרי
שער מוצאי השבת, עם שני שירים של חסידות גור, סוגר את הדיסק ואיתו יוצאת השבת.
הדיסק הוא תוצאה הפקתית של דני מגד וערן קליין שעם כישרון לא מבוטל הצליחו לתת לדיסק נופח שבתי חם ועמוק.
לסיכום, מי שה'פטיש' שלו זה להתחבר לשורשים, בהחלט מוזמן לקנות את הדיסק ולנגנו בבוקר יום שישי. מבטיח לכם שמולי שפירא לא ייעלב.
נא להמתין לטעינת התגובות
