יאללה נתניה!
גלעד גרוסמן סבור שמשה פייגלין הפך רצח פוליטי נתעב לוויכוח פוליטי, כשצידד באוהדי בית"ר
הם, אותם אוהדים רושפי שנאה, נותרו שפויים, מסביר פייגלין את חיבתו הפתאומית למובילת הטבלה. "12 שנות שטיפת מוח לא עבדו עליהם. הם מבינים שכל הרביניזם הזה שייך לקבוצה היריבה, כל הזיכרון הזה מנוכס טוטאלית ל'אנחנו' מול 'ההם', לטובים מול הרעים". "12 שנות שטיפת מוח" נהפכים בהמשך הכתבה ל"12 שנות טרור". לא פחות. כדי להראות לנו השמאלנים עד כמה אנחנו צבועים, הוא שואל מה היתה "תגובת הקהל הנאור בפילהרמונית?", אם היו מבקשים ממנו לפני קונצרט לקום לדקה דומיה לזכרו של כהנא.
אז ראשית, הרשו לי להתנצל בפני באי הפילהרמונית בעלי דעות ימניות שהתנגדו להסכם אוסלו ולדרכו של רבין, ואינם קיימים כנראה בלקסיקון של פייגלין. אבל אני מצטער עוד יותר על כך שהוא הופך רצח פוליטי נתעב לוויכוח פוליטי, ובכך ממעיט מחשיבות האירוע. מפתיע, או שלא, שאמירות כאלה באות מאדם שמקפיד, למיטב ידיעתי, לצום לזכרו של אדם שמונה על-ידי כובש זר לשליט על ישראל, ונרצח לפני 2,500 שנה על-ידי בני עמו.
לא חייבים להזדהות עם רבין, עם מורשת שנותיו האחרונות, דעותיו הפוליטיות או עם המעשים שעשה במשך חייו, כדי להבין שיש להוקיע כל רצח, ודאי רצח פוליטי, שהמשמעויות החברתיות שלו גדולות בהרבה. רצח ראש ממשלה הוא מעשה מתועב מאין כמוהו, ועל כל אחד, משמאל ומימין, לגנותו. גינוי הרצח הוא א-פוליטי, בדיוק כשם שבשמאל גינו את רציחתם של כהנא ושל רחבעם זאבי.
ביום הרצח הזה ביקש כרוז מאוהדים במשחק כדורגל לכבד את זכרו של אדם שהיה רמטכ"ל, שר ביטחון וראש ממשלה בישראל. לשתוק דקה, זה כל מה שביקשו מהם. לא כדי לכבד את דרכו ולא לכבד את דעותיו, כי אם לכבד ראש ממשלה שנרצח. אותם אוהדים יכולים היו לשבת ולא לעמוד, או לקלל בשקט "כוס אמק רבין", מבלי שמישהו היה אומר מילה. אבל לא, הם בחרו לצעוק 'בוז' בכל רם כדי להביע התנגדות לאיש ולדרכו. מי שהכניס פוליטיקה למגרש היו אותם אוהדים ביציע, שהשם רבין מעוור אותם ומוציא את הרע שבהם.
אם המשחק היה נופל על יום הזיכרון
מר פייגלין, אתה התמודדת על ראשות הליכוד ואין ספק שאתה מעוניין להתברג בצמרת המדינית כדי להשפיע על ההחלטות הפוליטית בארצנו. ונאמר ש"מנהיגות יהודית" תפתיע, תכבוש את מצודת זאב ותסלול את דרכך לבית ראש הממשלה (וסלח לי על כך שאני מקווה שזה לא יתגשם) וחס וחלילה פושע שמאלני, רוצח נתעב, יירה בך בעת עצרת בעד הכיבוש, האם עלי לשמוח על מותך? האם תשמח שכאשר אלך למשחק של קבוצתי, מכבי נתניה, אצעק בוז בכל כוחי, כאשר יבקשו ממני לכבד לדקה אדם שפעל בדרך שהוא האמין בה?
נא להמתין לטעינת התגובות
