הגשש הרביעי
על מלח יגון הארץ ופלפל ימי הזיכרון - איצ'ו בן-צור. לנשמתו של פולי באהבת הצחוק ובצחוק האהבה
"היינו כמו אחים", סיפר איצ'ו. "כל יום שישי דופקים בשר על האש על יד הבריכה בצהלה ומדברים פתוח על הכל. פולי היה חבר שמקשיב, ו-30 שנה היינו זה בתחת של זה". מרגע פרסום הידיעה הזאת קיבל איצ'ו בן-צור טלפונים ממפיקים מכל תוכניות האירוח ברדיו ובטלוויזיה. מי שפתח את הרדיו ביום העצוב ההוא שמע אותו אומר לרזי ברקאי: "איך בכלל אפשר לדבר על פולי בלשון עבר? בשבילי הוא עוד פה. ביחד היינו רעבים ללחם כשהגענו לתל אביב, ומאז אנחנו אחים שמתייעצים זה עם זה על כל הפקה, על משברים אישיים. תסלח לי רגע..."
אחרי שאיצ'ו התייפח מעט אצל רזי הוא הופיע בשש בערב אצל רפי רשף, שכבר אמר בפתיח שלו: "בתוכנית העצובה שלנו חשיפה ראשונה: איצ'ו בן-צור, על זיכרונותיו מפולי וחוויות משותפות שהם עברו ביחד". " ערב טוב איצ'ו", אומר רפי בתרבותיות נוגה. "ערב טוב לכל המאזינים", אומר איצ'ו. "הצופים", מציע רפי. "ערב טוב גם לצופים", מתקן את עצמו איצ'ו בקול רועד. "אתה צריך להבין שזה יום קשה מאוד בשבילי ובאתי לאולפן רק כדי לעשות כבוד. בכל מה שקשור לפולי אני אף פעם לא אמרתי לא". ברקע צילום ענק של פולי מתקופת התרנגולים.
איצ'ו, בחולצת טריקו צנועה ומשקפי שמש שמכסים עיניים בוכיות, אומר "ממש קשה לי לראות התמונה הזאת. התקופה של התרנגולים היתה התקופה הכי יפה שלנו. עמדנו ושרנו על הבמה, צעירים ויפים...". "אתה רוצה להגיד לי שאתה היית בתרנגולים?", קוטע אותו רפי בנימוס. "בטח שהייתי", פולט איצ'ו בצניעות ומנגב את עיניו בממחטה מתחת למשקפי השמש. "אז איך אף אחד לא יודע על זה?". " נעמי פולני לא סבלה אותי", אומר איצ'ו. "היא אהבה את הקול שלי אבל לא את האופי שלי. ב'שיר השכונה' למשל זה אני שצועק 'אודי אודי קוש קוש - בוא תיתן לי עשר גרוש!', אבל בגלל שנעמי היתה אז החברה של ליאור ייני, הוא עמד על הבמה ועשה עם השפתיים כאילו הוא שר ואני שרתי במקומו מאחורי הקלעים. פולי התחנן בפניה שיעלו אותי מדי פעם על הבמה, אבל אתם מכירים את נעמי. אישה קשה". ביום הלוויה איצ'ו כבר היה מוכר וחביב, ואיש לא התפלא לראות אותו מתלחש עם שמעון פרס על הבמה בקאמרי ואחר כך נשען על את חפירה בבית הקברות וכובע בוקרים לראשו.
בערב שאחרי הלוויה הסכים איצ'ו להתראיין במהדורת החדשות המרכזית של ערוץ 2. " אני עוד לא קולט שהוא איננו", הוא אמר בלחש. כעת איצ'ו היה בחליפה שחורה ועניבה מפוספסת. "קשה לי לדבר עליו, הלב כואב והגרון יבש אחרי הראיון עם איילה חסון. אפשר בבקשה כוס מים, אילנית?". "יונית", אומרת המגישה היפה ומגישה לו כוס מים. "יש אולי משהו יותר חריף?", מתעניין איצ'ו. "תסלחי לי בבקשה...", איצ'ו מתחיל שוב לבכות ולקנח את אפו בתרועה רמה, אבל חוזר אלינו אחרי הפרסומות, יבש ורציני. "חזרנו", אומרת יונית בחיוך דק של אבל, "והערב נמצא איתנו איצ'ו בן-צור, שלדבריו היה חברו היקר ביותר של הקומיקאי הן בחייו האישיים והן על הבמה". ברקע של האולפן מוקרנת תמונה של הגשש החיוור בתלבושות רומאיות בשיר "מים לדוד המלך".
"עבדנו מסביב לשעון", אומר איצ'ו. "בהתחלה עם נסים, אחר כך עם יוסי, את צריכה להבין שלהצחיק זאת עבודה רצינית מאוד". "אתה בעצם אומר שאתה היית בגשש החיוור?", פולטת יונית. "בוודאי שהייתי, הייתי אחד הראשונים בגשש". " אז למה לא ראו אותך?". "פשה חשב שזה לא נכון שיראו אותי". "למה?". "בגלל שאני מעדות המזרח". "אני לא מבינה",
"אבל פשה חשב שעוד אחד מעדות המזרח יעשה את הגשש ללהקה מזרחית ומזה הוא פחד כמו מאש. אני הייתי שותף חשאי, כמו שאומרים. הנה את רואה, אילנית, בתמונה הזאת שמאחורייך מ"דוד המלך", כשהם מרימים את הידיים למעלה ורואים להם את התחתונים, התחתונים של גברי היו בעצם התחתונים שלי". "אם היית בהקלטות של הגשש מדוע לא רואים אותך לפחות בצילומים על עטיפות הקלטות". "בהתחלה הייתי", אומר איצ'ו. "אבל פשה ריטש אותי, הוא חשב שהייתי צפוף מדי". "ולא נפגעת?". "בהתחלה קצת, אבל פולי, איזה נשמה, שכנע אותי שהעיקר זה התוצאה, לא הפרסום, אם את מבינה אותי...".
אחרי שבוע מתיש של הספדים ווידויים בלעדיים בכל הערוצים נמרח פרצופו של איצ'ו במוסף "שבעה לילות" של "ידיעות" עם הכותרת הכחולה "הגשש הרביעי!". בגוף הכתבה היתה עמודה כפולה של עבודת מחשב - איצ'ו מחובק עם שייקה, פולי וגברי, ושוב מתיש את הקוראים בסיפורים פיקנטיים על הקרבה בינו למנוח ועל האפשרות שהוא יחליף את פולי בהצגה בתאטרון בבאר שבע משום שפולי לא זמין.
בימים אלה מתכנן איצ'ו קאמבק עם קטעים נבחרים מכל תוכניות הגשש - הוא אפילו הציע לגברי ולשייקה להצטרף אליו אם זה בראש שלהם. ורק מעטים זוכרים שבעצם ראינו כבר את איצ'ו בן-צור פעמים רבות, עוד לפני המוות הכה מצער של פולי. בקונצרט הזיכרון למאיר אריאל איצ'ו קפץ על הבמה וסיפר לקהל ש"ערימה של חבר'ה על הדשא" זה בעצם שיר עליו אבל לא ראו אותו כי היתה עליו ערימה של חבר'ה.
אחרי מותה של נעמי שמר איצ'ו התראיין בתוכנית אירוח זניחה וסיפר שהשיר שלה "אנחנו שנינו מאותו הכפר" היה בעצם על שלושה חברים כפריים, והחבר השלישי זה הוא עצמו. אחרי פטירתו של אהוד מנור אמר איצ'ו ברדיו בנימינה שאת "אחותי הקטנה" כתב המשורר על הבת שלו, לא של הנפטר ש"היה כמו האח הגדול והחכם שלי". כמה ימים אחרי שנפרדנו מיוסי בנאי היתה ידיעה בשולי מקומון ירושלמי שבה חשף איצ' ו שהוא "מואיז" מהשיר המפורסם של בנאי ושזה היה הכינוי שהדביקו לו הילדים כשהיה ילד ירושלמי רך שרץ יחף בשוק מחנה יהודה.
איצ'ו בן-צור הפך לחלק מאיתנו, מלח יגון הארץ, פלפל ימי זיכרון, האיש שתמיד היה שם. וכשהוא נשא דברים, כועס ונלהב, מול כלא רימונים בהפגנה העממית של הימין הקיצוני מול נוער העבודה נגד ובעד ברית המילה של הבן של הרוצח, ושאג לקהל שהוא עמד שני מטרים מיצחק וניסה להגן עליו בגופו, הקהל מחא לו כפיים במשך דקות ארוכות. "אנחנו המחנה השפוי!", הוא צרח, וכמה מתנגדי-ברית ואפילו כמה מצדדי-ברית קפצו לבמה המאולתרת שמול הכלא כדי לגעת במו ידיהם בגשש הרביעי.
נא להמתין לטעינת התגובות
