שבט פולי
למדורות שבט ישראליות יש כלל ברור מאוד: הן אף פעם כמעט לא מדורת שבטים. הן רק מדורת שבט אחד, מסוים
באותו רגע אני מתחיל להזיע, לחפש מפלט, להעביר נושא, להפיל כוס על הרצפה, הכל כדי לא להיתפס בבורות בסיסית. שהרי בחדרים כאלה לא ממש נורא אם אתה לא יודע מי כתב את "התקווה," אבל קצת מביך לגלות שההכרזה "פ ת ו ח"! לא עושה לך דבר, בהנחה שנולדת וגדלת במדינה הזו.
מובן שסיגלתי לעצמי דרכי מילוט ממצבים כאלה. אני כבר יודע להכריז "יוסף"! כמו לספי ריבלין ואפילו הכנתי לי, למקרים של פגישות מסוימות בדרום העיר, שורות שלמות במבטא פרסי עמוק שעיקרן "חייל מה נמנם, מה קוראים אותו יעקב יעקביאן." תאמינו או לא, אני גם יודע, ממש על פה, את שמות עשרת הצדיקים שעלו בעודם חיים השמיימה.
אולם עדיין, הבעיה נותרה בעינה. כשפעם בחצי שנה מסתלק מן העולם אמן שהוא אושיית תרבות מרכזית בחיי האומה, החלוקה ברורה מאוד: יש את המוני המעריצים שגדלו עליו, על שלל דמויותיו, על מורשתו, על שפתו - ויש את אלה שלא. אלה שלא, אני בטוח, עומדים קצת משתאים לנוכח גלי ההערצה שאופפים אמנים מסוימים במותם.
קחו איש חרדי מירושלים ותסבירו לו שיש פראזות שלמות שנכנסו לאנשים למחזור הדם שלהם. הוא לא יבין על מה אתם מדברים. נו, הוא יאמר. שחקן. איזה עסק כבר אפשר לעשות מזה.
והנה, כשפולי מהגשש החיוור נפטר השבוע וכבוד גדול עשו לו במותו, וכלי התקשורת הקדישו לו ימי שידור שלמים וכולם ביכו אותו ואת לכתו בלא עת, נחמץ לבי יחד עם כולם באמת ובתמים. אני בטוח שהרבה יהודים חרדים ידעו במה מדובר ואף החניקו
אנחה קטנה. זה לא רק מפני שפולי היה איש מקסים ומצחיק, טוב, אהוב ומוכשר, אלא בעיקר מפני שלא תאמינו, אבל אנחנו גדלנו על הגשש החיוור.
המוני חרדים יודעים לדקלם בעל פה שורות שלמות של הגשש. דורות על דורות משתמשים במכתמי הלשון הנהדרים. עושים את הצחוק של שייקה, המבטא של פולי והמניירות של גברי. נסו לבצע מדגם פשוט. צאו לשכונה חרדית בבני־ברק, היכנסו למכולת וזרקו: "מה שבע50 ."? אחוז מהנוכחים יגיבו ב"מה כמה."? על דברתי.
מה היה בהומור הזה של הגשש החיוור, שהצליח לאחד סביבו כל כך הרבה שבטים? קודם כל, העניין הטכני: הוא היה ברדיו, לא רק בטלוויזיה. לכן הוא היה נגיש. אבל זה, כמובן, לא מספיק. הוא היה מצחיק מאוד, ובעיקר, הוא לא היה גס.
צריך לשמוע שוב ושוב את המאגר העצום של מערכוני הגשש החיוור כדי להבין איך עושים הומור מצוין נקי, מחוכם ומרומז. כזה שהדבר הכי גס בו הוא ה"זי"ן בפתח, זרבובית," והמערכון הכי פרוע הוא המציל של ש"ס "כל האברכים ימינה וכל הבתולות שמאלה."
בימים אלה ממש, כשפולי היקר עושה דרכו בין מזנוני הקייטרינג המשובח של גן העדן ומחליף חיוכים עם חברים, מכרים ומעריצים, בטח ניגשים אליו, בין השאר, גם שני אברכים עבדקנים (שהרי בגן עדן, כך אני מאמין, יש הרבה כאלה) ואומרים לו: "שלום עליכם ר' איד. אתה קלרשו, נכון? זהו, זיהיתי לפי הקול. יש לך יציקה על הראש, אה? ח... ח... ח... אוי סאיז גוט."...
נא להמתין לטעינת התגובות
