תמונה מטושטשת
דוד פישר, מנכ"ל הקרן לקולנוע וטלוויזיה, סבור שיחס התקשורת ליום רצח רבין הוא בבואה לחברה
מה שנאמר כאן לא התרחש בשני ימי אבל לאומי אלה, אבל הוא התרחש השנה ביום הזיכרון לרצח רבין. ערוצי הטלוויזיה המסחריים התעלמו השנה מיום הזיכרון ליצחק רבין, ובמקום לשדר תכוניות ההולמות את תוכן אותו יום, בחרו לשדר את תכניותיהן הרגילות. הן עשו זאת חרף העובדה שמדובר ביום זיכרון לאומי הקבוע בחוק, בדיוק כמו ימי הזיכרון לשואה ולגבורה ולחללי צה"ל. גם בערוצי הכבלים והלוויין המשדרים הפקות מקור שודרו התכניות הרגילות. ערוץ 1 היה היחיד שהציל מכבודם האבוד של ערוצי הטלוויזיה ושידר מספר תכניות שציינו את היום.
ההתעלמות של ערוצי הטלוויזיה מיום הזיכרון ליצחק רבין היא בבחינת בבואה לדרך שבה מסתכלת החברה הישראלית על רצח מנהיגה הנבחר, 12 שנה לאחר שהתרחש. מתחושת הלם, זעזוע כבד ודמעות רבות שנשפכו בימים שלאחר הרצח עברנו לימים של אדישות, לחוסר אכפתיות, לניכור, ובמגזרים רבים גם לאמפתיה ולתחושת הזדהות עם הרוצח. ערוצי הטלוויזיה, סיסמוגרף מצוין של הרחוב הישראלי, בסך הכול הגיבו למתרחש. עובדה, איש לא מחה על ההתעלמות באמצעי התקשורת. בשנים האחרונות היו אחוזי הצפייה באותם משדרים נמוכים באופן משמעותי מבשאר ימות השנה. ערוצי הטלוויזיה בסך הכול הסיקו את המסקנה הנכונה מבחינתם: אם אחוז הצפייה בשידורים הוא נמוך, ואם הרייטינג הוא שם המשחק בערוצי הטלוויזיה המסחריים, אז מדוע לא להימנע משידורן של תכניות רלוונטיות לרצח באותו יום.
בניגוד לאלו שמתמרמרים על "פסטיבל רבין" שמתקיים בסמוך ליום השנה לרצח, העובדות הפשוטות מוכיחות כי הרצח לא תפס בשנה זו ובשנים קודמות מקום בסדר היום הלאומי. למען האמת, לולא הקמפיין המתוקשר של אוהדי יגאל עמיר, היה עובר יום השנה לרצח בשקט מוחלט כמעט מבלי שנרגיש. יחד עם זאת, הקמפיין של יגאל עמיר הוא קמפיין שיכול היה להתרחש רק במציאות שבה האדישות לרצח ומשמעויותיו הן המושלות בכיפה. לא פחות משרצח ראש הממשלה מזעזע, גם האדישות המוחלטת לצד התמיכה ברוצח מזעזעות לא פחות.
הדרך להימנע מהמשך האדישות עד כדי שכחה מוחלטת של הרצח, היא על-ידי יציקת תכנים רלוונטיים לאותו יום. ההתמקדות במנהיגותו של הנרצח ובאישיותו אינה רלוונטית כיום. בשורה התחתונה רבין הוא מנהיג מבין מנהיגים נוספים שהלכו לעולמם בנסיבות שונות, אך איש מהם אינו זוכה לדיון מעמיק בדמותו. גם ההתמקדות בפגיעה בתהליך השלום כתוצאה מהרצח אינה רלוונטית עוד. תהליך השלום במתכונת שהיתה בימי רבין כבר אינה
בכדי שזיכרון הרצח הנורא יישאר בקרב כולנו, יש להמיר את יום השנה מעיסוק ברצח ובפועלו לתזכורת כואבת על המהלומה הכואבת ביותר בתולדותיה שספגה הדמוקרטיה הישראלית ב-4 בנובמבר 1995, ומאז היא איננה מובנת מאליה. היום הזה יהיה יום שבו נזכור לדיראון עולם את הרצח ששינה את פניה של המדינה, ואת הצורך להגן על הדמוקרטיה הישראלית מצד מי שאוסר עליה מלחמה מבית, מצד מי שרוצה לקום כנגד מנהיגים נבחרים אם חלילה יפעלו בניגוד לדין אלוהיהם. היום הזה צריך להיות יום שבו נזכור כי המאבק על פניה של המדינה איננו בין ימין ושמאל, חילונים או דתיים, אלא בין אלה הרוצים בדמוקרטיה ומקבלים עליהם את כללי המשחק, לבין אלה הרוצים לקום עליה ולחללה, באמצעות רצח ושפיכות דמים. רק על-ידי הצבת קווים אלה - יהפוך רצח רבין לרלוונטי עבור כולנו.
הכותב הוא מנכ"ל הקרן החדשה לקולנוע וטלוויזיה
נא להמתין לטעינת התגובות
