בין גיחה לחיסול הטייסים יהיו מוכנים לאיראן?
לאור העשרת האורניום המתמשכת באיראן, ייתכן כי ישראל תאלץ לעצור את הפצצה לבדה. בחיל האוויר מתכוננים, למרות העומס הרב במשימות. שטח צבאי
כמה "מובילים" מטייסות קרב התרכזו בשבוע שעבר באולם תדריכים לפני עוד יציאה לאימון. במהלך התדריך, לפני תחילת המשימה, הודיעו להם בקרי התרגיל כי התדריך מופסק, יש שינוי במתווה. הבסיס הותקף על ידי טילי קרקע-קרקע. על הטייסים להמריא כמה שיותר מהר לפני שהמטוסים יפגעו. בדרכם אל המטוסים הודיעו להם הבקרים, כי מגדל הפיקוח הושמד ועליהם להמריא בעצמם ללא סיוע. איך עושים את זה? איך ממריאים מבלי להתנגש במטוסים אחרים ללא עזרה של פקחי הטיסה? הטייסים יצאו למשימה והשלימו אותה.
בהנחה שהפרסומים הזרים נכונים לגבי תקיפת חיל האוויר בסוריה, תסריטי תקיפת בסיסי חיל האוויר לא רחוקים מהמציאות. במיוחד כשבשנה שעברה ניסה חיזבאללה לשתק את פעילות חיל האוויר בצפון על ידי ירי רקטות לעבר הבסיסים.
למרות הקושי, זוהי מנת חלקם הקטנה של טייסי חיל האוויר, שבעת של חוסר יציבות אזורי נדרשים לשינון מגוון רחב של סוגי לחימה: מפעילות מול מדינות קרובות ועד איראן הרחוקה. מהפגיעה בסוללות טילי קרקע, תוך התחמקות מאש נ"מ, ועד להשחלת טיל בחלון בית ברצועת עזה כדי לחסל מחבל עם דם על הידיים.
"השמיים דומים בכל המקומות", חייך השבוע קצין בכיר בחיל האוויר כשנדרש לעומס המשימות. ומה עם משימות הביטחון השוטף? מה עם הרגע שבו טייס קרב צריך להחליט אם "להפיל" כי הקברניט לא יכול ליצור קשר עם מגדל הפיקוח וקיים חשש שמדובר במחבלים מתאבדים שינסו לפגוע במגדלי עזריאלי? זה דורש מגוון רחב של אימונים והכשרות.
שנה עברה מאז המלחמה בלבנון, ונפח האימונים בחיל האוויר לא השתנה. זאת בניגוד למצב בזרוע היבשה, שערך אימונים, חלקם לראשונה מזה שבע שנים. מה שכן השתנה בחיל האוויר הוא המינון. על מה יותר מתאמנים ועל מה פחות. אבל
"המרחק בין מפקד חיל האוויר למפקד טייסת הוא קצר מאוד בשגרה, כמו שהמרחק בין מפקד חיל האוויר למוביל מבנה מטוסים הוא קצר מאוד במלחמה", אומר הקצין הבכיר. לכן, לשיקול דעתו של המוביל יש משקל רב, כי למרות ש"השולט" בבור שבקריה יאמר את המילה "רשאי", מי שיהיה בסופו של דבר האיש שיחליט אם לשחרר את הטיל או הפצצה יהיה המוביל. לכן המוביל הוא גורם משפיע מאוד בכל התהליך המבצעי.
בשנה האחרונה נרשמה התקדמות בתחום האמל"ח, המוכנות המבצעית, המלאים, שמישות המטוסים ותכנון המבצעים בחיל. "המצב שלנו היום מאפשר לנו לעמוד בכל המשימות", הדגיש השבוע קצין בכיר בחיל האוויר. "כמות המשימות היא אתגר, אבל הטייס נולד עם זה מגיל צעיר. בסוף אתה צריך תשובות לדברים שלא התכוננת אליהם, ולזה אני מחנך. לתת מענה למה שהטייס לא התכונן אליו. בלת"מ (אירוע בלתי מתוכנן - א.ב) הוא חלק בלתי נפרד מההוויה שלו".
לא כל האצבעות שוות, הסביר הקצין הבכיר. כשם שיש טייס שיניד עפעף רק במיג העשירי שינסה להשמיד אותו ויש טייסים שילחצו כבר מהקרב עם המיג הראשון. אבל לעומס על טייסי חיל האוויר בהחלט יש משמעות. המשימה העיקרית של מפקד החיל, האלוף אליעזר שקדי, היא לשמור על גמישות בכל המשימות. לא רק לקפוץ מסיני לסוריה, כמו במלחמת יום הכיפורים, אלא לעמוד בכל המשימות ולמלא אותן בהצלחה.
מטוס האף-16 האמריקני, המצוי באלפים בצבא ארצות הברית, הוא פחות וורסטילי במשימות שמוטלות עליו. קיים פער עצום בינו לבין מגוון המשימות שממלא מטוס הקרב הישראלי. למרות העומס על טייס חיל האוויר הישראלי, התחרויות והאימונים המשותפים עם טייסי חיל האוויר האמריקני מבהירים היטב את הפער בין הצדדים - לטובת ישראל. את הפער הזה ניתן היה לראות גם בתוצאות התחרות האחרונה של "רד פלאג" בקנדה.
"חיל האוויר הוא חזק, והצבא הוא חזק אבל אם הם לא נהיה חזקים אנחנו לא נהיה פה. צבא חזק מקטין את המוטיבציה של האויב להילחם נגדנו, לכן אנחנו צריכים את הטובים ביותר. העם היהודי לא ישרוד אם המדינה לא תשרוד. זו לא בעיה רק של היושבים בישראל". קבוצת המשפטים הללו, שטבולה בציונות אמיתית, הנשמעת מפיו של הקצין הבכיר היא מה שמשאירה את הטייסים במערכת.
"הטייס הצעיר שואל את עצמו איפה כדאי לו להיות היום", אומר הקצין הבכיר ועונה: "את הכסף הוא יוכל לעשות גם בעתיד. מלחמת לבנון השנייה הבהירה לכולם כמה חשוב שהטובים יתרמו למדינה ולחיל, ולכן טייסים רבים שהתנדנדו ושקלו אם לצאת לאזרחות, אל הכסף הגדול, החליטו להישאר. היו גם לא מעטים שחזרו מחופשה ללא תשלום כי הם הבינו שזה צורך השעה.
מפקד חיל האוויר, האלוף אליעזר שקדי, קושר את הערכיות בחיל עם ביצוע המשימה. בלי הקשר הזה הוא לא היה יכול לבקר בבסיסי חיל האוויר מהם יצאו מטוסי הקרב לתקיפה בסוריה, לפחות על פי פרסומים זרים. הוא לא יכול היה לדבר אל הטייסים בגובה העיניים בתדריך, ומאוחר יותר לומר להם "רשאי", כשהוא יושב בתא השולט בבור שבקריה, והם רחוק מגבול המדינה, ולבסוף לצפות שימלאו את המשימה בהצלחה.
מדי שבוע מתפרסם כאן הטור "שטח צבאי" של אמיר בוחבוט, כתב nrg מעריב לענייני צבא וביטחון. "שטח צבאי" מתייחס לסוגיות הביטחון של ישראל מזוויות אחרות מאלה שאנו קוראים עליהן במשך השבוע, כדי לנסות ולהבין מה עומד מאחורי ההחלטות והמהלכים שמשפיעים על בטחונה של מדינת ישראל.
נא להמתין לטעינת התגובות
