על טעם ועל ריח
ד"ר סמדר טל מסבירה למה הכלבים שלנו מסריחים ומה אפשר לעשות נגד זה
נתחיל בריחות טבעיים של כלבים: כלבים מייצרים באופן טבעי הפרשות שמטרתן לאפשר לכלבים אחרים לזהות אותם ככלבים וכפרטים. אנשים לא תמיד מעריכים סימנים אלה. הריחות הטבעיים של הכלבים מורגשים בעיקר בקרבת הרקטום, ליד האוזניים ומסביב לכפות הרגלים.
קיימות בגופם של כלבים בלוטות זיעה, שהנקראות בלוטות אפוקריניות (apocrine glands), שמצויות ליד כל קבוצת שיער. כלבים אינם מייצרים זיעה כדי לעשות רגולציה לחום גופם וההשערה היא, שבלוטות אלה מייצרות פרומונים או סיגנלים כימיים, המשמשים לתקשורת עם כלבים אחרים.
בלוטות זיעה נוספות, שנקראות בלוטות אקריניות (eccrine glands) וקיימות בכפות הרגליים ועל חוטמם של הכלבים, עוזרות לשמור על לחות ועל תפקוד נאות. בבלוטות שעל גבי כפות הרגליים נמצאים מיקרואורגניזמים, שתורמים לריח האופייני של כפות רגלי הכלב, המזכיר במעט ריח של חטיפי גבינה. ריח זה מורגש יותר כאשר כפות רגלי הכלב רטובות מאשר שהן יבשות.
לכלבים ישנם גם בלוטות רבות בתוך תעלת האוזניים. אלו הן בלוטות חלב ושומן, שמייצרות את הפרשת ה"דונג" השומניות של האוזן. המיקרואורגניזמים חיים באופן טבעי ב"דונג" שומני זה ומייצרים ריח שמרים גם כאשר האוזן בריאה.
לכלבים, בדומה לקרניבורים אחרים, יש גם שתי בלוטות ריח בקרבת הרקטום: אלו הם שקים אנאליים, שמתחברים לפני העור על ידי צינורות קטנים שנפתחים משני צידי הרקטום. בלוטות אלה מייצרות הפרשות טבעיות, שמשתנות מהפרשה מימית וצהובה ועד להפרשה אפורה, בעלת ריח חזק ו"בואשי". הכלב מפריש כמות קטנה מחומר זה בעת מתן צואה ומפריש כמות גדולה ממנו, כאשר הוא מפחד. כנראה שהפרשה זו נועדה לסמן לכלבים אחרים, איזה כלב השאיר צואה והיכן. הריח הזה נבדק על ידי כלבים זרים, כשהם בוחנים זה את זה באזור הרקטום.
מקורות נוספים לריח, עשויים לנבוע כתוצאה מהתנהגות טבעית של כלבים- הללו אוהבים להתגלגל ולסמן את עצמם בריחות טבעיים מסוימים של חיות אחרות בסביבתם, כולל בהפרשות צואה של טרף פוטנציאלי. אחד מהריחות האהובים עליהם, הוא הפרשות ארנבים. התנהגות זו מהווה שארית של אבותיהם הזאבים וייתכן, שזו שיטה ליצירת תקשורת עם חברי הקבוצה, במטרה למסור מידע אודות החיות האחרות שפעילות בטריטוריות הקבוצה הביתית.
טנקהו, cc-by-sa
מקורות לא טבעיים לריחות
היעדר הברשה וטיפוח פרוות של כלבים בעלי פרווה ארוכה ועבה, עלולה להפוך את הפרווה למקור לריחות בלתי נעימים. פרווה שלא עוברת ניקוי וסירוק, עלולה להכיל אבק וחומרים אחרים בעלי ריח לא נעים. כאשר הפרווה רטובה באופן מתמיד, היא עשויה להכיל חיידקים ושמרים רבים. יש גזעי כלבים שתלויים בבני האדם לחלוטין כדי לשמור על פרוותם בריאה וחסרת ריחות בלתי נעימים.
ריח רע יכול לנבוע גם ממחלות עור או מאלרגיות. מצב זה מעודד יצירת דלקות חיידקיות או שמריות - שני סוגי מיקרואורגניזמים מסריחים. כלבים עם סבוראה או קשקשת וכלבים בעלי כפלי עור (כמו פני הפאג או הפקינז), חשופים לצמיחת חיידקים או שמרית משנית על פני עורם.
לעיתים קרובות, מחלות ודלקות אוזניים הן המקור לריחות שמופצים מן הכלב. הריח יכול להיות שמרי ולעיתים, אפילו להריח כמו ביוב. מחלת שקים
אנאליים או יצירת יתר של פרשות מבלוטה אנאלית, יכולים ליצור ריח מסריח מאוד. השקים האנאליים יכולים להפוך למודלקים והמיקרואורגניזמים שבתוכם יכולים לייצר סירחון נוסף רב.
מן הפה עשוי להיווצר ריח רע כתוצאה ממחלות דנטאליות, כיבים בפה וכן אבנית בשן. מחלות דנטאליות עלולות להוביל גם לעודף ריור, דבר שגורם לדלקות בעור שסביב לפה ומייצר סרחון.
קיימות תרופות מסוימות, בדגש על אנטיביוטיקה ושמפו רפואי, שבעלי הכלבים מתקשים לסבול את ריחותיהן. גם מזונות כלבים מסוימים יכולים להיות מקור לריחות בלתי נעימים, בייחוד אלה שמכילים דגים. לעיתים גזים מהווים בעיה בכלבים מסוימים - תופעה שעשויה להיות קשורה בסוג התזונה, או שיכולה להוות סימן למחלת מעיים.
אך בשורה התחתונה יש לציין שטיפול נאות בכלב ושמירה על בריאותו - מפחיתים ומונעים צחנה.
גם לכם יש שאלה הקשורה לחיית המחמד שלכם? שלחו לכאןאת השאלות והווטרינרית תשמח להשיב עליהן
נא להמתין לטעינת התגובות
