פילוסופיה חיה
אם מוסר הוא עניין אנושי, איזה זכויות יש לבעלי חיים? אריאל צבל סוקר את רעיונותיו של הפילוסוף המדיני הנודע ג'ון רולס ובודק אם ניתן להחיל אותם גם על מינים אחרים
תורות של אמנה חברתית פופולאריות במיוחד בקרב פילוסופים המעוניינים לשלול מעמד מוסרי מבעלי-חיים. זאת מאחר שניסוח אמנה והתחייבות לעקרונותיה רלוונטיים רק למי שמסוגלים להבין מהו צדק ומהו חוזה, ולהתחייב לפעול בהתאם לכך. מי שאינו מסוגל לזה – נותר ללא זכויות. מכיוון שהוא לא שותף באמנה, אין כלפיו שום חובה ישירה; לכל היותר, האמנה תתייחס אליו בעקיפין ותחייב להתחשב בו רק בזכות האכפתיות שמגלים כלפיו משתתפי האמנה. לפי עיקרון זה, אין שום חובה מוסרית ישירה כלפי חיות כי הן אינן מסוגלות להשתתף באמנה החברתית. במקרה הטוב, האמנה עשויה, למשל, לחייב שלא להתעלל בכלבים כי הדבר פוגע ברגשותיהם של משתתפים באמנה שאוהבים כלבים – אבל אין התייחסות ישירה לרגישויות ולמעמד המוסרי של הכלבים עצמם, פשוט משום שהם לא שותפים לאמנה.
אחת מן הבעיות הבולטות ברעיון האמנה החברתית הוא שמנסחיה צפויים להתמקד רק באינטרסים הצרים שלהם. הפילוסוף ג'ון רולס (2002-1921) בספרו רב-ההשפעה "תיאוריה של צדק" (1971) ניסה להציל את רעיון האמנה החברתית מביקורת זו והציע ניסוי מחשבה: משתתפי האמנה החברתית ייכנסו ברוחם למצב מופשט ("המצב הראשוני") שנמצא כאילו מחוץ לעולם האמיתי, מצב שאין בו עדיין מערכת מוסר, ואיש אינו יודע איזו זהות ואילו תכונות יהיו לו כאשר יהפוך לחלק מהעולם הממשי. כלומר, במצב הראשוני איש אינו יודע אם "יתממש"
ההתלהבות שעורר ניסוי המחשבה של רולס בקרב תיאורטיקנים של המוסר והמחשבה המדינית, הניע רבים לנסות לגייס את רעיונותיו לטובת ענייניהם. כך "תרם" רולס לסילוק בעלי-חיים מתחום המוסר. למשל, הפילוסוף פיטר קרות'רס, בספרו "סוגיית בעלי-החיים", ביקש לשלול כל מעמד מוסרי מחיות ולשם כך בחר בפרשנות שמרנית לרולס. קרות'רס, כמו אחרים המגייסים את "האמנה החברתית" נגד חיות, מזכיר לנו שרק בני-אדם רציונאליים נכנסים למצב הראשוני ורק הם מנסחים את מערכת המוסר החדשה. מכאן נובע, לדבריו, שמנסחי האמנה החברתית יודעים שבהכרח "יתגשמו" בתור בני-אדם רציונאליים. לכן הם יגנו בהכרח רק על אינטרסים של יצורים רציונאליים כמותם, וישאירו את החיות מחוץ למערכת המוסרית. מי שלא יכול להתחייב כלפי אחרים – לא מגיע לו שיתחייבו כלפיו. פשוט מאוד. או שלא?
עבודה שיטתית יותר בעקבות רולס ערך הפילוסוף טום ריגאן. ריגאן בחן את התבטאויותיו – הנדירות והשטחיות – של רולס בעניין בעלי-חיים, ומצא ביניהן סתירה: במקום אחד טוען רולס שיש "חובה טבעית" להימנע מהתאכזרות לחיות, ושאין צורך להיות בעל חוש צדק כדי להיות ראוי לצדק. במקום אחר טוען רולס ש"ככל הנראה" אין חובה של צדק כלפי מי שחסר בעצמו חוש צדק. ריגאן יצא לבחון באופן מעמיק יותר מרולס עצמו את ההשלכות של ניסוי המחשבה שלו על בעלי-חיים, והוא התמקד בשתי שאלות עיקריות.
שמרנים כגון קרות'רס מגבילים את ניסוי המחשבה של רולס. במצב הראשוני, קרות'רס – הפרופסור הלבן ממרילנד – מסוגל לדמיין שהוא עשוי "להתממש", נאמר, בתור עובד ניקיון באוניברסיטה, או אולי בתור פועלת ענייה, או אפילו בתור אדם מארץ רחוקה. אבל הוא מתעקש שעליו "להתממש" בתור "סוכן רציונאלי". כאשר קרות'רס שואל את עצמו איזה חוסר מזל היה עלול לפקוד אותו אילו נולד בנסיבות אחרות לגמרי, עדיין ברור לו שהוא היה הופך לאדם רציונאלי – וללא ספק הוא היה נולד אדם. לכן הצרות של כלבים או של תרנגולים לא מעניינות אותו אפילו במצב הראשוני.
לדעת ריגאן, ההתעקשות על זהות של "סוכן רציונאלי" היא בסך הכל דעה קדומה. אם הפרופסור המערבי יכול לדמיין את עצמו "מתגשם", נאמר, כאיכרה מאוזבקיסטן, מדוע שגבול הדמיון יעבור דווקא ביכולת לחשוב באופן רציונאלי ולהשתתף באמנה? למה לא לדמיין שהיית יכול, למשל, "להתגשם" בתור מפגר שאינו מבין דבר בצדק ובחוזים? ובאופן מהותי יותר: אילו באמת היינו יכולים לעבור למצב הראשוני, היינו חייבים לקחת בחשבון ש"נתממש" בתור תינוקות, בנוסף על הסכנה שבבגרותנו נאבד את תבונתנו בעקבות מחלה או תאונה. ואם כך, לכולנו במצב הראשוני יש אינטרס לכונן אמנה חברתית שתעניק לנו זכויות במקרה ש"נתגשם" בתור יצורים לא-רציונאליים. תיאוריה רצינית של צדק חייבת אפוא לקבוע זכויות ליצורים לא-רציונאליים לא רק מתוך טוב לב, אלא אפילו ממניעים אגואיסטיים גרידא.
כולנו נולדים תינוקות חסרי אונים וכולנו עלולים לאבד את תבונתנו. אבל הרי ברור שלא "נתגשם" בתור שימפנזה, או תרנגול! אולי. אלא שרולס גם יודע שהוא לא יהפוך לפועל מכרות בדרום אפריקה, למהגרת ממרכז אמריקה, ואפילו לשכן ממול. ריגאן מזכיר שהמשחק ב"אילו הייתי..." איננו ניסוי בחשיבה ריאלית – המטרה היא לבדוק אילו כללי מוסר הייתי קובע אילו לא היה לי שום מושג מי אני, מהם צרכיי, מה כוחי ומהן חולשותיי. לעצור את המשחק דווקא בגבולות המין האנושי – זה שרירותי. באותה מידה אפשר לעצור בגבולות הגזע או המגדר שלי. יש צורך בנימוק ענייני כדי לעצור את המשחק דווקא בגבולות המין הביולוגי – והנימוק "כי אני יודע שלא אהיה תרנגול" מפר את כללי המשחק.
אז אולי אפשר להרחיב את המצב הראשוני לשאלה "אילו הייתי עץ"? אפשר בהחלט, משיב ריגאן, כל עוד זוכרים שעצים אינם מרגישים, אינם מצפים, אינם מתכוונים ואינם מעדיפים. לכן במצב הראשוני, כשאנו שואלים מה יקרה אם "נתגשם" בתור עץ, התשובה היא שאין צורך בשום זכויות מיוחדות לעצים, כי אילו הייתי עץ, זכויות כאלה לא היו משנות לי כלל. אבל אם "אתגשם" בתור תרנגול – יצור שמסוגל ליהנות, לסבול, לרצות ולהתאכזב – אהיה זקוק מאוד לזכויות. לכן בתור יצור רציונאלי ואגואיסטי עלי לדרוש שהאמנה תכלול זכויות לתרנגולים.
מי שאינו מורגל בדיונים פילוסופיים, עשוי לתהות בעקבות הדברים הללו עד כמה אפשר להתפלפל במנותק מהמציאות. למעשה, גם פילוסופים רבים ופילוסופיות רבות התלוננו על הניתוק מהמציאות אצל רולס, למרות השיפורים שהכניס לרעיון האמנה החברתית. האם אנשים באמת יכולים להתנתק מהזהות הממשית שלהם ולבצע משחק תפקידים מהסוג שדורשת תורת רולס? מדוע לבסס תורת מוסר על ההנחה שבני-אדם מבודדים זה מזה, אגואיסטיים ומיטיבים לעשות צדק במנותק ממציאות חייהם, בעוד שמוסר צומח דווקא מתוך קשרים חברתיים ומערכות של תמיכה בזולת? ומה בנוגע לצדק ביחסים שבין נזקקים (כגון ילדים) למטפליהם (ובעיקר מטפלותיהם)?
כמה משאלות אלה רלוונטיות לזכויות בעלי-חיים. קריאת התגר על האגואיזם והיכולת לדמיין את עצמך במקומו של הזולת הם מיסודות היחס המוסרי לחיות. אבל הדגש על יחסי קרבה ודאגה משפחתיים וטיפוליים – מעיקרי הביקורת נגד הצדק המופשט של רולס – נראה בלתי רלוונטי לזכויות בעלי-חיים, מלבד קשרים עם "חיות מחמד". בעולם שבו הקשר היומיומי של רוב הציבור עם חיות כה מנוכר עד שמבחינים בחיות רק בתור נתחי בשר מעובדים וארוזים לחימום מהיר – בעולם כזה תורות מוסר שונות זו מזו נותרות מנותקות מהמציאות במידה דומה. מה שדרוש אפוא לאמנה החברתית ולשיטות מוסר אחרות הוא עיסוק ישיר בשאלות של תיעוש, ניכור וצרכנות.
נא להמתין לטעינת התגובות
