כוכב הקופים
כבר שש שנים שבקריית מוצקין אין מופע זיקוקים ביום העצמאות. ראש העיר חיים צורי החליט על ביטולו כי הרעש מפחיד את שוכני החי פארק, גן החיות העירוני. את הכיכרות בעיר הוא קישט בפסלים של פינגווינים, בבית הוא מגדל קוף, שני כלבים וארבעה חתולים, והוא לא מתחיל את היום בלי ביקור אצל חבריו בעלי החיים. והתושבים? כולם נדבקו בחיידק
מי שלא יודע שמדובר בקוף, יכול בקלות לחשוב שלבני הזוג יש תינוק חדש בבית. "למעשה כל החיים שלנו מסתובבים סביבו", הוא מספר. "גם שאנחנו יוש בים עם חברים או אצל המשפחה, פתאום אשתי אומרת לי 'יאללה חיים, בוא נחזור. אני מתגעגעת לשוקי'". צורי מסביר כי הוא לא חשב פעמיים לפני שאסף את שוקי אל ביתו. "כשאשתי באה אליי ואמרה לי שצריך בית חם לקוף היתום, מיד הסכמתי. מאז הוא כמו עוד ילד שלנו. הוא ישן לידי, אני מאכיל אותו ואני עושה את זה בכיף בגדול".
אבל אחרי שנקשר לבן הבית החדש מתקשה צורי לחשוב על הרגע בו ייאלצו להיפרד. "אני לא יודע מה נעשה בעוד ארבעה חודשים, שהוא יהיה בן חצי שנה ונצטרך להחזיר אותו. זה יהיה קשה מאוד למשפחה שלנו ובעיקר לאשתי. לכלוב הוא לא חוזר, כי הקופים יאכלו אותו מיד. נראה מה יהיה, אבל זה לא קל".
אבל אל תטעו. היללות של שוקי הקוף הן רק שריקת הפתיחה של יומו הארוך של צורי, הגדוש בעיסוק בדבר הכי אהוב עליו: בעלי חיים. בין שש לשבע בבוקר, אחרי שהאכיל את שוקי, את שני הכלבים שלו, את החתולה ואת שלושת גוריה הקטנים (כולם גדלים בביתו), הוא מתייצב בשערי ה"חי פארק" שהקים לפני שש שנים בעירו. הוא עובר בין החיות, מלטף, מדבר איתן, בודק שכל בעלי החיים אכלו וכולם בריאים, ושלאף אחד לא חסר כלום. רק אחר כך הוא נוסע למשרדו שבבניין העירייה.
"האנשים היום הם לא כמו שהיו פעם, אז פניתי לחיות", הוא אומר כשאני שואל לפשר ההקפדה על הביקור היומי המוקדם בפארק החיות העירוני. "מאז שאני מכיר את עצמי אני אוהב בעלי חיים. הם עושים לי טוב. התאכזבתי מהרבה אנשים, מהחיות לא".
את אהבתו הרבה אל החיות החליט צורי לחלוק עם תושבי עירו. באמצע שנות ה-90, כשנבחר לראשות
ביוני 2001 החלום התגשם. ה"חי פארק" נפתח. "ההתחלה לא היתה קלה", נזכר צורי. "בגני החיות האחרים לא ממש הבינו מה הולך להיות פה. פתאום נכנס להם שחקן חדש למגרש והם לא נתנו יד כל כך מהר, יש מנהל גן חיות אחד שלא אוהב אותנו". היום , צורי בטוח שהמאמץ השתלם. "גם אני כשהתחלתי לא ידעתי מה ייצא בסוף, אבל היום כל המדינה מדברת על ה'חי פארק' שלנו. אין ספק שזה עשה משהו טוב לעיר. תיירים עוד לא הגיעו, אבל זה הדבר הבא".
אבל מתברר שפתיחתו של גן החיות העירוני היתה רק יריית הפתיחה של שילוב אהבתו הגדולה של צורי בעבודתו. שיגעון החיות החל לצבור תאוצה, וכעבור שש שנים חיים כל תושבי קריית מוצקין סביב האהבה לבעלי החיים.
בסיבוב קצר בעיר ניתן להבין את הטירוף. הכיכר המרכזית של הקריות הפכה לכיכר הפינגווינים, פסלים שמושכים אליהם מדי יום כמה זוגות ביום חתונתם שמבקשים להצטלם שם למזכרת, בכיכר אחרת הוצבו ברבורים, והשבוע שמענו מצורי את התוכנית החדשה.
"הכיכר הבאה תהיה צפרדע", אומר צורי בהתרגשות. "צפרדע ענקית תעמוד במרכז הכיכר כשממנה יוצאת מזרקת מים". התוכנית שלו ברורה, ובמרכזה פרויקט ה'חי פארק', כמובן. "כל הכיכרות יפנו את הנהגים לכיוון ה'חי פארק'", הוא אומר. "וזו רק ההתחלה. יש לי עוד רעיונות לכיכרות".
לאחרונה הביא צורי לעיר אטרקציה חדשה: שתי הפילות פולה ולולה, ששמותיהן נבחרו על ידי התושבים בהצבעות באתר האינטנרט העירוני. מבצע ההבאה של התושבות החדשות לעיר סוקר בכל כלי התקשורת. עשרות צלמים ליוו את מסען מרמת-גן עד לקריית מוצקין. המשטרה עמדה על הרגליים, כבישים נחסמו ופקקים נרשמו במקומות שקרייני דיווחי התנועה לא שמעו עליהם מעולם, כשבפארק עצמו חיכו מאות סקרנים.
"חשבתי מה עושים בשביל לקדם את הפארק, אז הבאתי פילים", מספר צורי בגאווה. "תשמע, אין דבר כזה. הפילים האלה זה דבר מדהים. באים לכאן אנשים מכל מקום בארץ כדי לראות אותם. כבר כשהקמנו את הפארק חלמנו על פילים, אז בנינו פילים מעץ. עכשיו הפילים מעץ בתיקון, אבל יש לנו פילים אמיתיים".
את שיגעון הפילים בעיר מלווה גם ספר חדש שהוציאו צורי ואנשיו בעירייה, "פילוש והפיל" שמו והוא מספר את סיפורם של בעלי החיים הענקיים. הספר חולק לילדי הגנים בעיר והפך ללהיט. חלק מהם לא מוכנים ללכת לישון בלי שיקריאו להם עמוד אחד או שניים ממנו. "אשתי דפנה (עיתונאית ושדרנית ברדיו חיפה) באה אליי יום אחד והציעה את ספר הילדים", מספר צורי. "ההפקה לא היתה קלה, אבל התוצאה מדהימה. הספר הזה מחבר את הילדים מגיל כל כך צעיר לחיות. הם שולחים לי מכתבים וציורים של הפילים, והאמהות מצלצלות אליי שהילדים שלהן לא יכולים בלי הספר על הפילים. כל העיר סביב הפילים האלו".
אהבת החיות הביאה את צורי לוויתור על אחד מהסממנים המובהקים של חגיגות יום העצמאות בעירו. מזה שש שנים לא מתקיימות בקריית מוצקין הופעות הזיקוקים המסורתיות ביום חגה של המדינה. "למה שהחיות יפחדו ויתחילו להשתולל? אני לא אתן לאיש לפגוע בהן. אני מעורב בכל ציפורן שיורדת להן, וכל המלטה אני נוכח, אז אני אתן שיעשו זיקוקים? ". לדבריו , התושבים מגלים התחשבות רבה בשכנותיהן מה"חי פארק". " כשהתושבים הבינו שזה יכול לפגוע בחיות, הם קיבלו את זה בהבנה", הוא מספר, ונזכר גם בימי המלחמה בלבנון שהיו מפחידים גם עבור בעלי החיים. "למזלנו החיות התרגלו מהר לאזעקות במלחמה, וגם הקטיושות לא נפלו קרוב לפארק".
התושבים , מתברר, נדבקו בחיידק. "אז אין זיקוקים ביום העצמאות, אבל כל השנה יש לנו לאן לקחת את הילדים", אומר התושב ערן פיטלוביץ, אב לילדה בת שלוש. "הפארק הזה זה הדבר הכי טוב שקרה כאן. הוא פשוט מקום מדהים. הילדים סביב החיות, כל העיר סביב החיות והפארק ואפשר להגיד שהחיות הפכו להיות חלק בלתי נפרד מהעיר". התושב צור לוי נשמע נלהב לא פחות. "בזמן שכולם מתעסקים בדברים מבאסים, אצלנו עסוקים בסוג החדש של הקוף שצריך להגיע, או בהמלטה שצריכה להיות, או בפילות. זה שווה את הכול".
גם באלבומי התמונות של העירייה מככבים בעלי החיים. באחת התמונות רואים את צורי רוכב על גמל שלוקח אותו להדליק נרות בחנוכייה ענקית, בתמונה אחרת הוא מאכיל טווסים. לצדן מופיעות שוב ושוב תמונות של הפוליטיקאים הכי בכירים במדינה. אופיר פינס, זאב בוים, מאיר שטרית, אביגדור ליברמן ועוד רבים מצולמים כשהם מסתובבים עם צורי בין החיות בפארק. "כשהשרים רואים את החיות ולמה הפך הפארק הם שולפים את הארנק", אמרו השבוע מקורביו של צורי, והוא עצמו מסביר: "חשבתי איפה אני מארח את מי שמגיע לעיר. לא היה איפה. מה, שוב נארח בלשכה? במסעדה? חאלס. אז הפארק זה המקום. השר או חבר הכנסת עושה איתי סיבוב, נרגע, וכולם רוצים לבוא שוב ושוב לפארק".
ההתנגדות לפרויקטים מגיעה דווקא מצדם של חבריו של צורי. ראשי היישובים הסמוכים בצפון לא מגלים סימני פרגון למקום. "יש פרגון נימוסי", אומר צורי - אך הפנים שלו אומרות הכול והוא מיד מסביר: "זו קנאת סופרים. הפארק מושך אליו את כל הצפון, ואלפים מכל הארץ. מצלצלים אליי מנהלי מרכזים לטיפול בילדים ומשפחות במצוקה, ואת כולם אני מכניס מיד. אין על מה לדבר על הקריות חוץ מעל הפארק שלנו. פעם היית אומר למישהו 'מוצקין' אז הוא היה אומר לך יאללה, בסדר, בוא נעבור משם. היום כולם מחפשים אותנו".
לאחרונה נתנה שרת החינוך יולי תמיר את ברכתה לפרויקט לימודי חדש שיועבר בפארק, יוזמה של אגף החינוך העירוני במוצקין ושל עובדי הפארק: לימודים באמצעות בעלי חיים לבני נוער. תוכנית הלימודים תנציח את זכרה של הנערה תאיר ראדה ז"ל, וצורי ואנשיו סבורים שטיפול בחיות ירגיע את הדור הבא ויפחית את האלימות בקרב בני הנוער.
עכשיו, אחרי צמד הפילות, שוקד צורי על הבאת רכש חדש. "אני רוצה להביא דולפינים, זו תהיה חוויה אדירה", הוא אומר, אך מסרב לגלות את התוכנית הסודית להבאתו של בעל חיים נוסף. "הפארק זו ציפור נפשי, אבל לא אמרתי את המילה האחרונה", הוא אומר. כשאני מנסה להוציא ממנו את הסוד הוא מגלה: "זה מהמזרח הרחוק, אבל ליותר מזה תצטרך לחכות בסבלנות".
נא להמתין לטעינת התגובות
