השותפות עם השטן
בנטיעת הכרם, נח נכנס לשותפות עם השטן. השטן הביא אל הכרם כמה חיות, ומאז כל מי ששותה את פירות הכרם, הופך לקצת כבש, קצת אריה, קצת חזיר וקצת קוף. פרופ' שלום רוזנברג לפרשת נח
לא אכנס כאן לפרטי האפיזודה הזאת ולתוצאות השכרות. המקרא מוסר לנו על פגיעה בכבוד האב: "וירא חם אבי כנען את ערות אביו". אולם אין כמעט ספק שכמו בשורש גל"ה: "ערות. לא תגלה", נרמזים דברים חמורים יותר בשורש רא"ה, כמו באיסור שבספר ויקרא: "ואיש אשר יקח את אחותו בת אביו או בת אמו וראה את ערותה". על כל פנים, כאן, ובשכרות של לוט (בראשית יט, לא-לח), מתוארת השכרות כמאפשרת פשע שבעיני המקרא הוא אחד האיומים ביותר - גילוי עריות, יחסי מין בין הורים לצאצאיהם.
בשכרות עלול האדם להפוך לאובייקט פסיבי, אשר - בשונה למה שקורה בשינה - אינו מסוגל להתעורר ולהתגונן אף כשסכנה איומה מאיימת עליו. רק בדיעבד יידע האדם על כך: "וייקץ נח מיינו וידע", ובתיאור מעשי בנות לוט: "ותשקין את אביהן יין... ולא ידע לוט בשכבה ובקומה". "לא ידע"! השכרות מביאה לאובדן שני הכשרים המהווים ביטוי לחירות האדם ולכבודו: ראייה נכוחה של המציאות והאפשרות להגיב, בהתאם לערכיו, למה שמתרחש בו ובסביבתו.
"ויחל נח... ויטע כרם". על מילים אלה בנו חז"ל אגדה מופלאה (מדרש תנחומא, בראשית, יג): "כשבא נח ליטע כרם בא שטן ועמד לפניו:
-מה אתה נוטע?
-כרם.
-מה טיבו?
-פירותיו מתוקים בין לחים בין יבשים ועושין מהן יין... 'ויין ישמח לבב אנוש' (תהילים קד, טו).
- בא ונשתתף שנינו בכרם זה. . .".
נח עונה לשטן בביטוי הסכמה, ביטוי שהלך לאיבוד במשך הדורות: "לחיי", ובמילים אחרות או-קיי. (האם רמוז כאן ה"לחיים"?)
"מה עשה שטן? הביא כבש והרגו תחת הגפן, אחר כך הביא ארי והרגו, אחר כך הביא חזיר והרגו, ואחר כך הביא קוף והרגו... והטיפו דמן באותו הכרם, והשקוהו מדמיהן". מכאן תכונותיו של היין. בשלב הראשון "האדם תם ככבש זו שאינה יודעת כלום'? 'וכרחל (כבשה) לפני גוזזיה נאלמה' (ישעיה נג, ז)... שתה כהוגן הרי הוא גיבור כארי ואומר אין כמותו בעולם. מכיוון ששתה יותר מדאי נעשה כחזיר מתלכלך במי רגלים ובדבר אחר, נשתכר נעשה כקוף עומד ומרקד ומשחק, ומוציא לפני הכל נבלות הפה, ואינו יודע מה יעשה".
בעקבות היין חתם נח חוזה עם השטן. הוא לא ידע שעורכי דינו של השטן פועלים ומתכננים לטווח ארוך. מפירות השותפות נהנה השטן מיד כאשר קיבל את הדיבידנדים הראשונים, אך עיקר הקרן מיועד היה לעודד דווקא את הנהיגה בשכרות. כאן אין השטן צריך להשקות את הכרמים בדמם של החזיר והקוף. מספיק לו דמם של הכבש והארי.
דם הכבש מונע "במקצת"
סעיף נוסף נכתב בחוזה באותיות זעירות. הוא הרשה לשטן לגדל סמים ולמעבדותיו לפתח סמים כימיים. אלה היו דם החזיר, שהרס כל התייחסות חברתית נאותה, ודם הקוף, שגרם לאובדן צלם האדם, החירות. בלי שנח ירגיש הוסיף השטן לארבע החיות התורמות דם את העלוקה המוצצת אותו ללא הרף: "לעלוקה שתי בנות - הב הב" (משלי ל, טו-טז ). העלוקה הזאת הביאה איתה את מה שר' צדוק הכהן מלובלין ("צדקת הצדיק", רנד') קרא: "החשק שאין לו מילוי ושביעה", את ההתמכרות.
העלוקה באה לידי ביטוי בטרגדיות נוראות שבמציאות: "שלוש הנה לא תשבענה, ארבע לא אמרו הון": " שאול", שלא ישבע מתים; "ועצר רחם", עקרות שלא תשבע זרע; ו"א רץ לא שבעה מים", מדבר שלא יפרח. אלה הן שלוש תופעות שלא מכירות שובע. הרביעית היא האש המכלה את כל מה שדרכה: "ואש לא אמרה הון". לאלה מתווספת תרומת השטן, בנות העלוקה האומרות ללא הרף "הב הב", השכרות והסמים.
המנגנונים הפיזיולוגיים של השכרות מוכרים מספיק. האומנם מבינים אנו גם את משמעותה הנפשית, הפנומנולוגית, בלשונה של הפילוסופיה? תחושות רבות קשורות בשתיית יין. דמו של הכבש תורם תחושה של שמחה ואופוריה. דמו של האריה תחושה של כל-יכולת המתגברת על המציאות החיצונית, אך גם על המעצורים הנפשיים והמוסריים. מעתה, המרמה השטנית מנצחת. אובדן החירות הקשור בשכרות יוצר אשליה של חירות, שעד מהרה תיפוג.
אולם, יש הרבה יותר מכך, ואת זאת יכולים אולי להבין היום. במשך דורות לימדו אותנו שאנו מהווים מעין שותפות מוזרה של גוף ונפש. לא כולם הודו בשניות זאת, דבר שגרר אינספור ויכוחים פילוסופיים. אולם נדמה לי שאם ננסה לתאר את העולם שלפנינו נצטרך לומר שהשותפות היא משולשת. לגוף ולנפש התווסף עתה המוח כשותף בעל מניות רבות. השכרות בצורה פרימיטיבית והסמים בצורה מתוחכמת יותר אינם פועלים במציאות אלא במוח. כשגונבים ואף רוצחים עבור סמים, ניצח המוח את הנפש.
כשצעירה מוכרת את גופה כדי לקנות סמים, ניצח המוח את הגוף. עם הכסף הזה הם הולכים לשוק כדי לקנות מציאות אשלייתית. ההרואין מרמה את הנפש, הקוקאין - את הגוף. האל-אס-די את הנשמה.
השטן הציע לנו אמצעים לברוח מהמציאות וליצור מציאות מדומה ומלאכותית. יצירות רבות בספרות ובמדע הבדיוני ביטאו זאת. דוגמה בולטת מצויה ב"עולם חדש מופלא" של אלדוס האקסלי. בעולם זה מגיעה האנושות לאושר בעזרת מציאות מדומה הבנויה בעזרת סמים. כך למשל משנה התיירות את פניה. באמצעות סמים מסוגלים בני האדם באותו עולם חדש "לצאת" לכל מקום שיבחרו, ותוך הזמנה מראש לחוש את התחושות ולעבור את ההרפתקאות האפשריות ביעד הנבחר. האקסלי היה ביקורתי בכל הנוגע לעולם זה, אולם הוא עצמו שיתף פעולה עם טימותי לירי, הכהן הגדול של הסמים הפסיכדליים, במכירת אשליות דתיות של עבודה זרה כימית. עבור רבים אין הבדל בין אשליה למציאות. לבי מתמרד נגד זאת.
השטן משתמש בשכרות ובסמים כי הם שעוזרים לו לשקר. מעניין, הראי"ה קוק נתן לנו להבין שחלק ממידותינו הרעות הן "שכרות ולא מיין". הדוגמה הבולטת - בעל הגאווה, המסומם ללא סמים, היוצר לעצמו עולם בלתי ריאלי והעתיד בגין כך לשלם מחיר כבד. יש גם פוליטיקה ופילוסופיה מסוממות, נהגים מסוכנים שאינם מגיבים לפיתולי הדרך או לסכנות הנוצרות בה, שאינם יודעים לחשב בצורה נכונה את מעשיהם.
השטן מבטיח שמחה ואושר, אך המציאות הממשית שונה. השטן הוסיף לכרם דמות זואולוגית נוספת. על כך העיד החכם במשלי (כג, לב): "אחריתו כנחש ישך - וכצפעני יפרש". "יפריש" רש"י פירש מילה מוזרה זאת כ"יעקוץ", על פי הארמית. הנשיכה והעקיצה מהוות תיאור נפלא של ה"אחרית", התוצאות הטרגיות, האלכוהוליזם והטריפים הרעים של הסמים. שוב מנצח השקר השטני. מה שהתחיל כאמצעי למחוק את המציאות המרה הופך באחרית לעולם מפלצתי הנוצר בנפשו של המתמכר, לגיהנום שבו המוח נידון על יומרתו. ועל כך נאמר במדרש על הפסוק שהבאנו לעיל:"' אש לא אמרה הון', זו אשה של גיהנם, שאינה מרחמת". זאת האש המפלצתית, האחרית ההורסת את המוח. האנטיתזה של השכרות היא פיכחון, ובמילה אחרת - ענווה. גם המוח חייב בענווה.
נא להמתין לטעינת התגובות
