מהר יותר, גבוה יותר
מיהו היצור החזק ביותר על פני כדור הארץ? למי מגיעה מדליית זהב בקביצה לגובה? איזה בעל חיים קופץ למרחק הרחוק ביותר? שיאנים בטבע
מי היצור החזק ביותר על פני כדור הארץ? האדם, הפיל או אולי הקרנף? ובכן, שאלה זו מטעה מעט ואף מכשילה. נכון יותר לשאול: איזה בעל חיים הוא החזק ביותר על פני כדור הארץ יחסית לגודלו? התשובה מפתיעה: חיפושית הקרנף. אמנם הפיל יכול לסחוב משא הכבד אלפי מונים מהמשקל שהחיפושית יכולה לשאת, אולם משקל זה הוא רק רבע ממשקל גופו. חיפושית הקרנף - הנקראת כך משום שיש לה קרן הדומה לקרן קרנף, ובעזרתה היא יכולה לחפור ברקבובית העלים ביערות הטרופיים ולשאת את מזונה למרחקים גדולים - מסוגלת לשאת משקל של פי 850 ממשקל גופה.
בהתאם לנתון זה, כדי שהפיל ייחשב בעל החיים החזק ביותר בעולם היה עליו להרים על גבו 850 פילים או משקל של שבעה מיליון טונות. אפילו הנמלים הקטנות חזקות לעומת הפילים הגדולים; הן יכולות להרים משא הכבד עד פי 50 ממשקל גופן.
במקרה זה, גם האדם אינו נחשב חזק לעומת הנמלים או חיפושיות הקרנף. אילו רצינו אנחנו בני האדם לזכות במדליית הזהב היה עלינו להרים טנק מרכבה השוקל כ-60 טונות, אולם שיא העולם בהרמת משקולות בידי האדם הוא כ-260 קילוגרמים - רק פי שניים וחצי בערך ממשקל גופו.
גם העופות המגביהים עוף אינם נחשבים 'מרימי משקולות טובים'. העופות מסוגלים לשאת על גבם משקל שאינו עולה על חמישה אחוזים ממשקל גופם. לגבה של חסידה לבנה השוקלת כשלושה קילוגרמים אפשר לחבר משדר שמשקלו מאה וחמישים גרם בלבד, כמשקל עגבנייה אחת; נחליאלי לבן שוקל בממוצע 23 גרם, ולגבו ניתן לחבר משדר השוקל כגרם אחד. משדר כזה עדיין לא פותח.
אז כיצד זכתה חיפושית הקרנף בתואר 'אלופת העולם בהרמת משקולות'? כללית, ניתן לומר שכוחו של יצור חי תלוי בצורתו (גודל ונפח), בשלדו (הפנימי כמו אצל היונקים או החיצוני כמו אצל החיפושיות) ובשריריו. ככל שהיצור גדול יותר (משקל ונפח, לדוגמה הפיל), כן היחס בין שטח הפנים לנפח קטן יותר והעומס על מערכת התמיכה, כלומר על השלד, שבמקרה של הפיל הוא פנימי ומורכב מעצמות, גדול יותר, ולכן היכולת הפיזית שלו קטנה יותר.
לעומת זאת, המשקל והנפח של החיפושית קטנים מאוד, והיחס בין שטח הפנים לנפח גדול מאוד. מלבד זאת, השלד החיצוני של החיפושית מספק נקודת חיבור מצוינת לשרירים, ויש לה גם חיזוק נוסף על ידי מבנים של שלד פנימי, העשוי משלוחות של השלד החיצוני הנשלחות פנימה לחלל הגוף. כושר הנשיאה הרב של החיפושיות מתאפשר גם מכך שכל שש הרגליים שלהן מחוברות אל החזה שלהן, והחזה גדוש שרירים. וכך, הגודל הקטן יחסית של החיפושית ומבנה גופה מקנים לה את כוח ההרמה שאין שני לו בעולם החי.
גם בקפיצה לגובה לא כדאי לאדם לנסות להתחרות בחרקים. השיא העולמי בקפיצה לגובה בלי ציוד מקצועי הוא כשני מטרים ו-40 סנטימטרים - פי אחד וחצי בערך מגובהו הממוצע של האדם. גם אם האדם מגייס את כל כוחותיו ומנצל את תכונותיו של מוט הקפיצה הוא מצליח לקפוץ רק פי שלושה מגובהו (כשישה מטרים).
התחרות על התואר 'אלוף העולם' בקפיצה לגובה בין החרקים קשה ומרה. את הזוכה במדליית הזהב אפשר למצוא גם בארץ - קצפית הרוק. זו קופצת לגובה של פי 110 מגודלה (פי 73 מהאדם). בקפיצותיה היא מצליחה לייצר כוח ניתור הגדול פי 400 מכוח הכבידה של כדור הארץ, ולשם ההשוואה, ספורטאים הקופצים לגובה מייצרים כוח ניתור של פי שלושה מכוח הכבידה של כדור הארץ.
כדי שלאדם תהיה יכולת קפיצה כשל קצפית הרוק הוא היה צריך לקפוץ לגובה של כ-200 מטר או לעבור בקפיצה בניין בן 60 קומות! גם הפרעוש - שעד גילוי הישגיה של קצפית הרוק נחשב שיאן וכיום זוכה ב'מדליית הכסף' בקפיצה לגובה - מגיע לתוצאות מרשימות הרבה יותר מהאדם; הוא מצליח לקפוץ לגובה של פי 100 מגודלו.
אחת ממדליות הזהב היוקרתיות ביותר בכל אליפות אתלטיקה היא על הריצה הקצרה ל-100 מטר. בריצה זו על האצנים לייצר כוח מתפרץ חזק מאוד בשרירי רגליהם כדי להגיע לשיא המהירות בזמן הקצר ביותר. לשם כך הם מתאמנים ומפתחים את שרירי הרגליים. למרות ההתפתחות הטכנולוגית ושיפור דרכי האימון, מהירות האדם עדיין קטנה פי שניים וחצי ממהירותו של היונק המהיר ביותר. האדם מגיע למהירות של כ-40 קילומטרים, ואילו הצ'יטה מגיעה למהירות של 110 קילומטרים לשעה, והיא נחשבת למהירה מבין בעלי החיים עלי
כאשר בוחנים את המהירות היחסית הצ'יטה מגיעה למהירות של 33 מטר לשנייה. גם לה יש שרירי רגליים מפותחים מאוד, אולם היא מסוגלת לרוץ במהירות זו כשבע שניות בלבד או למרחק של כ-200 מטרים. לאחר מכן מהירותה יורדת לשבעה מטרים בשנייה. מיני יונקים אחרים החיים בסוואנות יכולים גם הם להגיע למהירויות נאות בעזרת כוח רגליהם בלבד ולהתמיד במהירויות האלה זמן רב.
האנטילופות לדוגמה נראו נמלטות במהירות של כ-67 קילומטרים בשעה - כ-22 מטר בשנייה, למרחק של קילומטר וחצי, או במהירות של כ-56 קילומטרים בשעה לאורך שישה קילומטרים. דוגמה נוספת היא של צבאים המסוגלים לשמור על מהירות של 48 קילומטרים בשעה למרחק של 36 קילומטרים. אם כן, הם מסוגלים לעבור מרחק של ריצת מרתון במעט יותר משעה - מהר פי שניים מריצת אצן ריצת המרתון המהיר ביותר עד היום. עם כל הכבוד לשוכני הקרקע, אין הם מגיעים למהירותם של המעופפים, מהם ידוע שהשיא שייך לבז הנודד; מהירותו בעת צלילה יכולה לעבור את ה-300 קמ"ש - פי שלושה ממהירות הצ'יטה.
שנים רבות היה שיא העולם בקפיצה לרוחק של האדם שמונה מטרים ו-90 סנטימטרים. מעטים הצליחו לשבור אותו. לו היו לנו כוחות ותכונות כמו של הארבה היה מצבו טוב יותר. הארבה מצליח לקפוץ למרחק גדול פי 200 מאורך גופו. אילו יכולנו אנחנו לקפוץ למרחק כזה הייתה כל פסיעה שלנו בת 300 מטרים לפחות!
הדוגמאות לכוחם המופלא של בעלי החיים על פני כדור הארץ הן בים והן ביבשה עוד רבות. לו רק יכולנו לייצר כבלים מקורי עכביש, לו רק יכולנו להגיב במהירות של זיקית בשעת ציד, ואולי בעצם עדיף לעולם החי שלא.
רוצים לקרוא כתבות נוספות מעיתון חי? הירשמו כאן
נא להמתין לטעינת התגובות
