אני זכיין פוליטי
לקראת פסטיבל ראש פינה התבקשו הגופים המשדרים לבחור את תוכניות הטלוויזיה הטובות ביותר בתולדות ישראל. מרביתם העדיפו שיקולי פרומו צרים על פני צדק היסטורי. בקטגוריית "התמוהים": יצפאן מחוץ לרשימה של הוט, "רגע עם דודלי" נכלל בקטגוריית הדרמה, "פספוסים" נשכחה, והשאלה - מה, לעזאזל, עשו בקשת בין השנים 2000-1993? פרויקט מיוחד
"אלי מי?", יכווצו מצחם אנשי הוט, מנסים להיזכר, "יצפאן? יש את ציון, הגרוזיני. . . לא , לא מכירים". נדמה כי נשיא מצרים, חוסני מובארק, היה משחיל את שמו של אחד מבכירי הבדרנים בישראל לרשימת המועמדים מהר יותר מהאנשים שאיתם עבד יצפאן שש שנים בקירוב. שלל פרסי מסך הזהב, פרס האקדמיה הישראלית לטלוויזיה וחיקויים שנכנסים לפנתאון שווים כקליפת השום ברגע שאורזים מזוודה ועוברים לשדר בקשת. בכבלים מחקו את יצפאן מההיסטוריה. במקומו, אנשי השיווק החליטו שראוי לחזק את האדום בכמה מותגים אחרים של הכבלים כמו ביפ, הוט בידור ישראלי וערוץ 8. גם מה שכונה בעבר ערוץ המדע, נפגע מעט מתוכנית החלוקה של קברניטי הוט. 11 שנים של עשייה ובכל זאת, "דוקוסלב" ו"פשה" - שתי יצירות של ממלכת הטראש באפיק מתחת - זוכות להיכלל ברשימת התוכניות הדוקומנטריות הטובות בכל הזמנים. איפה "בחזרה לתחתית" המוצלחת? איפה "בלונד" של אורנה
נפקדת גם נוכחותו של ערוץ הילדים. ערוץ שגידל את דור העורכים והמפיקים של תעשיית התקשורת כולה ולימד את כולם לעשות טלוויזיה הצליח להכניס למועמדויות את "השמינייה" (ואת "ראש גדול" של יס) וזהו. מצד אחד, הוט חסכו מאיתנו ברשימת המועמדים בדוקו את "מסע הכיתה המעופפת לפריז", עם עודד מנשה ויעל אבקסיס. מאידך, יכלו לפנק את "החבר'ה הטובים" המוצלחת ששודרה בין 1999-2003 במועמדות ראויה. סיכוי סביר הוא שאחת מתוכניות הדרמה של הכבלים תזכה. אין לשכוח שרק לאחר איחוד חברות הכבלים בשנת 2003 התאפשרה שם העשייה המקורית האמיתית. תוכנית הדגל המובהקת של הכבלים בשנות ה-90 הייתה "כסף קטלני" ועל היעדר מועמדותה נמחל. אך אולי היה ניתן למצוא מקום ל"תמונות יפואיות" (1997-1995) שבעולם מתוקן כבר הייתה הופכת לקאלט.
להבדיל מהיעדרו הצורם של אלי יצפאן מהרשימה שהעבירה הוט, אפשר להבין את ערוץ 10 על ש"שכח" להכניס את אסף הראל לרשימת תוכניות האירוח המוצלחות שלו. הימים היו ימי ראשית הערוץ, הרייטינג היה מזערי והגרסה הנוכחית של שליין כגרסה הישראלית של קונן אובריאן מסבה יותר נחת לערוץ שעדיין עסוק חלק נכבד מזמנו בהוכחת הלגיטימציה שלו. מאידך, הראל ייזכר תמיד כאדם הראשון שיצר באזז סביב הערוץ ואפילו הצליח להכעיס לא מעט.
שנייה לו באיזון העדין שבין נוכחות בשיחות הסלון לצד אי הצפייה הכללית היא "פיק אפ", שגם זכתה להתעלמות מנומסת. ראוי שבערוץ יגרדו היטב בראש וינסו להבין כיצד תוכניות כמו "קרוב לוודאי" של מאיר סוויסה ו"החברים של נאור" השתחלו לרשימת תוכניות הדרמה. התשובה היא די ברורה - חברים, אתם לא עושים מספיק דרמות, ונא לא לנפנף ב"אגדת דשא". " תיק סגור", עם זאת, היא ללא ספק דרמה ראויה אף שנגדעה בדמי ימיה בהיעדר צופים וגם ל"אהבה זה כואב" ול"מעורב ירושלמי" (שבינתיים עקרה לקשת) שמורה פינה חמימה בלב. בז'אנר הבידור-סאטירה שברו בערוץ 10לכיוון הבידור ובחרו לנופף בשני דגלי ריאליטי - "לרדת בגדול" ו"הדוגמניות". בערוץ שטשטש לחלוטין את גבולות הנינוחות ונדמה לעיתים שגם מהדורת החדשות שלו נראית כמו "משחק מכור", במיוחד כשדני רופ נכנס, היה ראוי להכניס לרשימת תוכניות הבידור את "לונדון וקירשנבאום". והם גם היו זוכים.
ראויה להערכה העובדה שרשת לא ביצעה ב"משחק מכור" את מעשה הוט ביצפאן ומחלה לליאור שליין על עריקתו. הסדק בין רשת למי שהיה תקוותה הגדולה כה עמוק, עד כי גם גדול הגיאולוגים לא יוכל לשרטט את שכבותיו. ובכל זאת, תוכנית ההומור, שמאז ירדה מהמסך כבר הספיקה להיות אם רוחנית לפלופ "גלגל החדשות", מקבלת את מקומה הראוי. לא ברור מדוע נפקד מקומן של "קצרים", או "רוקדים עם כוכבים" (ואל תגידו "לא מקורי". "הישראלים" זה מקורי?), אבל התעלומה הגדולה היא, איפה לעזאזל יגאל שילון? 15 שנה ממלא עשן הסיגר שלו את מסדרונות רשת ובכל זאת, שם לא טרחו להכניס אותו לרשימת תוכניות הבידור המוצלחות ביותר. כן נכנס אחיו, דן המעגל, שניצח במשך שנים על תוכנית האירוח שלו והספיק לעבור מאז על מסכו של כל גוף שידור במדינה.
יאיר לפיד זוכה לשתי טפיחות על הגב מיוחנן צנגן. אחת מוצדקת יותר - על תוכנית האירוח שלו, והשנייה מוצדקת פחות על "חדר מלחמה", דרמה שאפתנית ששודרה ב-2004 ולא ממש שינתה את פני היצירה הטלוויזיונית המקומית. ראוי היה להעניק את המקום ל"מלנומה אהובתי" המופתית או ל"מיי פירסט סוני" של אורי ובני ברבש. הברבשים זוכים למועמדות בכל זאת עם יצירתם "טירונות", ואולם חסרונה של "מילואים" שהייתה מוצלחת לא פחות ואף יישרה קו עם המציאות בימי מלחמת לבנון השנייה, מורגש. ואם כבר הוחלט שקומדיה כמו "שוטטות" היא דרמה, אז למה לא "החיים זה לא הכול?" שמחזיקה יפה כבר שש עונות? היעדר קטגוריית תוכניות תחקיר אילצה את אנשי רשת למצוא פתרון לטאלנט הבית, רפי גינת. פתרון כזה נמצא בדמות התוכנית התיעודית "מדינה על המשקל", תוכנית הדיאטה שעשה לפני מספר שנים, שתתחרה בין היתר ב"אנטי אנטיביוטיקה" - אחת מסדרות ה"דנה ויס" של הזכיינית.
ביס באמת לא מרגישים כל מבוכה להציב את "השיר שלנו" כמתמודדת ברשימת הדרמות הטובות ביותר. אל תהיו מופתעים אם היא תזכה, מדובר בנינט, אחרי הכול. אך חברת הלוויין הנהנית מיתרון הזיכרון הקצר של הצופים לא צריכה להתבייש בסדרות האחרות שהיא מציבה בתחום הדרמה - "מסכים", או "לא הבטחתי לך". גם הגלריה המפוארת ברשימת התוכניות התיעודיות רחוקה מלהביך. "ירוקות", "בובות של נייר", ומצעד החיים של אורלי וילנאי פדרבוש וגיא מרוז, "מוסר השילומים", הן תוכניות ראויות.
אך היכן הוא אוצר התוכניות ששודרו בערוץ "בריזה" המנוח? גם כאן מדובר בהיעדר צורך לתמוך במותג שכבר אינו קיים. ובכל זאת, סדרה מרגשת כמו "הפועלות" של חנה אזולאי הספרי, ראוי שהייתה מועמדת. דווקא בתחום הבידור מוכיחה יס, שמשקיעה בשנים האחרונות רבות דווקא ביצירות מקור, נחיתות קלה. קשה לומר ש"פפראצי" או "המלך הבא" (נכון, בריזה) הותירו חותם מיוחד. אבל אם כבר "פעם בחיים" - סמי ריאליטי שמצאה עצמה בקטגוריה התיעודית - אז למה לא ריאליטי הקאלט "פרויקט Y" כתוכנית בידור? אולי יס מנסה שלא להעיר מתים הולנדיים שהווילה הישראלית הזכירה להם משהו שהם עשו בעבר.
"הו ארצי מולדתי, הר טרשים קירח". התוכנית "ארץ מולדת" היא סדרת הטלוויזיה הישראלית היחידה ששאול טשרניחובסקי כתב את שיר הנושא שלה. בטלוויזיה החינוכית מישהו נזכר בתוכנית שלימדה את כולנו את ההיסטוריה של מדינת ישראל ועשה עמה חסד כשהציבה כמועמדת בקטגוריית תוכניות התעודה. אף שהומחזה לחלוטין על ידי שחקנים, נראה שאפשר לקרוא לה ברוח התקופה "דוקו דרמה". ממילא הדבר היחיד שזוכרים ממנה הוא את סבך התלתלים של איציק ויינגרטן.
ובכל זאת, ממבט על המועמדויות, ניתן לראות כי למדינת הטח"י חוקים משלה. רק שם דודלי הוא הראובן דגן של רגע, בין בץ, אוזה ונולי יש משולש רומנטי לוהט ו"תנו לי שָה, בבקשה" הוא לחש רומנטי סוחט דמעות. אחרת קשה להבין כיצד הפכו "רגע עם דודלי", " פרפר נחמד" ו"בלי סודות" למועמדות בקטגוריית הדרמה. שם אולי היה מקום לשים כמה מתוכניות המחלקה ללימוד אנגלית דווקא, כמו "שכנים", "גבי ודבי", או "Here we are". המעניין הוא שדווקא גוף השידור המהודק מוסרית ביותר בישראל יצר כמה מתוכניות הבידור והסאטירה הבלתי נשכחות, כמו "זהו זה", "פלטפוס", "שערורייה" (טל פרידמן עשה כבר אז את העבודה) וכמובן "קרובים, קרובים", שתיתן פייט אדירים ל"ארץ נהדרת".
כל עובד זוטר בקשת יודע שגם אם מעירים אותו בארבע לפנות בוקר, הוא מכריז ש"סופר נני" זאת תוכנית דוקומנטרית, ולא משנה אם נורית דאבוש אומרת אחרת. וכך היה גם כאן: מיכל דליות מועמדת עם סדרת החינוך שלה כתוכנית הדוקומנטרית הטובה ביותר. ובכל זאת, עדי אשכנזי לא נרשמה כמועמדת בתחום התיעודי ו"ארץ נהדרת" אינה מועמדת בתחום הדרמה. בקשת החליטו להשאיר את הפוליטיקה מול הרשות השנייה בחוץ.
התוכנית הוותיקה ביותר שהעמידה קשת כמועמדת היא "רק בישראל" שהחלה את דרכה בשנת 1998. מלבדה , כל התוכניות הופקו משנת 2000 ואילך, כשמרביתן שודרו בשנתיים האחרונות. מה שמעלה את השאלה - מה בדיוק עשו בקשת בין 1993 ל-2000? קשת ויתרה על תוכניות שהיו מזוהות עמה כמו "הפוך", שעשתה היסטוריה בדרמה המקומית, "גלגל המזל" שגרפה רייטינג אדיר, "הכספת" שהייתה הפורמט הראשון שנמכר מישראל לחו"ל, "הראשון בבידור" של דודו טופז שנשא על כתפיו את קשת זמן רב בכבוד, למען תדמיתה החדשה והצבעונית. נדמה כי פרנסיה ניסו להתנער מהעבר שלה, על תוכניותיו ואולי גם מנהליו, כדי להוכיח שהיא עושה היום את "הטלוויזיה הטובה בישראל". אולי מהלך שיווקי נכון, אך לא כזה שעושה צדק עם עשייתה ועם צופיה ברבות השנים.
"ארץ נהדרת" של קשת היא ללא ספק אחת המועמדות הוודאיות לזכייה. זאת במידה שהצופים לא יזכרו ללימור, שמעון ושוקי חסד נעורים. ההעדפה של "כוכב נולד", שנבחרה כבר בעבר כתוכנית העשור, על פני "נולד לרקוד" למשל, ברורה אף היא. מעניין שאורי גלר הצליח להעלים את עצמו מהרשימה, וגם הדייקנות באבחנה כי העונה הראשונה של "השגריר" היא המועמדת, ולא זו השנייה, שלכולנו ידוע כי הייתה מוצלחת הרבה פחות. גם לראות את "הבורגנים" ברשימת המועמדים משמח.
זה גם המקום להביע צער על היעדרה של טלעד מהתחרות, ואולי לא בצדק. כך גם נמנע בין היתר מדרמה מכוננת כמו "פלורנטין" להתמודד, ומ"החרצופים" להתמודד על תוכנית הסאטירה.
אם נעשה חסד כלשהו במיזם הזה של מארגני פסטיבל ראש פינה, הוא מצוי באזכור שמתחת להררי האבק בערוץ הראשון, שוכן לו מקום שיכול לעשות טלוויזיה מופלאה העומדת בגבורה במבחן הזמן. "ניקוי ראש", בואו נודה, לא רואה ממטר את "ארץ נהדרת", " הרצועה", מצחיקה ככל שתהיה, לעולם לא תהיה "לול" ורבקהל'ה מיכאלי שמה בכיס הקטן את יאיר לפיד. ובחירה בכל תוכנית תעודה אחרת שהיא לא "תקומה" או "עמוד האש" תהא חילול הציונות, כמשיכה בזקנו של הרצל עצמו.
אך דווקא בקטגוריית תוכניות הדרמה, נדמה שהערוץ הממלכתי יכול וצריך היה להשתדל יותר. בתוקף הרוח הצדקנית ששוטפת אותו בימים אלו המחייבת אותו להיות "ציבורי", ובמילים אחרות משעמם מאוד, נבחרו דרמות תקופתיות כבדות מטען. אך אולי היה מקום לפזר ברשימה גם דרמות סוחפות יותר כמו "חדוה ושלומיק", "סיטון", ואולי אפילו "החופש האחרון" או "לא כולל שירות".
נא להמתין לטעינת התגובות
