"המרינה הרסה את חופי הרצליה"
כך טוענים פעילים סביבתיים בעיר. סיור לאורך החופים מגלה שקו החוף השתנה מאז הקמת המרינה וכי רוב הנזקים עדיין לא שוקמו. העירייה: הבנייה גרמה להרס קשה ויש לקבל מימון למזעורו
דרור עזרא, ראש תא הרצליה במפלגת הירוקים גורס ששורש הבעיה החל במה שהוא מגדיר כ"קומבינה של קברניטי העיר וברוני נדל"ן". הוא מספר שמלכתחילה השתמשו באמתלה של בניית מרינה, כדי לבנות פרוייקט נדל"ן גרנדיוזי על החוף ועל שטח עצום של ים שיובש. "בעצם זו לא מרינה, אלא פרויקט נדל"ן עם מרינה קטנה... אמרו שאלה דירות נופש ושלכאורה הם למטרות תיירות, אבל בפועל הן למגורים". כך למעשה התגברו לדבריו, על האיסור שמטילה תכנית המתאר הארצית לחוף הים התיכון (תמ"א 13) משנת 1983, שאוסרת על בניית דירות מגורים בקו החוף.
עזרא מוסיף שבעיה זו נפתרה לכאורה, מאז פסק הדין בעקבות עתירת החברה להגנת הטבע, לפיו השימוש למגורים בתחומי המרינה אינו חוקי (שנת 2003). אבל הנזק שנגרם לחופי הרצליה לא נפתר ולא קרוב לפתרון, זאת למרות שיוזמי התוכנית התחייבו מלכתחילה בפני ועדות התכנון שחופי הרצליה לא יפגעו.
"ההפרעה שנוצרה כתוצאה מבניית שוברי הגלים והמרינה - הרסנית לחופי הרצליה", קובע יואל חדידה, תושב הרצליה, חובב טבע ופעיל במפלגת הירוקים. "כל החופים הצפוניים הפכו לחופים צרים ואין שם חוף בכלל, רק חופים סלעיים ללא יכולת שימוש. בצד השני, החופים שסמוכים למרינה הפכו לרחבים מאוד, אבל הרוחצים משתמשים רק בעשרה המטרים שסמוכים לקו המים. בעצם נוצרו כאן 80-100 מטרים של חוף, ללא שימוש".
חדידה מסביר שמרבדי החולות הלבנים נוצרים בעיקר בזכות זרמי ים מדרום לצפון, שנושאים את החול מכיוון הנילוס לישראל. המרינה ודירות הנופש נבנו אל תוך עומק הים ושיבשו את התהליך הטבעי כיוון שהם חסמו בצורה מלאכותית את מעבר החול צפונה, מה שהביא להצטמקות החופים הצפוניים.
אבל הנזק לא מסתכם בכך, שכן שוברי הגלים המנותקים שנבנו מצפון למרינה, במטרה לתקן את הנזקים שיצרה המרינה, רק החריפו את הבעיה ויצרו נזק נוסף, לאחר שסיפחו כמויות גדולות של חול מהחופים הצפוניים. החול, שנלכד בין החוף לשוברי הגלים, גורם להתרחבות לא פרופורציונאלית של החופים הסמוכים למרינה.
"החוף כולו נפגע. מי שמפסיד זה כלל הציבור, שנגזלו ממנו חופים לאורך של חמישה קילומטרים", קובע עזרא. עוד הוא מספר, שגם בחופים הצפוניים להרצליה, דוגמת חוף השרון, אפשר לראות נזקים, דוגמת פגיעה בהטלות של צבות הים, שאינן שבות כמנהגן למקומות הולדתן על מנת להטיל את ביציהן.
בחוף אפולוניה שבצפון מערב הרצליה, ממערב לשכונת נוף-ים, הראה לנו חדידה כיצד נהרסים במהירות מדפי סלע הכורכר הייחודיים והיפים, כתוצאה מהעובדה שגלי הים נשברים אל בסיס המצוק ומפוררים אותו בעקביות. קצת קשה להתעלם מהעובדה, שנופשים רבים בחוף, ביניהם משפחות עם ילדים, רובצים ממש מתחת למדפי הכורכר ולא מודעים לסכנת המפולת וההתמוטטות שמרחפת מעל לראשם.
ואם לא די בכך מתברר שהיזמים הוסיפו חטא על פשע, מאחר
במבט ראשון, נדמה שמדובר בהמשך של הגבעות של תל מיכל, אתר ארכיאולוגי קדום שנמצא מאחורי המרינה, אבל מבט נוסף מלמד שגבעה עצומה זו, שממוקמת מדרום לתל הארכיאולוגי, נפרדת משאר הגבעות ומורכבת אך ורק מחול ים מעורבב בצדפים, שוניות ועדויות למגוון חיים תת מימי שנעלם.
"הגבעה הזו היא בעצם חול ים, שיושב פה כאבן שאין לה הופכין. במקום שילדים יבנו ארמונות בחול, נוסעים עליו טרקטורונים", אומר עזרא בכעס. חדידה מצטרף ומספר, שהגבעה הצטמקה עם השנים, מאחר שנגנבו מהמקום כמויות אדירות של חול וכיוון שחלק לא קטן נסחף עם הרוח. הוא מוסיף שמה שנשאר הפך למזבלה או למגרש משחקים לרכבי 4X4. השניים מציינים, ששוב, המפסיד העיקרי הוא הציבור, שמשלם על השטח בו ממתינות ערימות החול לגואל ומוסיפים, שקיים צורך דחוף בהחזרת ערימות החול לחופים.
עזרא מותח ביקורת על העירייה והיזמים גם בשל העובדה, שלא נעשה בפעול דבר כמעט, על מנת לשקם את הנזקים שנוצרו ולהתמודד עם נסיגת החוף. עוד הוא מציין, שהפתרונות שמציעה העירייה מדאיגים למדי. לדבריו בעייריה בוחרים להמשיך בקו של פעולות פולשניות ובניית מבנים קשיחים, למרות שהגישה המקובלת במקומות רבים בעולם לשיקום חופים, היא הרחבתם באמצעות העברת חול הים. "אנחנו מציעים לשחזר באופן מלאכותי את מה שהיה באופן טבעי, כלומר להזיז את החול מאיפה שהוא נלכד ולהחזיר אותו לחופים הצרים של צפון העיר".
החשש לדבריו, הוא שכל פעולה פולשנית נוספת תגרור בעקבותיה פעולות פולשניות נוספות שינסו לתקן את הנזק האחרון שנוצר וכך, בתוך שנים ספורות, יתמלא קו החוף בסדרת מבנים מכוערים מבטון, שיפריעו להתנהגות הטבעית של הים. עזרא סבור שחשוב ללמוד שיעור מפרויקט המרינה והוא - לא לחזור על זה. "המרינה הזו היא דוגמה לשאר המרינות שבתכנון: קיסריה, בת-ים, נתניה, נהריה ועוד. 13 מרינות מתוכננות, מתוכן חמש כבר נבנו. זה לא רק נזק נקודתי, הדבר יהווה חיסול של כל חופי ישראל".
מעיריית הרצליה נמסר בתגובה כי "בניית המרינה הינה בכייה לדורות וגרמה לנזקים קשים לקו החוף של הרצליה. ראש העירייה, יעל גרמן, שנכנסה לתפקידה לאחר שהנזק כבר נגרם פעלה במישורים שונים כדי למזער אותו. עיריית הרצליה לא תוכל להציל את חוף הים בכוחות עצמה מכיוון שמדובר בעלויות של עשרות מיליוני שקלים ולשם כך צריך יהיה להגיע להסכמה עם המשרד להגנת הסביבה לגבי הרך הנכונה להגנה ולשיקום החוף".
לגבי מצוק אפולוניה נמסר כי "אתר אפולוניה הוכרז כאתר עולמי בסכנת הרס, והוא אחד ממאה אתרים ברחבי העולם שצוינו כך ב-2003. מאז ועד היום הנזק למצוק שעליו נמצא האתר רק הולך וגדל. במטרה למנוע את קריסת האתר תומכת עיריית הרצליה בהקמת קיר מגן שימנע את הנזק הבלתי הפיך. הבנייה תעשה בליווי של מהנדסים ומומחים ימיים במטרה למזער את הנזק לחוף ולשמור עליו ועל המצוק".
לחתימה על עצומה של מפלגת הירוקים למען הצלת חופי הרצליה, לחץ כאן.
נא להמתין לטעינת התגובות
