שניהם צודקים
צודק אולמרט, שחושש ממאבק דמוגרפי עקוב מדם, אם לא יהיה שלום. וצודק נתניהו, שיש סיכוי להשתלטות החמאס על כל שטח שיפונה
פרופיל אהוד אולמרט, בנימין נתניהו
אולמרט צודק כאשר הוא אומר, שהמצב הנוכחי לא יכול להימשך, שלקראת ועידת אנאפוליס הוא חייב לקדם את ההידברות עם אבו-מאזן, כי כל אופציה אחרת מובילה למאבק דמוגרפי עקוב מדם ושטוף דמעות, שלא יועיל לישראל. נכון שכדי להגיע להסכמה, דרושים יחסי אמון בין שני הצדדים. נכון שכל צד חייב יהיה לוותר על חלק מחלומותיו "שהוא נושא עמו בצקלונו הלאומי מזה דורות", כניסוחו הפיוטי של ראש הממשלה. נכון שאם לא נעזור לאבו-מאזן לייצב את שלטונו, החמאס ישתלט גם על הגדה.
ולאור המצב שבו אנו נמצאים מה צריך ראש הממשלה לעשות? לשבת בחיבוק ידיים? האם מותר להשאיר חלל בזירה המדינית בלי שייכנסו לתוכו לחצים שלא נעמוד בהם? מה יאמרו על ראש ממשלת ישראל, שלא ניצל את המצב בו בבית הלבן
וצודק ביבי נתניהו כאשר הוא מתריע מפני סכנות הכרוכות בוויתור טריטוריאלי, שפירושו מדינה פלשתינית על גבולות 67' (למעט גושי ההתנחלויות הגדולים). שלטונו של אבו-מאזן עומד על כרעי תרנגולת. החמאס עלול להשתלט על הגדה ואז גורלה של שדרות יפקוד לא רק את תל-אביב ואת כפר-סבא ואת נתניה, אלא גם את נתב"ג, וינותק הקשר האווירי של ישראל עם העולם. אם נחזיר לפלשתינים את השכונות הערביות של ירושלים, נחזור למצב שבו כל צלף יוכל להרוג יהודי העובר ברחובה של "ירושלים היהודית". איך בכלל אפשר לדבר על ויתורים כל עוד הטרור נמשך?
אוי לי מיוצרי ואוי לי מיצרי.
ראש הממשלה וראש האופוזיציה מסרבים להודות בכך, שלפחות בדור הנוכחי אין פתרון מעשי לסכסוך. אז מה עושים? כל אחד חייב לעשות כמיטבו. אולמרט חייב לנהל מו"מ עם אבו-מאזן מתוך ניסיון כן להגיע לידי הסכמה. וביבי נתניהו חייב להזהיר ולהתריע מפני הסכנות הכרוכות בהסכמה.
יש מצבים שאין להם פתרונות. ובינתיים החיים נמשכים.
נא להמתין לטעינת התגובות
