מאחורי "אם כל השביתות" מסתתר האגו
חישוב גס שערכנו מעלה כי לו היה ארגון המורים מקבל את מה שהוא דורש, היתה צריכה המדינה להוסיף לתקציב החינוך בערך עשרה מיליארד שקלים. אז למה מעלה הארגון דרישות לא הגיוניות למשרדי החינוך והאוצר?
בהתחלה הלך ארגון המורים יד ביד עם הסתדרות המורים, אבל זו ניהלה מו"מ שקט מאחורי גבו וחתמה על הסכם "אופק חדש" עם המדינה. בארגון המורים הרגישו נבגדים גם מצד המדינה וגם מצד יו"ר הסתדרות המורים, יוסי וסרמן. התוצאה - הקשחת עמדות. "גם אם הייתי שיכור לא הייתי חותם על הסכם אופק חדש", אמר ארז לא אחת. מה שמורי היסודיים קיבלו היה בעיני ארגון המורים לצנינים, ודרישותיהם הרקיעו שחקים; הקטנת הכיתות, כך גם תוספות השכר - כמעט פי שניים ממה שקיבלו מורי היסודיים. המהלך של הכרזה על שביתה ביום רביעי גם הוא שקוף למדי. ארגון המורים נותן לממשלה פסק זמן לחשוב שוב כשחרב השביתה מונחת על הצוואר. בארגון מעדיפים לחכות לשרה וסיבותיהם עמם. הטיעון ש"לא נאה להשבית מערכת כשהשרה איננה" - פתטי. מי שיוצא לשביתה ארוכה - לא מתחשב ביומיים נסיעה. האם בארגון המורים יודעים משהו שאינם מגלים לציבור?
- מודאגים מהשביתה? בואו לדבר על זה בפורום החינוך של nrg
ומה באמת דורש ארגון המורים? ראשית - הסכמי שכר חדשים עם כל מיני שינויים שנדרשים כבר זמן רב, כמו תגמול למורים שעובדים עם תלמידי החינוך המיוחד שמשולבים בביה"ס. הם צודקים; למורים האלה מגיע יותר. בנוסף דורשים בארגון המורים את שיפור זכויות הפנסיה. כך, למשל, המורים מקבלים פנסיה רק על שכר היסוד ללא הגמולים שצברו, מה שמוריד משמעותית את השכר בעת הפרישה. הארגון דורש חתימה על הסכם קיבוצי חדש, שאינו קיים משנת 2001, ובראש וראשונה דורשים שם שכר גבוה יותר. בארגון המורים טוענים כי מה שהוצע למורי היסודיים הוא ממש בושה, כיוון שהוא מכסה רק את שעות ביה"ס ומתעלם משעות ההכנה הרבות של המורים בבית. הם רק מתעלמים מהעובדה שהמורים בהסכם החדש אמורים לעבוד רק בביה"ס, ולא להשקיע יותר שעות בבית.
ישיבת ארגון המורים בראשות רן ארז. צילום: רובי קסטרו. רובי קסטרו
להחזיר את הכבוד האבוד
אז לארגון המורים שורה של דרישות שעלותן גבוהה במיוחד, ולמדינה רצון לתת לו רק מה שקיבלו מורי היסודיים. גם בארגון המורים יודעים שחלק מהדרישות אינן מעשיות, כמו הדרישה להחזרת שעות הלימודים שקוצצו בשנים האחרונות או הקטנת הכיתות. כך, למשל, משנת 2000 היו 13 קיצוצים בתקציב החינוך, ששחקו למעשה את כל התוספות שהחינוך היה צריך לקבל בגין הגידול הטבעי. כשמונה שעות הוראה הופחתו. לגבי הקטנת הכיתות, חישוב שנעשה במשרד החינוך הצביע על עלות של כשלושה מיליארד שקל להקטנת הכיתות מ-38 תלמידים בממוצע ל-28. מחקרים שנעשו על מספר התלמידים בכיתה הראו, שגודל הכיתה משפיע על ההישגים רק כשלומדים בה פחות מ-20 תלמידים. בהערכה
גסה, אם נחבר את כל מה שדורש ארגון המורים, נגיע לסכום הפנטסטי של כעשרה מיליארד שקלים, ואף יותר.
את כל מה שאנחנו יודעים גם בארגון המורים יודעים. אז למה בכלל עולות דרישות שכאלה? על פניו נראה כי מה שהחל לפני כשנה וחצי כמאבק לגיטימי, תופס עכשיו תאוצה של מאבקי אגו. ארגון המורים צריך להחזיר לעצמו את הכבוד האבוד שנגזל כשהמדינה העדיפה את מורי היסודיים על פניו. בארגון המורים חייבים להחזיר לעצמם את הכבוד שנרמס כשבוטלה תוכנית "עוז לתמורה" לאחר שפעלה במערכת החינוך במסגרת של ניסוי כשלוש שנים. הם חייבים לרומם את האגו שנפגע לאחר שהמדינה קיבלה את התוכנית המתחרה "הצעד הקובע" של הסתדרות המורים וקראה לה "אופק חדש". בקיצור; במשך כל הזמן המדינה נתנה לארגון המורים לאיים ולא התרגשה. עכשיו נראה שהגיע תורו של הארגון שלא להתרגש.
ארגון המורים משול היום למתאגרף שניצב בזירה ומחכה למהלך הבא, כשהיריב מדמם על הרצפה. לא נותר להם אלא לחכות לצלצול שיכריז על הניצחון. הם אפילו מסכימים לחכות לו עד יום רביעי. איכשהו, הם יודעים כי גם הארכה לא תקים את היריב מהקרשים. נותר להם רק לראות כמה ירוויחו מהסיבוב הנוכחי.
* הכותבת היא עורכת של קו לחינוך ומנהלת את פורום חינוך ב-nrg.
נא להמתין לטעינת התגובות
