3 חודשים בתוך עץ, מתחת לאף של הנאצים
יעקב זילברשטיין, שאיבד את הוריו ואת חמש אחיותיו באושוויץ, ניצל כשהסתתר מהגרמנים בגזע עץ חלול. אחרי 60 שנה הוא מצא את העץ והעבירו ליד ושם
קשה היה לאתר עיניים יבשות במהלך טקס הסרת הלוט מהגזע החלול, שנערך אתמול ביד ושם. "בוודאי שאני מתרגש. אני נמצא בסערת רגשות", סיפר זילברשטיין, בן 83, "אני חייב לעץ הזה את העובדה שאני כאן".
יעקב נולד בשנת 1924 בריפין שבפולין. הוא נלקח עם משפחתו לאושוויץ, שם ראה כיצד אביו, אמו וחמש אחיותיו נלקחו למשרפות. הוא עצמו נשלח לעבודות במחנה ההשמדה ושרד את תקופת המלחמה עד לצעדת המוות בינואר 1945, שעשתה דרכה לכיוון צ'כיה ומורביה.
בתחנה הראשונה, בגבול צ'כיה-פולין, הצליחו הוא ושלושת חבריו להימלט. הם הגיעו לכפר שוניחל (Schunichl) שליד העיירה הצ'כית בוהומין, וחיפשו מקום מסתור. במהלך חיפושיהם הגיעו לביתה של יאנה סודובה שהתגוררה בו עם בתה בת השלוש ועוזרת פולנייה. הם הציגו את עצמם כפרטיזנים, והסתתרו בעליית הגג של יאנה במשך שישה שבועות. לקראת סוף המלחמה החליטו שלושת החברים לעזוב את הבית ולעבור לחזית הרוסית. "אני אמרתי להם שאני מפה לא יוצא", נזכר יעקב. "כל עוד היא לא מגרשת אותי, אני נשאר כאן". התעקשותו התבררה כמוצדקת - החברים נלכדו והוצאו להורג.
המפגש הראשון של יעקב עם העץ התאפשר בזכות השפן הקטן שלו, אשר נמלט יום אחד ומצא את דרכו לתוך הגזע החלול. "ניסיתי להכניס את הראש, אבל הפתח היה קטן מדי. לקחתי סכין מהמטבח של המארחת שלנו וגילפתי לאט לאט
באחד הערבים הגיעו למקום אנשי הגסטאפו. יעקב מיהר לנוס לעבר העץ, שנמצא במרחק 50 מטר מהבית. הוא הכניס את הראש לפתח שבתחתית החלל, השחיל את כל הגוף והזדקף. "עמדתי בגזע החלול במשך תשע שעות. שמעתי אותם מגיעים לבית. הם עלו למעלה לחפש. בעלת הבית אמרה להם שאין אף אחד. היא אפילו לא ידעה שבזמן הזה הסתתרתי בגזע", סיפר. במשך כשלושה חודשים, עד לסוף המלחמה, נהג יעקב להסתתר בעץ. באותו זמן נסוג צבאו של היטלר מפולין לכיוון גרמניה ורבים מחיילי הוורמאכט עברו דרך הכפר. בכל פעם שחש בסכנה המתקרבת, פקד יעקב את הגזע. "האמת היא שפחדתי גם בתוך העץ. חששתי שיתקרבו אליו ואולי יראו את הרגליים שלי. הכי חששתי מהאפשרות שיגמרו אותי בתוך העץ, שישרפו אותו ואותי ביחד".
אחרי המלחמה הקים יעקב משפחה. הוא התחתן, הביא לעולם בן ובת, הקים חנות גדולה לשעונים ותכשיטים בשטוטגארט שבגרמניה וב-1958 עלה לארץ. במשך כל אותן שנים לא הפסיק לחשוב על העץ. "נסעתי לאזור אולי 15 פעם, אבל לא היה לי קצה של חוט. לא ידעתי מה שם האישה שאצלה הסתתרתי. אפילו לא ידעתי מה שם הכפר".
סיפורו של יעקב קיבל תפנית בעקבות מפגש עם ההיסטוריון הצ'כי פרנצ'יסק קריאזק. "פתאום עלה במוחי רעיון. אמרתי להיסטוריון 'אולי אתה מכיר עיתונאי, שיכול לפרסם את הסיפור שלי בעיתון צ'כי?'". העיתונאי בן ה-60 נענה לאתגר, ובעיתון פורסמה כתבה על הפרטיזן שהסתתר בעץ. "חזרתי לברלין וכעבור כמה שבועות הגיע הטלפון מקריאזק - 'האישה נמצאה'", משחזר יעקב.
התברר כי יאנה סודובה נפטרה לפני שמונה שנים, אולם ההיסטוריון איתר את בתה בת ה-65. "היא סיפרה לי שבכל שנה האמא היתה עורכת לי יום זיכרון, כי היא לא ידעה אם אני בחיים. אז גם נודע לי שכל הזמן הזה היא ידעה שאנחנו יהודים, ובכל זאת החליטה להסתכן ולהציל אותנו".
בזכות מעשיה הנאצלים הוכרה יאנה סודובה לפני שנה וחצי כ"חסידת אומות עולם". יעקב הבין כי נותר רק דבר אחד שיאפשר לו סגירת מעגל אמיתית - פגישה מחודשת עם העץ. הבת אנה התגייסה לעזרה ולקחה אותו לביקור בכפר הולדתה. יעקב ידע שמשפחתה כבר מכרה מזמן את הבית שהיה לו כמקלט, ושעל השטח הוקם בניין חדש. שום דבר לא יכו היה להכין אותו לקראת צירוף המקרים הבא: בדיוק כשהגיעו אל הכפר הבחינו אנה ויעקב בבעל הבית, שעה שהוא כורת את העץ האהוב, במטרה לבנות ממנו שולחן לחצר.
יעקב הנרעש זיהה מיד את העץ. "אמרתי לו 'אני אקנה עבורך שולחן חדש, וגם כיסאות. אני אשלם לך כמה שאתה רוצה, רק תן לי את העץ'. אחרי שבעל הבית שמע את הסיפור שלי הוא לא חשב פעמיים, ופשוט אמר: 'קח אותו. הוא שלך'".
אתמול נערך בגן חסידי אומות העולם ביד ושם טקס הסרת הלוט מהגזע. מלבד יעקב נכחו באירוע גם אנה גרלובה, בתה של יאנה, והעיתונאי הצ'כי שמתארח בימים אלה בביתו של יעקב בנתניה. נרגשים וגאים עמדו שם שלושתם ונשאו מבט אל הגזע האיתן. ביד אחת חבק יעקב זילברשטיין את נכדו - וביד השנייה מישש בחום את עץ החיים הפרטי שלו, העץ שבזכותו הוא נמצא כאן היום.
נא להמתין לטעינת התגובות
