חקלאי גוש-קטיף התנתקו מהמדינה
שנתיים אחרי ההתנתקות, כשהם מיואשים מהסיכוי למצוא עבודה, החליטו חקלאים מגוש-קטיף לחזור ולגדל ירקות, הפעם על הדיונות של מרוקו ואתיופיה
מדובר בינתיים בחקלאים לא רבים מתוך 400 המשקים שפעלו בגוש, אך מספרם הולך וגדל בעקביות. עד תוכנית ההתנתקות גידל סילבן בזיז, בן 48, עלים נטולי תולעים ופלפלים במושב גדיד בגוש. 20 שנה ו-50 דונם העניקו לבזיז תעסוקה מלאה ופרנסה בשפע.
היום בזיז הוא חקלאי במרוקו. "הרבה יותר קל לגדל שם", הוא מספר. "כאן המדינה מבלבלת את המוח ומערימה קשיים. שם נותנים מכסות מים, משכירים אדמה, מסייעים לנו ומכניסים אורחים".
כמו רבים מחבריו, גם בזיז מתגורר עם משפחתו באתר הקראווילות בניצן ומחלק את זמנו בין מרוקו לישראל.
במשק שהקים ליד העיירה איזמור, בסמוך לעיר הנמל אל-ג'דידה, מגדל בזיז עגבניות שרי, שעועית ירוקה, דלעת, פלפלים ותפוחי אדמה אורגניים.
החממה החדשה של סילבן זביב במרוקו.
"בישראל הורגים את החקלאות"
חקלאי נוסף שהתייאש מהסיכוי להקים מחדש את המשק שלו בישראל הוא יורם מוסבי, תושב בדולח לשעבר. 45 דונם של פלפלים גידל מוסבי, ובחודשים האחרונים הבין שאין יותר למה לחכות. אחרי שבדק וניסה להשקיע את כספי הפיצויים בישראל מצא מוסבי את הפתרון דווקא באתיופיה.
"שנתיים המדינה טרטרה אותנו ולא קיבלנו קרקעות", הוא מספר. "שם הקרקע טובה וזמינה, ומה שלא השגנו פה במשך שנתיים, קיבלנו שם במהלך ביקור אחד. בישראל הורגים את החקלאות. אם המשפחה שלי
היתה מסכימה גם לעבור לגור באתיופיה, מחר הייתי עולה על המטוס. הביורוקרטיה ניצחה אותנו".
כמו מוסבי ובזיז ישנם עוד חקלאים שהקימו משקים במדינות זרות, בין היתר ברומניה וברפובליקה הדומיניקנית. אהרון חזות, יו"ר ועד החקלאים של גוש קטיף, לא הופתע כששמע על בחירתם של החקלאים. "התנהלות המדינה בכל מה שקשור בפתרונות הוא תהליך שגובל בעושק החקלאים", הוא מסביר. "המדינה נתנה פיצוי בעל ערך מופחת, וזה מנטרל את האפשרות להקים מחדש את המשק".
נא להמתין לטעינת התגובות
