מעשה בדגל תיאוסוציולוגי
על הרבי מפוניבז', התורמת הגדולה, ודגל שמחת תורה אמנותי במיוחד. קובי אריאלי עם סיפור אמיתי לחג
רק תנאי אחד התנתה התורמת עם הרב: שתמונת דיוקן גדולה ואמנותית שלה תישלח לישיבה ותוצב שם במקום של כבוד. כעבור חודש אכן הגיעה התמונה, ועיני הנהלת הישיבה חשכו. זו היתה תמונה של אישה מטופחת, חשופה מאוד, ובכל מקרה, לא כזו שניתן לתלות בהיכל הנגידים של הישיבה.
התמונה עשתה כמובן את דרכה למחסן מאובק והעניין כולו נשכח מלב, אלא שכעבור שנה הודיעה התורמת על כוונתה לבוא ולבקר בישיבה. מה עושים? כיצד ניתן להתגבר על הביזיון הגדול שלא יתגלה לעיניה של הגבירה? הרב מפוניבז,' כך מספרים, לא התרגש. הוא ביקש את התמונה, שלח אחד מנעריו לקנות אגד פרחים רעננים, עמד וכיסה כל טפח בשר חשוף בפרחים, עד שמה שנראה לעין היה רק פרצופה המתוח והמאופר, מבליח מזר פרחים מדהים. אומרים, כי כאשר הזקנה ראתה את התמונה, היא התחייבה במקום על עוד תרומה של מיליון דולר.
אותי, הסיפור הזה מעולם לא הפתיע, משום שאנחנו חשבנו עליו הרבה קודם. כשהיינו ילדים, גרה בשכנותנו משפחה שעסקה הרבה במה שמכונה "קירוב רחוקים," היינו – ניסיון להחזרה בתשובה של יחידים ומשפחות חילוניות ברחבי הארץ. במסגרת הפעילות הזו, היא היתה מארחת משפחות לשבתות ("בואו תעשו אצלנו שבת"), ולנו, ילדי הבניין, היו הרבה שבתות מעניינות עם ילדים מסוגים שונים, שזו היתה עבורנו ההזדמנות היחידה להכירם.
יחד שבטי ישראל
יחיאל אפנר
הדגל כמיצג תיאוסוציולוגי
שנה אחת, בערב שמחת תורה, הודיעונו חברינו בני המשפחה המקרבת כי בשמחת תורה יחגגו איתנו בני משפחה "מתקרבת" מעין גב, זוג הורים ולהם ילד בגילנו ועוד תינוקת קטנה. מתברר, שהמשפחה הזו כבר היתה בתהליך די מתקדם של חזרה בתשובה. כשהם הגיעו, סיפר לנו הילד בביישנות, שהוא מביא עימו דגל לרקוד איתו בהקפות בבית הכנסת.
כשהוא הוציא את הדגל מהמזוודה, נחשפה בעיה: זה היה דגל ישראל של יום העצמאות, שלא זו בלבד שהתנוססו עליו שני פסים כחולים ומגן דוד, אלא גם שתי נערות חינניות פיזזו משני קצותיו. בקיצור – לא משהו שאפשר לבוא איתו לבית הכנסת, מבלי שצוקרמן הקנאי או רבינוביץ' המופרע יתלשו אותו בזעם מידי הילד וישליכו אותו אל
עבר הנר הניצב על עמוד התפילה.
מה עושים? אני לא זוכר מי בדיוק הגה את הרעיון, נדמה לי שזה היה אבי היקר, אבל במשך שעתיים כמעט ישבנו, כל ילדי הבניין, מרחנו דבק, וקישטנו בצפיפות את הדגל בעלי ההדסים של כל מתפללי בית הכנסת. בתום חלקה הראשון של העבודה, הגיע אחד המבוגרים, ניער את הדגל ושם לב שחלק מהעלים נופלים; מייד פצחנו בעוד סבב.
וכשכל הילדים רקדו עם דגלים דקיקים וצבעוניים, הילד החמוד החוזר בתשובה מעין גב פיזז בקושי עם מיצג סביבתי נדיר וירקרק, שאיחד בתוכו את הערכים החקלאיים שהביא איתו מאזור הכנרת, ביחד עם הקונפליקטים התיאו - סוציולוגיים שהביאו איתם מארחיו מ"החיידר."
שישו ושמחו בשמחת תורה.
נא להמתין לטעינת התגובות
