גרור את לוגו מעריב אל סימן הבית שבסרגל הכלים בראש הדפדפן
  1. גרור את לוגו מעריב אל סימן הבית שבסרגל הכלים בראש הדפדפן (ראה תמונה).
  2. בחר "כן" (או Yes) בתיבת הדו-שיח שמופיעה.
  3. זהו, סיימת!

סגור


על הקשר בין זקפה לשלטון

יהונתן גפן מתרגש ונזקף לנוכח ההתרגשות של המשוררת הלואמית, סימה קדמון

יהונתן גפן | 29/9/2007 8:25 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר
ההתקפה האווירית על סוריה היתה השי לחג שנתנה המדינה לאזרחיה. גברים שכוח הגברא עזב אותם לאנחות לפני שנים רבות החלו להרגיש פתאום איזה אירוע אווירי במכנסיים שלהם: הנה הוא חוזר, הצבא החזק והמתוחכם ביותר במזרח התיכון.

אנו מצדיעים עם דמעה לחיל האוויר, שיצא למשימה בארץ אויב, שהיא לשם שינוי ולכאורה לא שליחת טילים ופצצות נקודתיות על אוכלוסייה אזרחית בעזה ובלבנון. נכון, איש לא יודע מה בדיוק עשינו שם, אבל לפי סקרים אמינים הערכת הציבור לראש הממשלה עלתה והדולר נחלש, ולשבוע אחד שרים הפובליציסטים והכתבים הצבאיים שיר הלל למדינת ישראל ולעם הזה שכמה טוב שהוא כזה.

צה"ל עשה קאמבק, שר הביטחון שותק, אבל הלבן של העיניים שלו קורץ מרחוק לעיניה הנוצצות של המשוררת סימה קדמון, שכתבה בעיתון של המדינה ב-18 בספטמבר שיר הלל לבחורינו בשם "הניצוץ חזר לעיניים": "מה בסך הכל רצינו: משהו שיחזיר את הסומק ללחיים, את הניצוץ לעיניים, משהו שיישר את הגב, כמו פעם. . .". נכון , אלתרמן יכול להמשיך למות בשקט, אבל מתי קראתם טור פטריוטי כזה? סיימתי לקרוא את הפואמה המרגשת של סימה, ניגשתי למראה ואני רואה שמצבי לא השתנה. בניגוד למשוררת הלאומית, אם יש לי סומק בלחיים זה בגלל שאתמול נפלתי על פיגום באבן גבירול, הגב שלי תפוס, עיני הכלב שלי כבויות ועצובות כתמיד. מה לעשות, חברים וחברות, שוב לא התחרמנתי מסימה.

אלא שהאירוע המעורפל של מטוסי חיל האוויר, שעד כה לא הוסבר לציבור הגדול שלא צריך לדעת הכל, עדיין ממשיך להפחיד אותי, ושלא כמו רוב הציבור אני אשמח לקבל פרטים לפני שאני שר דואט ארוטי עם סימה.

איכשהו התרגלנו כבר למצב שהתקשורת יודעת הכל קצת לפני חיל האוויר. הסודיות כבר לא גרה פה יותר. מלחמת לבנון האחרונה היתה תחרות הפטפוט בכל ערוצי התקשורות ורק מעטים ראו אותה מתחילתה כמבצע מטופש ומיותר, עד שהגיע הברק השתקן הזה, ולך תדע מה הוא עושה באוויר, בים וביבשה ולא מדבר על זה עם אף אחד.

יהודים כמוני, שתמיד ירצו לדעת מה עשה הצבא שלנו שהפך לקצת חלושעס בזמן האחרון, לא יכולים להזדקף אחרי כל כך הרבה שנים שחונות רק משום שהציבור (החיה המוזרה ורבת הראשים הזאת) תומך בחדירת מטוסינו שלכאורה הפגיזו מטען של אורניום, אבל השליכו בדרך מכל דלק על גבול טורקיה. שבוע לאחר מכן צף פגר של גמל בחוף הרצליה. האם זה קשור? שואל השמאל ההזוי.

בגרתי וגם קצת זקנתי, אבל עדיין לא שמעתי תשפוכת מהללת כזאת על אירוע שאיש באמת לא יודע מה הוא בדיוק היה ואם אכן השגנו את מטרותינו,

יהיו אשר יהיו. רק זה היה חסר לנו עכשיו.

ברוח הסיירות של שנות החמישים (והקג"ב ברוסיה הסובייטית) השתיקה היא קדושה. יד לפה. פטפוט עוזר לאויב ומחליש את המפלגה. בדרך כלל אנחנו יודעים על כל בורג שנפל ממסוק. אנחנו רגילים שאהרל'ה ואהוד משתפים אותנו בכל אירוע בטחוני, והנה - בפעם הראשונה שזכורה לי באופן אישי ובטחוני - דממה שכזאת. דובר צה"ל אינו מגיב. אפילו לא בחיוך שמסתיר משהו בערמומיות שובבית. אפילו לא ההודעה הלקונית הידועה: כל מטוסינו חזרו בשלום (וגם רמי וריטה).

אנחנו כבר כל כך לא סומכים על הצבא והמנהיגות שלנו שאפילו שמועה על הצלחה צבאית מזקיפה אותנו. אנחנו כל כך מיואשים וחסרי ביטחון שהמנהיגות מצליחה לשדר לנו שאם היא שותקת הכנסנו להם בגדול. העם הצמא לזקפה, אפילו רופסת, מוחא כפיים לבלתי נודע. הנה, זה קורה - פתאום עומד לנו. יצאנו גברים. וסימה קדמון היא הוויאגרה של המדינה.
 
 
כמובן ששמועות לא נקודתיות על מעשי גבורה הן הלחם של מנהיגים שיודעים כיצד לא להגיד כלום ולהיבחר שוב ושוב, של פוליטקאים שנס ליחם, של גנרלים בדימוס, אמנים עם מודעות רוחנית, נהגי המוניות, פרשנים יושבי קפה וותיקי היישוב בגמלאות. אספתי כמה מהתגובות האלה:

אמר הנשיא בוש: "מישהו יכול להגיד לי איפה בדיוק עובר פה ציר הרשע?".

אמרה קונדוליזה רייס: "למרות התקרית, לא ננטוש את הפלשתינים בעזה עד שיובטח להם ביטחון, ואני לא לסבית, אני רק יודעת שבמזרח התיכון הכי בטוח להישאר בארון".

אמרה בריטני ספירס: "טסתי להמון מקומות רחוקים ומפורסמים, כמו למשל קנדה".

אמר אהוד אולמרט: "אני מאוד מכבד את הנשיא אסד".
  
אמר אהוד ברק:
    
אמר הנשיא לשעבר קצב: "עכשיו אני מקווה שהעם יודע שלא על הכל צריך לדבר, וששום הטרדה מינית שלי לא מתקרבת להטרדה שלנו בסוריה או ההטרדה של הנשיא החדש את הזמרת מ'".

אמר חכם עיראקי אלמוני ממוניות השקם: "אח שלו, מה שאתה לא אומר אף פעם לא יזיק לך. שאני אשים מונה? ".

אמר המושבניק שאומר שהוא היה במוסד: "למה אתה חושב שיום אחרי הפעולה הזיזו את השעון יומיים אחרי ההתקפה? בשביל להקדים את החושך ולנסות לחלץ את המכל שנפל".

אמר הירקן הפטפטן מבן יהודה שיש לו קשרים: "לא צריך לדבר על כל דבר, רק תאמין לי שהכנסנו להם באמ-אמא שלהם. מאיפה אני יודע? אני מבין קצת במטוסים, אחות שלי היתה דייל באל על, ואם מטוס מפיל מכל הוא מכניס להם גם טיל קטן שחבל על הזמן".

אמרה המשוררת קדמה סימון, מחברת "הניצוץ": "רצינו אנטבה. רצינו כור אטומי. היינו מסתפקים בסתם פעולה נועזת, מתוחכמת ומוצדקת, בשטח אויב, משהו שהעולם שותק מולו בהערצה. משהו ש. . . משהו . . . כן כן, יותר שותק!. . . יותר צודק!. . . כן . . . זהו , יותר חזק. . . יותר מתוחכם. . . אי ! זהו, אני חושבת שגמרתי! ".

אמר הקיץ: "הבטיחו לכם שתהיה מלחמה לפני שאני אפרד מכם. ובאמת יש, אבל אף אחד לא מספר לכם עליה ".

כל המבזקים של nrgמעריב לסלולרי שלך

nrgטורסדילים ונופשונים

nrg shops מבצעי היום

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

יהונתן גפן

צילום: דפנה צ'ילאג

משורר, סופר, מופיע עם החומר שלו, בעל טור. פרסם למעלה מ-30 ספרי פרוזה ושירה ושירים למבוגרים וילדים: "שיני חלב", "אישה יקרה" "חומר טוב", "רומן אמריקאי, "הכבש השישה עשר", "אלרגיה" ועוד. ממחזותיו "נומה עמק", "קפריסין", "ג'וני הלך". תקליטורים: "הכבש השישה עשר", "שירה בלי ציבור" "יהונתן גפן אומר שירי אהבה", ועוד. שימש כשנתיים כתב מעריב בלונדון ושנתיים כתב העיתון בניו יורק ובוסטון

לכל הטורים של יהונתן גפן
  • עוד ב''פוליטי/מדיני''

כותרות קודמות
כותרות נוספות
לאייטמים קודמים לאייטמים נוספים
  • פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים