"תמונת הניצחון" שלא פורסמה מעולם
לא הישג צבאי עניין את ראשי צה"ל כשהורו לכבוש שנית את בינת-ג'בל, כי אם צילום שיהווה "סמל". אך למרות שהושג תוך סיכון חיים, נגנז לבסוף הצילום
באותו שלב צה"ל כבר ספג אבדות רבות בניסיונות קודמים של כיבוש העיירה, כולל שמונה חיילי גולני שנהרגו בקרב קשה במיוחד ב-27 ביולי. למרות זאת, צמרת המטה הכללי היתה נחושה בכוונתה לנפץ את הסמל של בינת-ג'בל. הסיבה העיקרית לכך היתה "נאום קורי העכביש", שנישא באותו המקום שש שנים לפני כן, בו לעג מזכ"ל החיזבאללה, חסן נסראללה, לחוסנה של החברה הישראלית.
למרבה התדהמה של אנשי חטיבת הצנחנים הם קיבלו הוראה לכבוש את העיירה כבר כאשר היו בנקודה צפונית יותר, מעבר לעיירה. במקום להמשיך ולהתקדם, הם התבקשו לנוע לאחור. בצמרת צה"ל השתוקקו להשיג בבינת-ג'בל תמונה סמלית, כזו שתדמה לתמונת הנחתים האמריקנים המניפים את הדגל על פסגת הר סוריבצ'י שבאיווג'ימה במלחמת העולם השנייה או לתמונתו של אברהם אדן (ברן) מניף את דגל הדיו באום-רשרש, לימים אילת, בשלהי מלחמת העצמאות.
במקביל להנפת דגל דרמטית סמוך למקום שבו נשא נסראללה את נאומו, תיכנן צה"ל לערוך תהלוכת ניצחון במקום. טור של טנקים ונגמ"שים אמור היה לנוע ברחוב הראשי בחלקה הצפוני של העיירה, במקום שבו ישבה עד שנת 2000 מיפקדת החטיבה המערבית של יחידת הקישור ללבנון (יק"ל).
מפקד חטיבת הצנחנים, אלוף-משנה חגי מרדכי, נדהם לשמוע מקצינת החינוך החטיבתית כי כבר קיבלה לידיה "מגבוה" עותק מנאום הניצחון שהוא אמור לשאת בבינת-ג'בל לאחר הקרב ואשר נועד להפריך את טענותיו של נסראללה בדבר חולשתה של החברה הישראלית.
לוחמים מצוידים במצלמות וידיאו וסטילס התבקשו לתעד את הנאום ההיסטורי ואת הנפת הדגל עצמה.
מרדכי לא התלהב מהרעיון לתלות דגל ולשאת נאום בבינת-ג'בל, אבל נאלץ להוביל את חטיבתו אל תוך העיירה. ביום שני, 7 באוגוסט, יממה לפני המועד שבו נדרשה אוגדה 91,
יום לאחר מכן נראה כי חל מפנה לטובה. קצין המודיעין של אוגדה 91, סגן-אלוף אבי, דיווח כי מרחב 3 של חיזבאללה, שבמרכזו נמצאת בינת-ג'בל, קורס. מספר ההרוגים מקרב לוחמי הארגון בעיירה הולך וגדל, ואלה שנותרו בחיים משוועים לעזרה שאין הם יכולים לקבלה בגלל המצור.
אבל אז הכל השתבש, כפי שקרה לא פעם קודם לכן במלחמת לבנון השנייה. ההסתבכות היתה באזור בו נלחם גדוד הסיור המובחר של חטיבת הצנחנים. לוחם הסיירת מורן כהן מקיבוץ אשדות-יעקב נפצע מירי באורח אנוש.
קיימת סבירות גבוהה כי הירי בוצע על ידי לוחמים מפלוגת ההנדסה של גדוד הסיור (פלחה"נ), שלא ידעו על התנועה של לוחמי פלוגת הסיור. התחקירים שנערכו לאחר הקרב לא הוכיחו זאת מעל לכל ספק, ויש בכל זאת אפשרות קלושה שהקליעים שפגעו במורן כהן נורו על ידי אנשי חיזבאללה.
כך או כך מרגע פציעתו של מורן החל קרב הרואי שכל תכליתו היתה לחלץ אותו מתוך שטח רווי אש. תוך כדי ניסיון החילוץ נהרג אורן ליפשיץ, לוחם פלוגת ההנדסה. לגבי האסון הזה אין כלל ספק: ליפשיץ נפגע מאש חבריו, בשוגג. מורן נפטר מפצעיו עוד לפני שהגיע לבית החולים בישראל.
המשימה המרכזית, להניף את הדגל בבינת-ג'בל ולצלם את תמונת הניצחון, לא נזנחה. היא הוטלה על גדוד 890 של הצנחנים. לפני הקרב תדרך מפקד החטיבה מרדכי את מפקד הגדוד סגן-אלוף קובי על התוכנית, אך ביקש ממנו שלא לעדכן את חיילי הגדוד על המשימה עד לרגע האחרון.
הרעיון שחטיבה שלמה תילחם כדי לתלות דגל ולשאת נאום נראה בעיני מרדכי הזוי. לכן, הוא לא היה נחוש למלא את המשימה. בסופו של דבר, מפקד חטיבת הצנחנים כלל לא נאם. כמה לוחמים ומפקדים מגדוד 890 עלו על גג בניין בעיירה והניפו בגאווה את דגל ישראל על עמוד מתכת שמצאו שם. זה לא היה הבניין המקורי שבו היתה אמורה להתבצע ההנפה, אלא בניין מגורים רגיל.
רק בדיעבד, אחרי המלחמה, הבינו הצנחנים עד כמה היו חשופים לאש חיזבאללה בדקות שבהן שהו על הגג לצורך הצילום. לא נותר להם אלא לברך על מזלם הטוב, שלא נורו ונפגעו.
הנפת הדגל צולמה בווידיאו ובמצלמת סטילס. התצלומים מבינת-ג'בל הועברו לידי חטיבת דובר צה"ל-ונגנזו. הם לא הופצו מעולם לתקשורת ולא פורסמו עד לחשיפתם כעת, בספר "אש על כוחותינו", היוצא לאור בספריית מעריב.
אחד הנימוקים להחלטה היתה האיכות הירודה של התמונות, שהרי הן צולמו על ידי לוחמים שאינם צלמים מקצועיים. אבל הסיבה האמיתית היתה ש"תמונת הניצחון" הנחשקת פשוט היתה בלתי רלוונטית. כשכבר היתה מוכנה להפצה, הצנחנים עמדו ממילא לנטוש את בינת-ג'בל, בלי לנפץ שום סמל.
נא להמתין לטעינת התגובות
