המסך הקטן מגיע למסך היותר קטן
הרייטינג והכסף מחייבים שהטלוויזיה תיכנס לאינטרנט כמה שיותר מהר. אלא שתעשיית הטלוויזיה הישראלית עדיין לומדת את המדיום
הגישה הזו מביאה לשלושה סוגים של חומרים באתרי טלוויזיה, כשכל אחד מפוקפק בדרכו הוא. יש אתרים שמכילים בעיקר חומרי וידאו נלווים לתוכניות העיקריות, כמו פרומואים וקטעים נבחרים, או במקרה הטוב – סרטוני מאחורי הקלעים ו"בלוגים" (קרי: כתבות-ראיון עם ערכי הפקה נמוכים במיוחד) של הכוכבים. דרושה השקעה לא מעטה כדי להפוך את מוצרי הסרט הנע הללו למשכנעים, ולגרום להם להראות כמו יותר ממרצ'נדייז אינטרנטי. מצד שני, יש אתרים שמנסים ליצור תוכן מקורי, מגזיני – אלא שהטקסטים והסרטונים הרזים מתקשים להסתיר את הבולדוזר המסחרי הרעב שמאחורי האתר.
האלמנט השלישי הוא כמובן תוכן הגולשים, אותו קסם אינטרנטי חמקמק שמבטיח לחברה את היכולת להישען לאחור ולהביט בנחת על המשתמשים שעובדים קשה כדי לשעשע זה את זה. זאת בהנחה שהמשתמשים יגיעו.
השבוע השיקו סמייל מדיה וטדי הפקות את אתר הווידאו Tedy TV, שמבטיח לשנות את הסטטוס קוו באמצעות הפקת קטעי וידאו ברמה טלוויזיונית ובפורמט שיקרוץ לגולשי האינטרנט. "לגולש הישראלי נמאס שמפליצים לו בפנים זבל" – במילים אלגנטיות אלה הגדיר מנכ"ל סמייל מדיה, אלי הולצמן, את המוטיבציה להשקת האתר. האם באמת נכשלו חברות הטלוויזיה הישראליות, עד עתה, בניצול הפוטנציאל האדיר של האינטרנט ובהפקת חומרים שהם יותר מפליטות של מערכת העיכול? ואם הן נכשלו, מה הסיכוי של Tedy TV להצליח?
את האתר של רשת אפשר להגדיר כאתר קלאסי של חברת טלוויזיה – כזה שאפשר להבין למה החברה בנתה אותו, אבל לא ברור למה הגולש אמור לרצות להיכנס אליו. יש לוח שידורים, אתרי מעריצים המוקדשים לתוכניות המקוריות וקטעי וידאו נבחרים. קטעי הוידאו מעידים על כך ש"רשת" מודעת למה שקרה ברשת בשלוש השנים האחרונות, אבל אין בהם הרבה יותר מתוספת טכנית לפורמט הוותיק של עלון שיווקי אינטרנטי למעריצי התוכנית. בנוסף, האתר מציע שידור חי בסטרימינג של חדשות ערוץ 2 ושל התוכניות "העולם הבוקר" ו"דברים טובים בשבע".
האתר של הוט דומה ברוחו, אבל הרבה יותר חובבני. הוא לא רק קשה לניווט, אלא גם מתעצל להכיל בעצמו כמה מהתכנים שאמורים להיות בו. במקום זאת הוא שולח את הגולש לטיול ברחבי העולם: פרקים מלאים של גיל ריבה אפשר לראות באתר פליקס, אבל האתר של "האלופה" נמצא בוויינט, ואילו בשביל פרומואים לסדרות צריך בכלל לעבור ליוטיוב, משל מדובר באתר פרטי של תיכוניסטית שמפנה גולשים לווידאו-בלוג שלה. לא, בעצם גם זה לא – כל תיכוניסטית שמכבדת את עצמה היתה טורחת ומטמיעה את הווידאו-בלוג היוטיובי בתוך האתר.
אתר הווידאו של יס, שנבנה בשיתוף פעולה עם וואלה, בולט לטובה הן בתכניו והן בעיצובו. ניתן למצוא שם פרקים מלאים של סדרות להיט כמו "השיר שלנו" ו"מסכים", שמשודרים בסטרימינג באיכות גבוהה. בדף של "יס דוקו" ניתן לצפות בכמה מהסרטים והסדרות של הערוץ – הן מקוריים והן מיובאים. יש משהו מאוד נכון
יס אמנם משתפת פעולה עם וואלה, אבל היא רחוקה מהסימביוזה שערוץ 10 מנסה ליצור עם פורטל נענע. זה אמור להיות מגזין אינטרנט עשיר שיאחד את צופי חדשות 10 ואת הקוראים הצעירים של נענע לכדי משפחת רייטינג אחת גדולה ומאושרת, אבל בינתיים הצעד העיקרי שנעשה בכיוון הוא החלפת שמו של הפורטל לנענע 10, כך שקשה להסיק מסקנות. יש באתר כתבות וידאו של ערוץ 10 שמשולבות באופן מבלבל להפליא בין כתבות הטקסט מבית נענע, וגם שידור חי של החדשות.
גם האתר של קשת הוא זמני בלבד: בקרוב הוא ישנה את שמו ל"מקו" ויהפוך לזרוע אינטרנטית עצמאית של קשת אינטראקטיב. כבר עתה יש בו חומרים מגזיניים רבים יחסית, בנוסף לחומרים שקשורים לתוכניות הטלוויזיה של קשת – בין השאר תודות לשיתופי פעולה עם אתר המוזיקה מומה ואתר הטכנולוגיה גאדג'טים. האם זה אומר שיש שם משהו לקרוא? לאו דווקא. הסיבה הטובה ביותר להיכנס, עבור רוב הגולשים, היא עדיין סרטוני מאחורי הקלעים ושאר תכנים קידומיים של מגנט הרייטינג הגדול, "כוכב נולד".
על אתר-הבת האמבטיה, אגב, קשה לומר משהו: תואם-יוטיוב אחד דומה מאוד למשנהו, בסך הכל, וההבדל המרכזי בין כזה שמצליח שכזה שלא הוא הכסף בכיסיהם של הבעלים. הגולשים יזרמו בדרך כלל לאתר שנראה עשיר יותר, כלומר זה שכבר יש בו גולשים רבים. כלומר פליקס.
אתר Tedy TV מבטיח לעשות משהו חדש – לא כתבות וידאו שמתבלות אתר טקסטואלי בעיקרו (עיתון או מגזין), ולא פרומואים ושאר חומרי וידאו זולים שמשודרים באינטרנט כדי להגביר את ההייפ מסביב למנה העיקרית, שהיא תוכנית שמשודרת בטלוויזיה. זה גם לא יהיה נסיון לעשות "טלוויזיה באינטרנט", כך אמרו בסמייל מדיה עם השקת האתר; האינטרנט היא מדיום אחר, ובעוד שאפשר וכדאי לשדר בה וידאו ברמה גבוהה, זה צריך להיות וידאו בפורמט אחר.
למרבה הצער, הטעימה הראשונה מהאתר משכיחה באחת את כל ההצהרות הנאות. ניתן למצוא בו מוצרי הומור אנינים כמו "פופאי המתחנגל" ו"סופר גיי" בערוץ הבידור, קצת דוקומנטציה של ג'קו ונינט בערוץ התרבות, קטעי ספורט זניחים, תחרות "כמה חזיות אפשר לפתוח בדקה אחת" והחייאה מצערת של קטעים מהקומדי סטור ומיסטר מותק. החלוקה לערוצים, סדרות ופרקים בהחלט מעידה על היצמדות למונחים טלוויזיוניים, על חשבון חלוקות אינטרנטיות אורגניות יותר, כמו תגיות, קטעים ותיקיות.
בין הפקות הוידאו המקוריות יש שתיים מעניינות – "ראי אמן", שבכל פרק שלה מראיין אמן ישראלי את עצמו מול המראה, ו"הקרקעית", ראיונות קצביים עם להקות מהסוג הפחות ידוע. למרבה הצער, ההתאמה לאינטרנט של התוכניות הללו מתבטאת בקיצור כל פרק לכדי ארבע דקות קופצניות, קליפיות ושטחיות. עם כל ההתחשבות בכך שהאתר הושק רק השבוע, נראה שלא מכאן תבוא המהפכה.
נא להמתין לטעינת התגובות
