שנת החתול
אז מה היה לנו השנה? היתה את צפרא, שנמצאה בערב החג שעבר, היו חתולים שנעלמו, מהם גם אחד שמשוגע על אצבעות. והיו עוד שניים, איך לומר, קצת אחרים • שנה טובה מהחתולאית
טוב, ערב חג, מה עושים? הבית כבר היה מלא עד אפס מקום - חתולי הבית, מאושפזים, אורחים, גורים ושב"חים. מיכל התנדבה לארח אותה למשך החג, אך כעבור שעות אחדות בביתה ברחה החתולה ונעלמה. כעבור שלושת ימי החג נוסעת מיכל ברחוב שלה, ואת מי היא רואה באמצע הכביש, יושבת כאילו על חוף הים, אם לא את החתולה הנעלמת?! ירדה, לקחה אותה בלי התנגדות מצד החתולה, והסיעה אותה לצער בעלי חיים.
כשהיתה החתולה בצב"ח, ביקשתי מווֶרה לגשת לשם ולצלם אותה, כדי שנוכל לפרסמה ולנסות למצוא לה בית. יצאה וֶרה לצב"ח חמושה במצלמתה, התאהבה בטריקולורית ולקחה אותה הביתה. שמה בישראל צפרא, והיא חתולה קסומה, פטפטנית ומלאת חיים. אחד אפס לכוחותינו.
גם השנה, כמו כל שנה, נעלמו כמה מחתולי החצר. קצתם חזרו, קצתם אולי עוד יחזרו וקצתם לא ישובו לעולם, ולעולם לא אדע מה עלה בגורלם.
באמצע השנה נעלמה צ'יינה, אחת מחתולות החצר. חתולה קשישה, מרובת המלטות, שחיה שנים רבות בחצר של בניין סמוך, שם הואכלה אך לא עוקרה. לאחר שעיקרתי אותה, עברה לחצר שלי מיוזמתה, החלה לאכול יפה וכנראה גם בגלל העיקור נעשתה שמנה מאוד. היא חיה בחצר כשלוש שנים, ובמחצית מרס האחרון נעלמה. חיפשתי אותה בסביבה, אך לשווא. כעבור שלושה שבועות, במחצית אפריל, בשעת ההאכלה, פתאום צצה - יצאה בזחילה מתחת לשיח וניגשה לאכול. היה ברור שנפגעה בחלק האחורי של גופה. בבדיקת רופא הסתבר שהאגן שלה שבור. איך? ממה? הנה עוד תעלומה.
- אוהבים חתולים? רוצים לאמץ? להתייעץ? הכנסו לפורום חתולים
ותעלומה נוספת: כשנעלמה סבלה מצינון כרוני. אחרי כמה סיבובי אנטיביוטיקה שונים הרמנו ידיים, ונכנעו לצינון שלה. עכשיו, כשחזרה, היתה כחושה, מיובשת והצינון הכרוני שלה נעלם כלא היה. בסוף מאי הגיע סאני, ותקופה מסוימת היו הוא וצ'יינה מאושפזים אצלי יחד, כל אחד בכלובו, זה לצד זו. חשבתי שצ'יינה תרצה להישאר בבית, לבלות את זִקנתה בשלווה. והיא אכן אותתה בכיוון זה: כשהוצאתי אותה בפעם הראשונה מכלוב האשפוז, כדי לנקות ולסדר אותו, נלחצה - כנראה חשבה שאני עומדת להוציא אותה מהבית - ובשארית כוחותיה, בזחילה ברגליה הקדמיות בלבד, טיפסה בחזרה אל כלוב האשפוז.
בסוף מאי הגיעה גם שלישיית הגורים, והייתי בדילמה - היו לי שני כלובי אשפוז בלבד. הגורים היו קטנים מכדי להסתובב חופשיים בחדר, אבל לא היתה ברירה. עם הגעת הגורים נעמדה צ'יינה בכלוב שלה והחלה ליילל, דבר שלא עשתה עד אז. היא ביקשה החוצה. כאילו הרגישה שתהיה כפוית טובה אם תמשיך לתפוס את כלוב האשפוז הנחוץ לי כעת לצורך אחר.
מאז החלה לבוא לאכול בזמנים לא קבועים - יום כן שבוע לא, וכן הלאה. בתקופה האחרונה שוב נעלמה ושוב לא ראיתי אותה שבועות אחדים, אך השבוע פגשתי אותה בשכונה של גֵ'י-לֶם, שכונתה הישנה של צ'יינה. שוב כחושה כבעבר. למה שבה לשם? האם זוהי תחנתה הסופית והיא יודעת את זה? תעלומה חתולית. אבל שמחתי לראות אותה. אשמח עוד יותר אם תחזור לסביבה שלי. להכריח אותה אינני יכולה ואינני רוצה.
בשבועות האחרונים נעלם מהשכונה גם בן-בן (קיצור של בן-בֶּנגַלי, כי לאביו, שדמה לנמר, קראתי בֶּנגַלי). בן-בן הוא חתול ידידותי להפליא, אך בעל מנהג מוזר: הוא משוגע על אצבעות. אוהב ללעוס אצבעות. אצבעות של ידיים, אצבעות של רגליים - לא חשוב. העיקר ללעוס. כן, בשיניים! אבל בעדינות, בלי להכאיב (אבל עם לדגדג - זה די בלתי נסבל מבחינתי). הוא נודניק לא קטן, שמתחכך ברגליים ומונע הליכה נורמלית, אבל אני אוהבת אותו מאוד. אני מקווה שהוא חי, שאימץ לעצמו פינת האכלה אחרת. אבל ייתכן שאיננו, ייתכן שכמו שהגיע לעולם הזה, בסתר, בלי ביורוקרטיה ובלי טקס, כך גם נעלם. כמו כוכב שביט - מבזיק בשמים ונעלם באפלה. זכרו ברוך.
מה היה לנו עוד? היו עוד שני חתולים מוזרים מאוד! במרס הזעיק אותי הבוס שלי, בטלפון, למגרש החניה של המשרד. "מה את מבינה בזוחלים?" שאל, והוסיף: "יש פה משהו מוזר, תרדי!". ירדתי מצוידת במִנשא החתולים שאני מחזיקה שם, ונדהמתי לראות איגואנה. חתיכת איגואנה! כמטר אורכה, אולי יותר, צבעיה עזים, ה"כרבולת" זקורה. מה לי ולאיגואנות?! פתחתי את המִנשׂא והצבתי אותו מולה, והיא נכנסה אליו מיד, בלי עניינים. הלוואי שחתולים שאני מנסה לתפוס היו מתנהגים כך. לקחנו אותה לגן החיות התנ"כי (שהרי, כידוע, התנ"ך מלא גם הוא באיגואנות), והסתבר שאחת מרגליה שבורה ולשונה פצועה. כנראה נפלה ממקום גבוה. עיר מופלאה ירושלים - איגואנות נופלות בה מהשמים.
כעבור חודש אני תולה כביסה, ועל אדן החלון ניצב לו תוכי קוקטיל, לבן, בעל כרבולת ג'ינג'ית וכתמי לחיים כתומים. הושטתי יד, אחזתי בו בלי שום התנגדות מצדו והכנסתי אותו למנשא. בתום חיפושים וחקירות, מצאה לו אחת ממכרותי החתולאיות בית בראש העין, ולשם נלקח, לחיות בחברת תוכים אחרים מבני מינו. אחרי האיגואנה במרס והתוכי באפריל, ציפיתי למצוא בחודש מאי בעל-חיים אקזוטי אחר - פנדה, ארמדיל, משהו כזה, אבל הקסם פג כנראה. חזרתי למצוא חתולים בלבד - לא שאני מתלוננת!
ולכל מי שהתעניין בגורלה של הגורה הטריקולורית שמצאתי לפני שבועיים וחצי: שמה ג'וֹאי, ומצבה אינו מזהיר. חבל הטבור נשר, עיניה נפקחו, אבל משקלה אינו עולה והתפתחותה אטית, אף על פי שהיא נמרצת למדי ומגלה סימנים של דעתנוּת חתולית. היא טופלה במרפאה ותולעה, אבל עדיין - היא זקוקה לתפילותינו.
מקווה שהשנה הבאה עלינו לטובה תציין את ראשית המהפך הרגשי והמחשבתי ביחסנו לבעלי-החיים ולכל מי שלא נברא בדיוק כמונו. שנה טובה לכולנו, בלי קשר למספר הרגליים.
* הטור של החתולאית מפורסם מדי סופשבוע ב-nrg קהילות.
נא להמתין לטעינת התגובות
