ירא שמיים
איך ייתכן שאיש שב"כ ותיק שלא ירא מאויבי ישראל, מפחד כל כך מראשי המפעלים המזהמים? איתמר כהן, פעיל ב"מגמה ירוקה", במכתב גלוי ונוקב אל השר להגנת הסביבה
בראיון ל"מעריב" צוטטת כאומר: "אתם נותנים את התחושה שאנחנו סניף של משרד המסחר והתעשייה. וזה לא נכון. כדאי שתהיו יותר חיוביים". כבוד השר, הבעייה היא לא "התחושה", אלא המציאות עצמה. וברשותך, אתן כמה דוגמאות.
"באה ישועה לעבריינים"
בנובמבר 2005 הגיע המשרד להגנת הסביבה להסדר טיעון עם מפעל חיפה כימיקלים, שהואשם בעבירות חוזרות ונשנות של זיהום הקישון. ההסדר כלל קנס בגובה ב-300,000 שקל, ומחיקת כתב האישום נגד סמנכ"ל המפעל. אלא שהשופט סירב לקבל את עסקת הטיעון, וכתב בפסק דינו את הדברים הבאים:
"מפעם בפעם הצבור 'מתבשר', כי כתוצאה מנגישות הצבור לקישון וכיו"ב, נפגעה בריאותו במפגעים אלה ואחרים ובמחלות אלה ואחרות וזאת כתוצאה מהזיהומים הטמונים בו. זיהומים שאינם גזרה משמיים, אלא גזירה מידי אדם (...) מי שמרשה לעצמו לזהם את מי הים על-ידי הזרמת שפכים מזהמים מעל למותר (...) והכל בגלל בצע כסף, צריך לחשוב על הנזקים הבריאותיים העלולים להיגרם לפרט".
והנה מה שכתב השופט על הסדר הטיעון: "הלזה ייקרא הסדר?!, שהנאשמים יוצאים וכל מבוקשם בידם ואילו האינטרס הציבורי מנושל מכל הישג או תמורה! (...)ויתור מרשים במיוחד השיגו הנאשמים גם בתיק זה בכך, שהתביעה ביטלה את כתב האישום נגד הנאשם מס' 2, מר עמיאד אלכסנדרון [הסמנכ"ל הטכני במפעל – א.כ.] (...) ביטול כתב האישום נגד הנאשם (...)יש בו כדי לחזק את ידיהם של מנהלים ובעלי תפקידים, בכלל, לבצע עבירות בסיטואציות דומות בהנחת, שבבוא יום הדין יימצאו להם הסדרים, שיפטרו אותם מעולה של האחריות הפלילית ובאה ישועה לעבריינים, ונמצא האינטרס הציבורי מופקר ללא חומה ומגן!".
השופט הכפיל את הקנס ל-584,000 שקלים, תוך שהוא מציין, שלצערו אין באפשרותו להגדיל עוד את הקנס, משום שעל-פי התקדימים בנושא, גזר הדין צריך להיות "פרופורציוני" לזה שעליו הסכימו הצדדים בהסדר הטיעון. השופט גם הדגיש, שהקנס היה צריך להיות לפחות מיליון שקלים, וכן שעל יתר הנאשמים - עובדים בכירים במפעל - היה צריך להיות מוטל "בצד עונש המאסר גם קנס משמעותי ומרתיע".
המקרה שציינתי אינו חריג. להיפך, נדמה שזהו דווקא המקרה הרגיל בכל הנוגע להתנהלות משרדך: בפסק הדין בתביעה נגד "כרמל אולפינים" ציין השופט ש"המשרד להגנת הסביבה איפשר למפעל לחסות בצילה של ההגנה מפני תביעות ואישומים בגין גרימת זיהום אוויר (...) [והעניק] למפעל חסינות מפני הליכים על פי החוק למניעת מפגעים ונתן בידיו רישיון לזהם את הסביבה ולסכן את בריאות הציבור".
המשפט נגד המפעלים שזיהמו את מי נחל הנעמן הסתיים בעסקת טיעון, שכללה מחיקת כתבי האישום נגד המנהלים, וקנסות מגוחכים למפעלים עצמם. וכך גם המשפט נגד "תרכובות ברום", שחרג במשך שנים באלפי אחוזים מהתקן. עסקת הטיעון עם "ברום", אגב, כללה גם קנס על-תנאי, שמשום מה לא נגבה עד היום, למרות שהמפעל נתפס מזהם שוב ושוב מיד לאחר שניתן פסק הדין. ואילו נגד המפעלים "רותם אמפרט" ו"חיפה כימיקלים דרום", שחרגו מהתקן במאות עד אלפי אחוזים במשך שנים, לא הוגשו כלל כתב-אישום, למרות התרעות חוזרות ונשנות
כבוד השר, בארגונים הירוקים ובגופים מקצועיים רוחשים הערכה רבה לכוונותיך הטובות וליוזמותיך, כמו בעניין התיקון לחוק הפיקדון, "רידינג", שקיות הפלסטיק וכדומה. אך בכל הקשור למפעלים המזהמים, המדיניות המחפירה של המשרד לא השתנתה. על חייהם ובטחונם של אזרחי המדינה נלחמים לא רק בשב"כ, אלא גם באזרחות. אתה כבר יודע: מזיהום מתים, והרבה. הכיצד יתכן, שמי שידע לטלטל טלטל היטב עצירים בשב"כ, רועד כעלה נידף מפני בעלי המפעלים המזהמים, שה"נשק" היחיד שלהם הוא פנקס הצ'קים?
בקשת עזרה מהקוראים: "מגמה ירוקה" מתכוונת לדרוש דיון בוועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת בשאלה מדוע לא הוגשו כתבי אישום נגד מפעלים שחרגו מהתקן באלפי אחוזים, במשך שנים. אם וכאשר זה יקרה, אחת האפשרויות שנשקלות היא שיגור אלפי מיילים אל הח"כים בימים שלפני הדיון, כדי להבהיר להם איזה עמדה עליהם לנקוט בדיון. כדי שנוכל לעשות זאת, אנא חיתמו גם אתם על העצומה.
הכותב הוא מתנדב בארגון "מגמה ירוקה".
נא להמתין לטעינת התגובות
