מתחת לאף
צביקה פוגל מניח לרגע את מדינת החמאס ברצועה, ומזכיר כי צומחת לאיטה מדינת חמאס גם בנגב
בחסות הדמוקרטיה, נבחרו בשנת 2004 60% מראשי הרשויות הלא-יהודיות בנגב, מקרב האגודות והמפלגות האסלאמיות שאינן מכירות בזכות קיומנו. נשים פלשתיניות נישאות בתירוצים כאלה ואחרים עם גברים מקרב האוכלוסייה הערבית בנגב. אחוז המתגייסים לצה"ל מקרב האוכלוסייה הבדואית הולך וקטן מדי שנה בעקבות לחצן של האגודות האסלאמיות.
על קרקעות מדינה ושטחי אש, באזור חלוצה, צאלים ורביבים ומשם מזרחה לאזור רמת חובב, שגב שלום, בואכה כסיפה , לקיה וחורה שבמערב, מתמסד לו "דרום פרוע" הנשלט על-ידי חוקים אחרים. את הפרצה הזו מנצלות האגודות האסלאמיות ומגבירות את אחיזתן. בבתי הספר, בחלק מהישובים, נלמדת ההיסטוריה מנקודת מבט אסלאמית קיצונית. אפשר שבאותם בתי ספר מחנכים ומכינים את הנוער הערבי והבדואי ליום בו יושלם הכיבוש של הנגב.
להחליט פנינו לאן
יתר על כן, הגבול הפרוץ עם מצרים, המאפשר בממוצע בכל שנה חדירה של מאות שוהים בלתי חוקיים, מגביר את פוטנציאל מיסודה של מדינה פלשתינית אסלאמית בנגב. אף אחד לא באמת יודע מי עובר, איפה מתאכסן ועל שולחנו של מי הוא מתפתח. ההתעלמות המוחלטת של הממשלה מהצורך לסגור את הגבול, מכניסה למדינה סמים ויצאניות וחמור מכך "לוחמי אסלאם" החוברים לאחיהם המתגוררים זה מכבר בנגב הפרוץ.
מניתוח התהליכים בדור האחרון, יהיה זה בלתי נמנע להצביע על הסכנה שבתהליך. בתוך דור נוסף תקיים המדינה הפלשתינית שבדרך, רצף טריטוריאלי מרצועת עזה לחברון. המסקנה – מדינת ישראל תחולק לשניים. מי שירצה לנסוע לנפוש באילת, יאלץ לשלם דמי חסות או לחילופין לעבור במעברים מיוחדים שיוחזקו על-ידי כוחות צבא האמורים להתאמן בנגב.
חזון בן-גוריון כי " בנגב יבחן העם בישראל", ימומש
במסגרת הדיון הציבורי וההסכמים הנרקמים עם הפלשתינים, כדאי לבחון האם גבולותיה של ישראל בין באר- -שבע למטולה, ובין טול-כרם לים הם הגבולות הבטוחים המאפשרים להמשיך ולהתקיים לאורך זמן. רגע לפני כניסת תשס"ח לתוקף, נצטרך לקבוע עד כמה אנחנו מוכנים להשקיע באוכלוסייה הערבית והבדואית כדי לעזור לעצמנו, האם הוויתור בא בתוקף והאם להמשיך ולהתעלם מהקורה בנגב. טוב יהיה אם נדע לומר לעצמנו אנה מועדות פנינו, ועל מה ראוי להילחם.
שנה טובה ואופטימית.
נא להמתין לטעינת התגובות
