החיוך של אולמרט ואשכנזי אומר הכל
אם צה"ל אכן פעל בשטח הסורי נראה שכגודל הסיכון כך חשיבות הפעולה. ובעוד אסד יודע שקרב ישים קץ למשטרו רה"מ והרמטכ"ל מפזרים חיוכים. שטח צבאי
לפני יומיים, בלילה שבין רביעי לחמישי, בערך באותה השעה, צלצל הטלפון במשכנו של אסד שבישר לו על חדירת מטוסי אויב לשטח המדינה. מעניין מה עבר בראשו של רופא העיניים. האם סבר כי מדובר בתחילתה של מתקפה ישראלית, או שמא אמריקנית? נשיא ארצות הברית, ג'ורג' בוש, כבר פרסם את האסטרטגיה הצבאית-מדינית שלו ביוני 2002 בפני צוערי "ווסט פוינט". "הצבא צריך להיות מוכן להלום בהתרעה קצרה ביותר בכל פינה אפלה של התבל", הוא הצהיר אז.
המתיחות ביחסי ארה"ב-סוריה ידועים לכל. אולי זה מעיד על מצבו של הממשל בדמשק. האירוע אתמול עבר ללא תגובת נגד של הצבא הסורי בשלב זה. בישראל תחילה מילאו פה במים, אך לבסוף דובר צה"ל פרסם הודעה בה ציין כי הוא אינו מגיב לפרסומים מסוג זה.
התקרית הזו מעלה שאלות ותהיות רבות - האם נכונות הטענות הסוריות? אם כן, האם האירוע היה הכרחי בשלב מתוח זה? אם באמת צה"ל פעל אתמול בשטח הסורי, נראה שגודל הסיכון הטומן בחובו התפתחות של עימות חזיתי אלים, כך גודל חשיבותה של אותה פעולה.
חיוכים במטכ"ל בטקס הרמת כוסית לשנה החדשה. צילום: דובר צה"ל
אם התקרית אכן אירעה, האם ישראל רואה בשמי סוריה הפקר? בשנת 81 נקבע כי יחס ההפלות של חיל האוויר הסורי מול זה הישראלי עומד על אפס-מאה. לכן, השקיע הנשיא הקודם חאפז אל-אסד במערכות הגנה אוויריות ובטילי קרקע, על מנת ליצור מאזן הרתעה.
באותה השנה רכש אסד האב מערכות הגנה אוויריות מתוצרת ברית המועצות שהוצבו ברחבי סוריה, דבר שנתפס בימים ההם כצעד התקפי. ראש ממשלת ישראל דאז, מנחם
26 שנה אחרי, סוריה עדיין עסוקה בלהשיג מערכות נשק מתקדמות להגנה אווירית. גם הפעם זה מוסיף למתח בין שני עברי הגבול. על הדאגה ההולכת וגוברת בדמשק לשמי סוריה, ניתן ללמוד מפרסומים זרים. רק לאחרונה השיבו הרוסים בשלילה לניסיון סורי לרכוש את מערכת ההגנה האווירית מסוג S300 PMU שנחשבת לטובה מסוגה.
ראש הממשלה, אהוד אולמרט, נאם אתמול, אבל לא הזכיר במאומה את הטענות הסוריות. הוא לא העז לומר "אסד תיזהר, גדי וגבי מוכנים". אבל הציבור רצה רמזים. רצה להבין מה באמת מתחולל בצמרת המדינה. אך כל שניתן היה לראות על המרקע זה ראש ממשלה נינוח, שמפזר חיוכים לכל עבר.
זמן קצר קודם לכן העביר דובר צה"ל תמונות וסרטי וידאו בהם נראה הרמטכ"ל, רב-אלוף גבי אשכנזי, מחויך מאוזן לאוזן. חיוך זה לא הסגיר לבטח אישזהו לחץ בצד הישראלי בעקבות הטענות הסוריות. אולם, מי שחשש ממתיחות, קיבל זריקת עידוד וגם חומר למחשבה. שכן אם אכן היתה חדירה ישראלית לשטח סוריה, היא היתה למטרה ספציפית שהושגה בהצלחה.
אבל החשש עדיין מכרסם בלב ההמונים. האם תפרוץ מלחמה או לא? האם יעזו הסורים ללחוץ על ההדק ולתקוף את ישראל ולו רק כדי לשמור על כבודם? בידיהם עומד מגוון רחב של אפשרויות. המצב בחזית הסורית שונה היום מאוד מהימים שהובילו את אסד האב לשולחן המשא-ומתן.
אסד האב הלך לקראת תהליך שלום בשל מספר תהליכים. ברית המועצות כבר לא עמדה מאחוריו, גם העיראקים לא העניקו לו משענת. באותם ימים האמין חאפז, שהיה טייס ומפקד חיל האוויר הסורי לשעבר, ששום קואליציה ערבית לא תכניע את ישראל. המצוקה הכלכלית בסוריה רק גברה. מנגד, קרצה לו מערכת יחסים לבבית עם האמריקנים, שיודעים לטפח את בעלי בריתם, גם את "הטריים" שביניהם, ולפתוח את הארנק. כמו כן בישראל היתה הנהגה חזקה, שהיתה יכולה להניע מהלכים היסטוריים. כל אלו, דרבנו אותו להיכנס לתוך התהליך.
ומה עומד כיום בפני בשאר אל-אסד? ויכוח פומבי האם לדבר עם ישראל או לא. כדי לתהות על קנקניהם של קברניטי ישראל, רופא העיניים רק צריך לפתוח את העיתונים בעברית, לקרוא ולהבין. בזמן הרב שנותר לו, הוא נהנה מחיזוריו של נשיא איראן, מחמוד אחמדינג'אד, שכרת איתו ברית אסטרטגית. גם מזכ"ל חיזבאללה, חסן נסראללה, הפך לידיד אמת (בניגוד למעמדו של נסראללה בתקופת שלטון אסד האב, א.ב).
האמריקנים לוחצים אותו אל הקיר ומקפידים על אמברגו הנשק. הרוסים מתנים העברות נשק, באישור לצי הרוסי לעגון בנמלי סוריה. למרות תוצאות מלחמת לבנון השנייה, יודעים בסוריה להכיר בתמיכה הבלתי מעורערת של ארצות הברית בישראל ובעליונותה הצבאית של צה"ל, בטח כשמדובר בעימות מול מדינה כמו סוריה. לכן, אסד יודע כי עימות חזיתי יביא את הקץ למשטרו.
כל הנושאים הללו מובילים למתח האדיר בין הצדדים. יש אסכולה שאומרת שיש לחבק את סוריה ולהעניק לה שרפרף כדי שתרד מהעץ ומנגד, האסכולה שגורסת כי פניה של סוריה למלחמה. לכן, אלו מציבים רף גבוה למשא-ומתן, במטרה שלא יתקיים כלל בשלב זה, אלא לאחר השגת מאזן הרתעה ראוי שיושג באמצעות התחזקות צבאית.
בשנת 1994 היה שר הביטחון אהוד ברק רמטכ"ל. הוא ישב פנים מול פנים עם רמטכ"ל צבא סוריה חיכמת שיהאבי, ודיבר איתו על סיכוי לשלום. היום, היתכנותו של אירוע שכזה נראית הזויה לחלוטין. אבל במזרח התיכון כמו במזרח התיכון, הכל אפשרי.
מדי שבוע מתפרסם כאן הטור "שטח צבאי" של אמיר בוחבוט, כתב nrg מעריב לענייני צבא וביטחון. "שטח צבאי" מתייחס לסוגיות הביטחון של ישראל מזוויות אחרות מאלה שאנו קוראים עליהן במשך השבוע, כדי לנסות ולהבין מה עומד מאחורי ההחלטות והמהלכים שמשפיעים על בטחונה של מדינת ישראל.
נא להמתין לטעינת התגובות
