שיטת המקל והגזר
על יישום מדיניות ממשלתית סביבתית באמצעות תמריצים כלכליים חיוביים
התשובה לשאלה השניה תיענה, כנראה, רק בעולם הבא ובעזרת נימוקים תיאולוגיים ראויים לשמם. אולם את התשובה לשאלה הראשונה ניתן אולי למצוא כבר בעולם הזה. כן, גם אנחנו מנסים לעלות על עגלת הפתרונות למשבר הסביבתי אך זווית ההסתכלות שלנו היא טיפה שונה מהרגיל.
כלים כלכליים הפכו כיום לאמצעי בולט לטיפול בהשלכותיו של המשבר הסביבתי, וישנם אף כאלו הטוענים שהסיבה לבעיות הסביבתיות היא כלכלית ולכן גם הפיתרון לכך טמון במישור הכלכלי בלבד. אולם הטענה כי יצירת שוק בתחומים רלוונטיים, כגון שוק לניצול אוויר נקי, תוביל לפיתרון המשבר הסביבתי דומה להכלה גסה של כלכלת השוק על הכשל שאותו היא עצמה יוצרת. לתפיסתנו ראוי לאמץ גישה שונה, גישה שתשלב אמצעי חקיקה עם תמריצים כלכליים חיוביים, גישה משלימה של גזר ומקל.
ניסיון להתחקות אחר מקור הבעיה, קרי הגורמים האנושיים המרכזיים המשפיעים על המשבר הסביבתי, מוביל אל משולש המורכב מחברות פרטיות מסחריות בצלעו האחת, צרכנים - אזרחים בצלע השניה והממשל והרשויות בצלעו השלישית.
לא ניתן להסיר את האחריות או להטיל אותה באופן מופגן על אחת מצלעות המשולש, אך יחד עם זאת מן הראוי להודות שחובות החקיקה, האכיפה והפעולה המאורגנת הפורמאלית מוטלות על הממשל והרשויות. אולם עד כה לא יצר המגזר הציבורי אמצעי חקיקה משמעותיים ותמריצים כלכליים חיוביים משלימים, על מנת להניע את המגזר הפרטי אל שינוי במודעות הסביבתית ובפעילות התעשייתית.
המשרד להגנת הסביבה מפעיל אומנם את "המרכז ליצור נקי", אך זה פועל בהצלחה חלקית ויתרה מכך, תקציב המשרד בתחום התמיכה בתעשייה הוא מוגבל ואף חלה בו ירידה משמעותית. בפועל, במשרד התמ"ת לא הוקצה עד כה תקציב המיועד לתמריצים כלכליים חיוביים כדי לסייע למפעלים וחברות לערוך שינויים סביבתיים, על אף האחריות של המשרד לנושא. למעשה המצב אף חמור מכך, שכן מפעלים מזהמים ממשיכים לקבל תמיכה ממשלתית ואילו זיהום ופגיעה בסביבה אינם קריטריון העדפה באף אחד מהגורמים התומכים בתעשייה במשרד התמ"ת. במילים אחרות המקל לא מכאיב מספיק ואת הגזר אף אחד עוד לא זרע.
עבודת מיפוי שעשינו אודות תוכניות הסיוע הממשלתיות מחדדת את התמונה. ראשית על מנת להבין את הממשק בין כלכלה וסביבה, ואת הקשר בין המגזר הציבורי לפרטי לעומק כדאי להבחין בין שני סוגי גזרים שיכולה המדינה להציע למפעלים: גזרים של צד הביקוש לפתרונות סביבתיים וגזרים של צד ההיצע. צד הביקוש כולל תוכניות סיוע ממשלתיות העוסקות בתמיכה במפעלים וחברות שאינם קשורים לתחום הסביבתי, אך נאלצים להסתגל לתקנות סביבתיות מחמירות. צד ההיצע כולל תוכניות המסייעות לתעשיית הסביבה והמים בישראל לפתח פתרונות חדשניים ובמיוחד להיבטי מחקר ופיתוח ופריצה לשווקים העולמיים.
ישנה נטייה טבעית לראות בתוכניות סיוע לצד ההיצע של הפתרונות הסביבתיים את הקטר שימשוך קדימה הן את הכלכלה והן את הסביבה. אך ראוי בעינינו לתת דווקא תשומת לב לעידוד צד הביקוש לפתרונות הסביבתיים, כאלמנט משלים לחקיקה ותקינה.
מבדיקה שערכנו מצאנו כי הקצאת המשאבים בין תוכניות הסיוע השונות מבטאת עמימות בתחום האחריות והעדר מדיניות בכל הנוגע לצד הביקוש לפתרונות סביבתיים. ישנו פער ברור בתקצוב תוכניות המטפלות בהיצע פתרונות סביבתיים ובין תוכניות בעלות פוטנציאל לסיוע לחברות ולעסקים בצד הביקוש. בעוד ש-26 מליון שקל מופנים ישירות לצד ההיצע של הפתרונות הסביבתיים ישנם עוד 20 מליון שקל שאינם מנוצלים לעידוד צד הביקוש לפתרונות סביבתיים למרות קיומן של תוכניות בעלות פוטנציאל לתמיכה בתחום זה. באופן ישיר מופנים רק 200 אלף שקל לסיוע לצד הביקוש לפתרונות סביבתיים באמצעות "המרכז ליצור נקי" של המשרד להגנת הסביבה.
מכך ניתן להסיק אך ורק מסקנה אחת: יש לשנות את אופן העבודה של המגזר הציבורי מול הסקטור הפרטי, ולעודד את צד הביקוש בתעשייה להכנסת שינויים טכנולוגיים ושינויים סביבתיים אחרים. על מנת להתגבר על כשל השוק בתחום יש להפוך אותו לפרו – אקטיבי מיסודו, כלומר יש לסייע למושא החקיקה לעמוד בתקנות הסביבתיות באמצעות תמיכה באפיק העסקי, ובכך לתרום להקטנה יעילה ומהירה בזיהום התעשייתי.
יחד אם זאת חשוב להדגיש שהקצאת משאבים ללא מדיניות ברורה הכוללת הגדרת יעדים, מדדים ותחומי אחריות למעשה תטפל רק בסימפטום ולא בבעיה עצמה, שהיא חוסר היישום של הטמעת עקרונות פיתוח בר קיימא ברמה הלאומית כפי שעולה מהחלטת הממשלה 246 משנת 2003. מתוך ההבנה שקיים קושי ממשי לשנות את המציאות רק על ידי התקנת תקנות והפעלת הרגולציה, כלומר רק באמצעות מקל, מן הראוי שהממשלה תגבש מדיניות משלימה של גזרים. מדיניות ידידותית לשווקים שתעודד עסקים להתייעל ובמקביל להקטין את הפגיעה שלהם בסביבה.
דוגמה לניצני השינוי ניתן למצוא בתכנית חדשה העומדת להיכנס לשלב הפיילוט במשרד התמ"ת בשיתוף המשרד להגנת הסביבה. תכנית זו תפעל תחת המטריה של תכנית "החונכות העסקית" ותשמש כלי בידי המדינה לסייע
המפתח להצלחה בתכנית פיילוט מסוג זה הוא כמובן אינטרסים משותפים. זיהוי משותף של האינטרסים בין העסק הפרטי למדינה שמכילה עליו את התקנות השונות, מאפשר מצב בו כולם מרוויחים. לדוגמה, עמידה בקריטריונים סביבתיים נוקשים יכולה להיות בעלת כדאיות כלכלית ואף לסייע לעסק בשימור שווקים קיימים כגון האיחוד האירופי שמקדים את העולם מבחינת החמרת התקנות הסביבתיות ואינו מוכן לעבוד עם מי שאינו עומד בהן.
התוכנית עשויה להוות כלי משמעותי המשלב בין אינטרסים, מנוגדים לכאורה. מצד אחד שורת הרווח של העסק הפרטי ומצד שני רווחת הציבור וזכותם של האזרחים לסביבה נקייה ובריאה. תארו לכם שבעלות מינימאלית (יעוץ ותמיכה מקצועית), עבור המדינה, ניתן יהיה לעזור למפעל המייצר זיהום להפוך אותו למוצר עליו הוא יכול לקבל תמורה כספית. ישנן הרבה דוגמאות אך הנה מקרה מעניין משנת 1997 שממחיש את הפוטנציאל.
המחלבה הגדולה של תנובה באלון הגליל מייצרת בכל יום כ-600 טון מי גבינה המכילים כ-20–25 טון של חומר אורגני שבעבר נפלט לשפכים. מי גבינה משמשים בכל העולם לשימושים נוספים וב"תנובה" עלה הצורך להחליט כיצד להשתמש בהם. הוחלט להקים מפעל נוסף בשותפות עם משקיעים חיצוניים שמעבד את מי הגבינה של המחלבות ולאחרונה אף מקבל מכליות מהמחלבה בירושלים.
מי הגבינה מיובשים ומשמשים לתעשיות שונות, בעיקר לתוספי מזון לבעלי חיים. הזיהום נבלם והעסק לא רק שלא ישלם קנס, אלא אף הרוויח מוצר אותו הוא יכול למכור. הניסיון החיובי של אלון הגליל מעיד על כך שלמדיניות ממשלתית סביבתית באמצעות תמריצים כלכליים חיוביים יש פוטנציאל להיות גזר טעים, שמפעלים וחברות יעדיפו לנסות מאשר את טעמו של המקל.
הכותבים הם סטודנטים בתוכנית פכ"ם (פילוסופיה, כלכלה ומדעי המדינה) באוניברסיטה העברית.
מתוך ירוק ברשת, מגזין האינטרנט של מגמה ירוקה
נא להמתין לטעינת התגובות
