בואו נהפוך אותה להיסטוריה
לראשונה הוחלט על יום בינלאומי למלחמה במחלת הכלבת הקטלנית שפוגעת בכל היונקים. גם בישראל יצוין היום המשותף. מתחילת השנה נתגלו בארץ שישה מקרים שונים של בעלי חיים נגועים
במסגרת היום העולמי כל מדינה מציינת את הנושא באמצעות הסברה לציבור, תוך דגש על המאפיינים הייחודיים למדינה. בישראל הכינו בשירותים הווטרינרים במשרד החקלאות מצגות ומערך שיעור ללימוד הנושא בבתי הספר והגנים וכן חומר הסברתי להעלאת המודעות הציבורית למחלה ולדרך להילחם בה.
מחלת הכלבת ידועה ונפוצה בכל חלקי העולם מאז שחר ההיסטוריה האנושית. המחלה הינה חשוכת מרפא ונגרמת על ידי נגיף. מרגע הופעת סימנים קליניים ראשונים בבני-אדם או בבעלי-חיים, אין אפשרות להציל את החולה, והמוות הינו ודאי ומוחלט. נגיף הכלבת פוגע בכל היונקים, ומועבר ברוק, בעיקר על ידי נשיכה.
ניתן למנוע את המחלה בבעלי חיים בחיסון הניתן מבעוד מועד, ובבני אדם באמצעות חיסון לאחר חשיפה לנגיף. ישראל והמדינות השכנות נגועות במחלת הכלבת. אי לכך, יש צורך לטפל במאות אנשים אשר נושכו או נחשפו למגע עם בעלי חיים נגועים או חשודים כנגועים במחלת הכלבת.
מתחילת שנת 2007 התגלו בישראל שישה מקרים שונים של בעלי-חיים הנגועים בכלבת, כולם בצפון הארץ. שלושה מתוכם בכלבים, מקרה אחד בתן, אחד בשועל ואחד בנמייה. בשנת 2006 התגלו בישראל 9 מקרים של המחלה.
השבוע התגלה מקרה נוסף של כלבת, השישי במספר מתחילת השנה, בשועל בקיבוץ כפר סאלד בגליל העליון, לא רחוק מגבול הצפון. השועל נראה מסתובב בקיבוץ ללא פחד מבני אדם. הנושא נמצא בתחקיר אפידמיולוגי על מנת לוודא כי השועל לא בא במגע עם בני אדם או בעלי חיים אחרים.
במסגרת התחקיר ייערך מפגש עם תושבי הקיבוץ, וכן במקביל נערך מפקד לכלבים בקיבוץ ונבדק האם הם מחוסנים נגד המחלה כחוק ומה תוקף החיסון. תושבים שבאו במגע נקראים לפנות ללשכת הבריאות המחוזית או למזכירות הקיבוץ לקבלת טיפול מונע.
בתשע השנים הראשונות של המדינה, בין השנים 1948-1957, מתו בישראל 23 בני אדם ממחלת הכלבת. מאז שהוחל בשנת 1958 בפעולות מניעה מיוחדות של השירותים הווטרינריים במשרד החקלאות, שכללו שילוב של חיסון חובה בכלבים ומניעת שוטטות בעלי-חיים, אירעו ארבעה מקרי הדבקה נוספים, כולם לפני שנת 1971, שניים מהם בתחומי הקו הירוק, ושניים אחרים מיד לאחר מלחמת ששת הימים בשטחים.
כעבור 25 שנים ללא מקרי כלבת באדם, במשך שנה בין דצמבר 1996 לדצמבר 1997 מתו ממחלת הכלבת שלושה בני אדם שלא קיבלו טיפול הולם בזמן - חייל ברמת הגולן, ילדה מקלנסווה וגבר מהכפר ג'דיידה שליד עכו אשר ננשכו על ידי חיות לא מזוהות בעת שנתם בלילה. כל שלושת המקרים אובחנו כחיוביים בבדיקות שנעשו במעבדות המכון הווטרינרי בבית דגן. בשנת 2003 נפטרה מכלבת אישה שננשכה על ידי חתול באזור ירוחם. אף במקרה זה לא ניתן טיפול מונע אחרי הנשיכה.
כל יונק עלול להידבק במחלת הכלבת. באזורנו נפגעים ממנה בעיקר בעלי חיים משלושה סוגים: חיות בית (כלבים וחתולים), בהמות (פרות, צאן וסוסים) וחיות בר (שועלים, תנים, זאבים, נמיות וגיריות). בישראל השועלים מהווים מאגר לנגיף ולכן הם המפיצים העיקרים למחלת הכלבת בשנים האחרונות. כלבת במכרסמים או בעטלפים נדירה ביותר, ועד עתה לא אובחנו מקרי כלבת בבעלי חיים כאלה בישראל.
מחלת הכלבת הנה מחלה סופנית המופיעה במגוון צורות, ואין מקרה אחד דומה למשנהו. נגיף מחלת הכלבת מצוי בבלוטות הרוק של החיה הנגועה. בעזרת נשיכה הרוק מועבר לפצע שנוצר. במקרים נדירים יכולה הכלבת לעבור על ידי התעטשות או התזת רוק מבעל חיים נגוע לפצעים פתוחים או ריריות עיניים, פה ואף. לאחר מכן הנגיף נע באיטיות במערכת העצבים ועושה דרכו אל המוח. כאשר הוא מגיע למוח גורם הנגיף להופעת סימני מחלה ולמוות
בימים הראשונים של המחלה, חל שינוי בהתנהגות בעל החיים. במהלכו הופכות חיות שהן ידידותיות בדרך כלל לתוקפניות, ולהיפך. במהלך תקופת המחלה לוקים בעלי חיים נגועים בטירוף, נעים למרחקים, נושכים בדרכם חפצים דוממים, בעלי-חיים אחרים ובני אדם. שיתוק שרירים הפוגע בבית הבליעה גורם לשינוי הקול ולהופעת ריר קצפי בפה.
בשלבים הסופיים החיות אינן מגיבות לגירויים ובהדרגה לוקות בשיתוק ובהמשך בהתכווצויות עד מוות. המחלה הינה סופנית. בעלי חיים המפתחים את הסימנים הקליניים של המחלה ימותו תוך ארבעה ימים.
בשל היות המחלה חשוכת מרפא, השירותים הווטרינרים במשרד החקלאות נוקטים פעולות למניעת התפשטותה, בהן חובת חיסון שנתי נגד כלבת לכל כלב מגיל שלושה חודשים, איסוף כלבים משוטטים ופיזור שנתי של חיסון אוראלי של פיתיון המכיל תרכיב חיסון ומיועד לתנים ושועלים. החיסון מפוזר בכל הארץ מן האוויר. גודל וצורת הפיתיונות הינם כקופסת גפרורים בצבע חום בעלת ריח המושך את השועלים והתנים. כאשר בעל החיים נוגס בהם, משתחרר החיסון ומחסן אותו. גודל הפיתיון מותאם לגודל וצורת הלסת של שועלים ותנים, ומאפשר וודאות גבוהה במיוחד שכאשר הוא ייאכל, בעל החיים יחוסן.
מגיפות הכלבת הגדולות החלו במאה ה-13, בעיקר בקרב זאבים וכלבים. עד המאה ה-18 המחלה התפשטה לרוב אירופה. במאה ה-18 עם עליית פופולריות כלבים כחיות מחמד, החלו אלו להוות את המאגר העיקרי למחלה וסייעו בהפצתה. כלבת בעטלפים אובחנה רק בשנת 1931, בדרום אמריקה. בעבר נהגו להשמיד בצורה המונית בעל חיים על מנת למנוע את המחלה ואף חוקקו חוקים המגבילים את אחזקת הכלבים וקובעים תנאי הסגר נוקשים.
כל 10 דקות(!!) מת בן אדם בעולם ממחלת הכלבת. מחצית מנפטרים הם ילדים מתחת לגיל 15.
לפחות 55,000 בני אדם מתים בכל שנה מהמחלה, בעיקר כתוצאה מחשיפה לכלבים נגועים.
חיסונים נגד מחלת הכלבת לבני אדם ולבעלי חיים מצויים ברוב המדינות המפותחות (כמו גם בישראל), עם זאת העדר מודעות מספקת גורם למספר מקרי מוות כתוצאה מהמחלה גם במדינות אלה.
כל בעלי החיים המשתייכים למחלקת היונקים יכולים לחלות במחלה.
בישראל הסיכון העיקרי להידבקות במחלת הכלבת הוא מכלבים משוטטים, שועלים ותנים. החוק מתיר יציאת כלבים מחוץ לבתיהם רק כאשר הם מובלים ברצועה, ומחוסנים על פי חוק.
כאשר בעלי חיים חולים בכלבת הם משנים את התנהגותם. חיות בר וחתולי רחוב מאבדים את החשש הטבעי מבני אדם. חשוב לזכור כי חיית-בר שאינה חוששת להתקרב לאדם או הופכת "ידידותית" -חשודה כחולה בכלבת.
הידבקות במחלה יכולה להיגרם כתוצאה מנשיכה או מגע עם רוק.
הגורם למחלת הכלבת הוא נגיף (וירוס).
נגיף הכלבת מתפשט מנקודת הנשיכה, דרך חוט השדרה ועד למוח. מהמוח מתפשט הנגיף לכל חלקי הגוף.
תקופת הדגירה של המחלה (הזמן בין הנשיכה או החשיפה להופעת הסימנים הקליניים) משתנה מאדם לאדם. התקופה יכולה לנוע בין מס' שבועות ועד לחודשים רבים לאחר החשיפה לנגיף.
מה חובה לעשות אם ננשכים על ידי בעל חיים?
רחצו באופן מיידי את פצע הנשיכה היטב במים ובסבון לפחות במשך חמש דקות. פנו לרופא לקבלת טיפול לאחר הנשיכה, אפילו אם פצע הנשיכה מאוד קטן. פנו ללשכת הבריאות של משרד הבריאות באזור מגוריכם.
כיצד נגן על עצמנו מפני המחלה?
יש לחסן את חיות המחמד נגד מחלת הכלבת אחת לשנה.
יש להימנע ממגע עם כלבים וחתולים משוטטים וחיות בר.
יש להקפיד לבקש רשות ללטף בעל חיים מבעליו.
אין לאמץ בעל חיים משוטט, אלא לאחר בדיקה של רופא ווטרינר.
אין לאסוף חיות בר ואין להכניסם הביתה או לקרבם למקום יישוב.
אין לנסות להציל בעל חיים חולה. חיית בר חולה בדרך כלל נגועה בכלבת. במקרים אלו, יש לפנות לווטרינר הרשותי או לרשות הטבע והגנים לצורך טיפול בבעל החיים.
יש להקפיד לסגור את פחי הזבל בצורה הרמטית, כיוון ששאריות מזון מושכות בעלי חיים משוטטים וחיות בר לסביבת האדם.
פרטים נוספים ומידע עדכני על המחלה ניתן למצוא באתר האינטרנט של המשרד, ובאתר העולמי של יום הכלבת.
נא להמתין לטעינת התגובות
