סגולה בדוקה
תיקונים, שמלות כלה, קברי צדיקים, וכרטיס בשני אתרי היכרויות. דקלה גלעד עברה 30 שנות סגולה ואוטוטו, ברוך ה', היא תהיה כלה. גבירותי ורבותיי- מהפך!!
נתחיל ברב דויטש, שסיפר לי שאני צריכה לומר שבע פעמים את שירת הים על קבר מרים הכובסת, הוא רק שלח את התשובה בחורף ירושלמי סוער במיוחד, לחברה אחרת הוא המליץ לקבל ברכה מחמש עשרה ישישות (!), וכך נסחבתי אתה לבית האבות של סבתי, שם כל הסבתות שמחו להיות הבבא בובא ליום אחד. לחברה ולבעלה שלום.
בשנות הרווקות האחרונות, כל רב או סתם אחד עם חתימת זקן כלשהי התבקש במפגש איתי, במוקדם או במאוחר, לתת ברכה. המומים היו בעיקר רבני וונציה שלפתע פתאום קפצה להם איזו עיתונאית משוגעת עם בקשות מוזרות. לא בחלתי בשום אמצעים. גם את ההורים שלי טרטרתי, והזכרתי להם שאין כמו תפילת הורים על ילדיהם (כאילו שהם לא שמו לב שאני לא נשואה...) את התיקון הכללי קראתי ברציפות במשך ארבעים יום. המיוחל הגיע אחרי ארבע שנים, אבל הספר מלא בשמות של חברות וחברים שנענו וחלקם שעדיין מחכים לישועה, בעוד הראשון כבר חובק ילד שני (ואני מספר שבע עשרה).
הסגולה הכי מביכה, לפחות אותי, התרחשה בפורים האחרון, בה אזרתי אומץ ודידיתי ברחובות ירושלים על פלטפורמות לבנות, עדויה שמלת כלה. בהתחלה היה קשה, אבל בסוף הערב, עם חבורת בנות בפאב עשן יכולתי להודות שהיה ממש כיף. סגולית חביבה ביותר, שעד היום אף אחד לא שמע עליה, היא שכשמישהו לידי ברך 'שהכל נהיה בדברו', עוד לפני שעניתי 'אמן', הוספתי בשקט, ככה בלי שאף אחד ישמע 'זיווג הגון'. זה עזר.
בהדלקת נרות ובקריאת שמע על המיטה, תמיד תמיד בקשתי יפה מאבי שבשמיים שישלח לי את המלאך שלי, ושאני בטוחה שהוא יידע יותר טוב ממני מה מתאים לי, כי אני קצת התבלבלתי. אבל האמת היא שבשלב מסוים התחלתי לבקש מהקב"ה שלא רק ישלח לי את המיועד, אלא גם שאני אגיע מוכנה לרגע.
וכך, שנייה לפני שקיבלתי את ההצעה הגורלית (אותה דחיתי על הסף, מזל שהשליחה התעקשה), דברתי עם אקס חשוב שלי, ובפרץ נדיבות הצעתי לו שנחזור. זה היה פרץ נדיב שהגיע מתוך נכונות להתמסד, אז נא לבדוק היטב בציציות. שעה וחצי אחרי שסגרנו את הטלפון (ולא, הוא היה תפוס), הגיעה ההצעה.
אחד הדברים הכי כייפים שעשיתי היה לפתוח מחברת חתונה. קצת כמו ספר הפקה (למי שמתעסק בתיאטרון), אבל הרבה יותר אישי וקיטשי. התחלתי לאסוף שמות : צלמים, אולמות, ספרים, סלוני כלה ואפילו התחלתי ברשימת מוזמנים. שלושה חודשים וחצי לאחר שפתחתי וקישטתי את המחברת – הגיע המתנדב, ועזר לי למלא את החסר.
מה לא עשיתי? אפילו פתחתי כרטיס בשלושה אתרי הכרויות (בשם בדוי וללא תמונה, יש גבול), והכל
ברור שגם כל מי שטס לאומן או סתם השתטח על קברי צדיקים בארץ – קיבל את השם שלי, אבל לדעתי מי שהכריע ושלח אותי לחופה, היתה דווקא סבתי:
לסבתי, עליה השלום, ולי היה הסכם: היא לא מסתלקת מן העולם הזה עד שהיא מביאה אותי אל מתחת לחופה. ממש לא מזמן, מצבה, שהידרדר עם השנים, הורע במאוד, והיא הובהלה לבית חולים. בלילה, לפני שקראתי שמע, פניתי לקב"ה ושחררתי אותה מהבטחה זו, ובלבד שלא תסבול. יומיים לאחר מכן היא נפטרה. חודשיים לאחר מכן פגשתי את בחיר ליבי. ואני אומרת, הזהרו, הונגריות עושות בלגן גם בשמיים! אז סבתא, תודה רבה לך, אני יודעת שזו עבודה שלך..
ולכם חברים יקרים אאחל אושר ועושר, בריאות וכושר, וכל מי שרוצה שאתפלל עליו, מוזמן לכתוב את שמו בטוק-בק, ואני מבטיחה להתפלל עליו (שם + שם האם). ברור לכם שגם כל כלה שהתחתנה בסביבתי התפללה עליי, לא?
נא להמתין לטעינת התגובות
