חולרע
מה זה מסביב לרגל שלך? נייר של קרטיב? שקית? זה הים הישראלי הטיפוסי. הצילו את המציל
בשעת בין ערביים מהבילה בתחילת השבוע, על ספו של גל חום חדש, עשו תושביה את דרכם אליו, קבוצות קטנות של חברים ומשפחות, עמוסות סלי פרי ותרמוסים, ציד ?ניות, מצופים מתנפחים, כיסאות נוח, שמיכות ומגבות. הנערים השזופים הלכו עם גלשניהם תחובים מתחת לזרועותיהם, בסגנון סרט נעורים קליפורני.
חוף הים הבת ימי נותר בילוי קיצי עממי וחינמי והוא גדוש בקייטנים שרבים מהם מלהגים בטלפונים הניידים בצרפתית. במיקום אסטרטגי, מול הנקודה שבה מגיחים הגולשים מהים ומנערים את שערותיהם הארוכות בטקסיות טווסית, ישובות שתי נערות מחומצנות ודקיקות בביקיני שחור ומעשנות סיגריות במבט אדיש משהו. אין כל כך מה לראות. הגלים מעטים, רפים ונמוכים. הגולשים המיומנים יותר מצליחים להיעמד בקושי לכמה מטרים ברגליים כושלות בטרם ייפלו.
הילדים אכן בונים ארמונות בחול, עורמים כדורי בוץ, חופרים תעלות המתמלאות במים וקורסות ומיד נחפרות שוב, בהמתנה נרגשת לגל השוצף הבא. כסף קטן ושקיות במבה וקרטיבים מחליפים ידיים מעל דלפקי בתי הקפה, שרמקוליהם הפונים אל האופק מרעימים להיטי פופ. פעוטות משחקים בברזים לניקוי כפות הרגליים, למרגלות הצוק הקטן שממנו מיתמרים בנייני המגורים הכעורים של בת ים.
מציל חותר להנאתו על חסקה. הדייגים ניצבים על שוברי הגלים עם חכותיהם, כרגיל לא תו ?פסים מאומה. כדורי מטקות שחורים מתעופפים באוויר ויש דבר מה נינוח ומרגיע, מעט לאה, ב"פק?פק" הקצבי של החבטות. שחקני כדורעף החופים מחליקים ידיים אחרי הנחתה מוצל ?חת. משתזפות הטופלס מנמנמות על בטנן. מיץ האבטיח משפריץ מלסתות שגומעות אותו בשקיקה. ים זה כל מה שכיף בקיץ ישראלי, בשלהי החופש הגדול. מה לא בסדר בתמונה הזאת?
הסיבות למה לא ללכת לים ידועות. רצועת החוף צרה להחריד. הצפיפות והרעש עוכרי שלווה. מימי הים אינם כחולים וגם לא צלולים, אלא ירקרקים, גונם לא בריא. קשה למצוא מקום לזוז במים. והם עומדים. שוברי הגלים עיקרו אותם מאופיים הפראי. הם עומדים והם חמימים, נעדרי איכות מרעננת. אצות ושקיות ניילון מתלפפות בעיקשות סביב הקרסוליים. החול איננו זהוב, גם לא לבן, אלא מטונף, מכוסה שכבת קרעי נייר, גזרי עטיפות קרטיבים, שקיות חטיפים ובדלי סיגריות וקשיות שחורות מבצבצות ממנו.
בתוך הסיאוב הזה האנשים רובצים. במים הדלוחים האלה הם לא בדיוק שוחים אלא צפים, עם יתר הפסולת. ועל החיזיון המדכדך הזה מנשבת לאיטה הבריזה המצננת והמלכותית, שגם היא כידוע כבר מוכתמת בזיהום אוויר ממאיר.
ברור, יש בישראל גם לא מעט חופים מוצלחים יותר. יש גם גרועים יותר. זה חוף ישראלי
לשכב על כיסא שמוגדר כ"נוח", ללמדכם משהו על יתר הכיסאות. הוא מציע את החירות פשוט להיות.
ההצעה הזו היתה פעם המשובחת ביותר באמתחת הקיץ הישראלי. הים היה גולת הכותרת של תקופת החופש הגדול. ניכר בעליל שזה כבר לא כך. ערי קיט לאורך רצועת החוף, כגון נהריה ונתניה, התנוונו. הישראלים זנחו את הים שלהם והתאוו למה שמעבר לו. מי שידו משגת עובר בדיוטי וטס ליהנות מהים שמעבר לים. באיי יוון, באנטליה, בקפריסין, באמלפי. בזולה בסיני. במלון באילת, שחופיה הם מעין חוץ לארץ תוצרת הארץ.
ומי שנתקע כאן שותה את מימי הים הישראלי שורץ המדוזות והאצות ורובץ בזוהמת חופיו. פעם הים היה של כולם, אבל זה כבר לא כך. מדובר בסיפור של פער חברתי. הסובלים ממשיכת יתר יאכלו ביסלי על החוף הישראלי. מדובר גם בתרבות ישראלית. את החוף מלכלכים האנשים שיושבים עליו. את הים מלכלכים האנשים שצפים בו. את הביוב מזרימות הרשויות שמחרבנות ומשתינות על האזרחים שמממנים אותן.
הטינופת על החוף היא המשכם-באמצעים אחרים-של חרא הכלבים על מדרכות הערים ושל קופסאות השימורים על חופי הכנרת. שביתת המצילים הקבועה, שתמיד מבשרת את שביתת המורים הקבועה בפתיחת שנת הלימודים, היא עוד סממן של התפוררות המרקם החברתי. הטובעים בים נוטים לא להתגורר בסביון, בצפון תל אביב ובהרצליה פיתוח. מי שיש לו כסף יכול להעביר את הקיץ בנעימים הרחק ממה שמכונה "עונת הרחצה" הישראלית. למשל, בסי-אנד-סאן.
נראה שרק זר לרגע יראה את הפגע הזה, ישראלים כבר לא מבחינים בו. בדיוק כמו שהם כבר לא רואים באיזו טינופת הם מנפנפים את המנגלים שלהם בפארק הירקון או בגן סאקר. אדם שנטע את פינת המרגוע הפרטית שלו בסביבה שזרויה בזוהמה שכזו אמור לחוש אי נוחות מסוימת.
הדחקת הכיעור, ההכחשה הקולקטיבית שלו, ההסכם הקיבוצי שבשתיקה פשוט לא לדבר על זה, אינם נובעים מייאוש. זה מנגנון הסבילות הישראלי שמייפה את המציאות. ולראיה, המנהג התל אביבי החדש יחסית להציב את כיסאות בית הקפה כך שפניהם פונים אל הרחוב, משל מדובר בנהר הסן או בשכיית חמדה בכפר איטלקי מלבב. אלא שמדובר בעורק תחבורה רועש, באדי אגזוזים הנפלטים מאוטובוסים. אחד מבתי הקפה הפופולריים בתל אביב יושב על אי תנועה בשדרות רוטשילד הסואנות. היונים הסתגלניות מגיעות גם לשם לנקר פירורי לחם.
תרבות החופים הישראלית האומללה משתפרת כמובן בשעת בוקר מוקדמת. ומה בכך. הכל יפה וזך יותר בשעת בוקר מוקדמת בקיץ, לפני שהשמש קופחת וההמון מגיע, ובתוכו צרפתים רבים. הצרפתית המדוברת כעת בחופי הים הישראלי היא מפלאי הציונות. יהודים חמים שבשבילם החוף הישראלי הוא מחוז חפץ. אנטישמיות ושנאת ישראל גורמות גם לחוף ישראלי טיפוסי בבת ים להיראות כמו ארץ זבת חלב ודבש. זו הרי ארץ הקודש המובטחת, הבית הלאומי של העם היהודי. זה כבר מותג מנצח. מקדם מכירות ענק. חופי ההולילנד-מי צריך יותר מזה? אז הם לא בדיוק גן עדן קריבי, אז מה. מה זה קצת לכלוך לעומת ייחוס תנ"כי אורגינל, ועוד עם משק להבי המסוקים הצה"ליים היפהפיים החגים נמוך, כמו הגיחו מ"אפוקליפסה עכשיו". כולם מנופפים להם. שאו ברכה וחזרו בשלום.
נא להמתין לטעינת התגובות
