כלב אחרי בנאדם
יש לכם כלב מסוג סן-ברנרד? כנראה לא נתנו לכם לישון עם דובי בילדות. אמסטף? סביר להניח שאתם זקוקים לאישור לגבריותכם. גולדן רטריבר? הגיע הזמן שתפסיקו לרצות כל מה שיש לאחרים. לקחנו ארבעה מומחי כלבים והרכבנו בעזרתם מדריך שיסביר מה הכלב שבחרתם אומר עליכם
במשך השנים הסימביוזה בינינו לכלבים שלנו אף הולכת ומתהדקת, ולא בכדי נוסדו אירועים בעלי אופי ביזארי משהו, כמו "תחרות הכלב הדומה לבעליו".
כדי ללמוד קצת יותר על הנושא, גייסנו ארבעה "כלבולוגים"-הווטרינר ד"ר רפי קישון, מאלפת הכלבים הילה אליאב, צלם הכלבים של "ההתאחדות הישראלית לכלבנות" יגאל פרדו ואמיר שדה מעמותת "הרצליה אוהבת חיות"-כדי לענות על השאלה: מה בחירת הכלבים שלכם מלמדת עליכם? כדרכן של הכללות, ייתכן שפגענו בבעל כלב כלשהו, ואיתכם הסליחה.
לפני שנתחיל לסווג את בעלי הכלבים על פי גזעים ספציפיים, כדאי לערוך הבחנה כללית יותר, שמלמדת אותנו לאיזו קבוצת אנשים אנחנו משתייכים על פי קטגוריית הכלבים שבחרנו. בכלבים גזעיים, למשל, בוחרים אנשים שרואים בכלבנות מקצוע, ספורט או תחביב. אלה אנשים שמוכנים להשקיע אלפי דולרים בגור בעל גזע משובח המלווה בתעודות, אנשים שמטפחים את כלביהם יום ולילה, ומציגים אותם בתערוכות יופי בארץ ובחו"ל.
יש בהם שמסיטים את זה לצד המקצועי-התעשייתי, ופותחים בית גידול. שם הם מגדלים כמה כלבים מאותו גזע או מגזעים שונים, מרביעים אותם עם כלבים אחרים, ומוכרים את הגורים. עובדה מעניינת נוספת היא שאת הכלבים הגזעיים בוחרים גם אנשים שמעריכים מסורת, אנשים שמאמינים שגזעי זה יוקרתי ומחפשים סמל סטטוס, ואנשים שלא אוהבים לקחת סיכונים.
בקטגוריה אחרת אנו מוצאים אנשים שבוחרים דווקא לאמץ גורים. אלה אנשים שחייבים לעצב את ההיסטוריה של הכלב שלהם, אנשים שסומכים רק על עצמם בנושא החינוך. הם חושבים שגור זה הכי מקסים ו"מהמם". כאלה שרוצים תינוק, אבל לא ממש, ולא אוהבים יד שנייה.
קבוצה אחרת של
לעומת שלוש הקטגוריות הקודמות (ונזכיר, שוב, שמדובר בהכללה ויש כמובן יוצאים מן הכלל), אפשר למצוא קבוצה נחמדה ואכפתית מעט יותר, זו של אוהבי בעלי החיים שמאמצים בדרך כלל כלבים מעורבים חסרי בית וייחוס. מדובר באנשים שכבר היה להם כלב, אנשים שעושה להם טוב להציל מישהו, אנשים שמודעים לסוגיית ריבוי היתר של כלבים חסרי בית.
אלה אנשים שנוטים לתרום ולהתנדב, שמחפשים חבר, אנשים שלא אכפת להם איך הספה שלהם נראית, אנשים שרוצים לחסוך כסף (כי מעורב עולה פחות ולפעמים לא עולה כלל), אנשים שיודעים שכלב מעורב הוא בדרך כלל בריא יותר. אם אתם לא משתייכים לאף אחת מהקבוצות האלה, אולי תוכלו למצוא את עצמכם בקבוצות הכלבים על פי הגזעים השונים.
אם בחרתם בגולדן רטריבר המקסים, אתם כנראה מחפשים כלב משפחתי, ושמעתם שזה הכלב הכי נכון (על אף שנרשמו לא מעט מקרי תקיפה של הכלבים האלה).
אנשים שבוחרים בסוג זה הם כאלה שרוצים את מה שיש לכל האחרים סביבם. גזע הגולדן רטריבר פותח בסקוטלנד במאה ה-19, כדי להביא לציידים ציפורים ירויות. היום הוא מהכלבים העיקריים המשמשים לנחיית עיוורים (לצד הלברדור רטריבר) ומשמש לגילוי של סמים וחומרי נפץ.
הוא כלב משפחה מבוקש, אוהב ילדים, ידידותי וצייתן, אך משתעמם בקלות, ויש לעורר בו עניין. שמירה אינה מסגולותיו, והוא אוהב לשחות.
אנשים שבוחרים בגזע המיוחד הזה מעוניינים לפרנס את הווטרינר (מדובר בגזע שסובל ממחלות עור בלתי פוסקות בגלל הקפלים). מוצאו של שאר פיי בסין, שבה שימש בעבר ככלב קרבות. עורו הקמוט נראה גדול עליו והבעתו מודאגת, זנבו קצר ומעוקל ושערו קצר וזיפי.
השאר פיי הוא כלב רגוע, עצמאי ונאמן. הוא אוהב לשחק וזקוק לבעלים אסרטיבי שיעניק לו משמעת. בציבור רצוי שיהיה קשור ברצועה, למניעת סכסוכים עם כלבים אחרים.
במקרה הזה מפתה לגלוש לסטריאוטיפ, שלעתים מתברר כנכון. האנשים שמחזיקים כלבים מסוג זה הם בדרך כלל זכרים שנזקקים לאישור לגבריותם, טיפוסים מפוקפקים שאוהבים לשסות את הכלב בחתולים, בכלבים או באנשים אחרים, אנשים שלא נתנו להם רישיון לנשק, ואנשים שאוהבים אופנועים גדולים. מנגד, בקבוצה הזו גם אפשר למצוא סתם אנשים שאוהבים את הכלבים האלה (שהם ברובם חביבים וטובי מזג).
האמסטף (אמריקן סטאפורדשייר טרייר) פותח בארצות הברית במאה ה-19, מהכלאה של סטאפורדשייר בול טרייר אנגלי ובולדוג, לקרבות כלבים. מדובר בכלב מוצק ושרירי שמשדר עוצמה. הוא סקרן וערני וידוע באומץ לבו, בעקשנותו, בדבקותו במטרה ובנחישות להגן על בעליו. למרות אופיו הנוח בבסיס, מכיוון שהוא נופל לא פעם לידיים הלא נכונות, הוא נמנה עם הגזעים שהוכרזו מסוכנים בישראל וחובה לסרסו ולעקרו.
האנשים שבוחרים בגזע זה, הם כאלה שלא נתנו להם לישון עם דובי בילדות, אנשים שזקוקים למישהו גדול, אבל רך וחביב ומשרה חמימות. הסן-ברנרד הוא גזע ענק שיצרו נזירי מנזר סן-ברנרד בשוויץ במאה ה-17. הוא בעל חוש התמצאות מפותח, ונודע בהצלת מטיילים שאבדו באלפים המושלגים (מצויד בחבית הברנדי המפורסמת על הצוואר). הוא ידידותי וסבלני כלפי ילדים, הבעתו חביבה, והוא מרייר לא מעט.
כמוהו גם כלב ההרים הפירנאי, שמקורו במורדות הפירנאים שבין ספרד לצרפת. הוא בעל פרווה לבנה וסמיכה ומבנה מוצק, ידידותי וטוב עם ילדים, אך עצמאי ועקשן וזקוק לחינוך אסרטיבי. דומה לשניים האלה הוא הניופאונדלנד, כלב גדול שמקורו בקנדה ומזכיר דוב במראהו , שבעבר משך מזחלות. הוא מלא שמחת חיים ואוהב מים.
אנשים שבוחרים בסוג הכלבים הזה ובקרוביו, כמו רועים אוסטרי או ג'ק ראסל טרייר, הם אנשים עם הרבה זמן פנוי, רווקים, אנשים בעלי נטיות אתלטיות והיפר-אקטיביים. כאלה שמחפשים מישהו לרוץ איתו, וחובבי ענפי הספורט לכלב-בעלים כמו אג'יליטי (מירוץ מכשולים לכלבים).
צלם הכלבים יגאל פרדו מציין שלפעמים ההפך הוא הנכון, ודווקא בטטות כורסה שמנמנים מחפשים כלב חטוב ומהיר תנועה, או במילים אחרות: כל מה שהם לא. הבורדר קולי הוא כלב רועים שמוצאו בבריטניה, בגבול סקוטלנד. מדובר בכלב עבודה אנרגטי ונמרץ, המוצלח גם בגישוש, ונוח עם ילדים. הג'ק ראסל טרייר קרוי על שם ג'ק ראסל שפיתח אותו באנגליה במאה ה-19 לציד שועלים. הוא מלא אנרגיה, הרפתקן ותעלולן, בעל חוש ריח מפותח, אך עלול להיות לעתים תוקפן.
על אף שכיום הגזעים הללו פופולריים ונפוצים תחת כל עץ רענן, במקור הם חביביהן של נשים עריריות שגילן 50 וצפונה, אבל גם של נשים שאוהבות ללכת עם כלב בתיק, או נשים שחושבות שפריס הילטון היא מודל ראוי לחיקוי. בקבוצה הזו גם אפשר למצוא גברים נשיים, ואנשים שרוצים כלב נטול "כלביות", ויסתפקו בעת הצורך גם בטמגוצ'י.
פקינז הוא כלב שעשועים שמקורו בסין, שבה הוא נחשב לחיה מקודשת. הוא בעל שיער ארוך שזקוק להברשה יומיומית לצד ניקוי של פנים ועיניים. אפו הפחוס ועיניו הבולטות גורמים הרבה בעיות בריאותיות. צ'יוואווה הוא גזע זעיר שמקורו כנראה בסין, ומשם הובא למקסיקו. הוא קל לחינוך, ערני ומהיר תגובה, אך חשדן כלפי זרים, ועלול להסתער עליהם למרות ממדיו.
האנשים שבוחרים בגזעים הללו הם מה שנהוג לכנות "ביטחוניסטים". מדובר בדרך כלל ביוצאי יחידות קרביות, אנשים שמאמינים שביטחון הכלל מוטל על כתפיהם. אלה אנשים שמאלפים את הכלב למשימות אבטחה והגנה מטעם עצמם, ואנשים שמסתובבים עם אקדח בחגורה להגנה עצמית או להשתלטות על מחבל בשעת הצורך. רועים גרמני הוא גזע מוכר מאוד בישראל, המכונה גם "זאב".
מקורו בחבל אלזס שבגבול גרמניה-צרפת. הוא חכם וקל לאילוף, אך דורש הרבה תרגול. כמוהו גם ישנו רועים בלגי, גזע גדול שפיתחו חקלאים בבלגיה. הוא מהיר ריצה, נאמן לבעליו ובעל יצר שמירה.
בקטגוריה הזו נכללים כלבי רוח או גזעים שפותחו לציד חפרפרות בערבות אוזבקיסטן והסביבה. האנשים שבוחרים בהם בדרך כלל חובבי תרבות עולמית, אנשים שאוהבים לבלוט במיוחדותם, אנשים שכדי להותיר את הרושם הנכון על סביבתם, יגדלו בבית גם נחש פיתון בורמזי או עכביש טרנטולה.
בקטגוריה המיוחדת הזו אפשר למצוא אנשים, בדרך כלל מבוגרים, שגידלו כלב 20 שנה עד מותו בשיבה טובה, ועכשיו הם מחפשים העתק מדויק שלו, כדי לספק את ההרגל או מתוך שאיפה כמוסה להעלות באוב את רוחו של כלבם המת. הם לא יתפשרו על שום דבר אחר, גם אחרי סריקה מדוקדקת של כל הכלביות בארץ, ביקור בכל ימי האימוץ, והטרפה של כל המתנדבים בעמותות. הכול כדי להחזיר מהמתים, ולו למראית עין, את החבר שהלך לעולמו.
זהו. עברנו (כמעט) על כל סוגי הכלבים והאנשים. מובן שיש יוצאים מן הכלל, וגם כאלה שבוחרים את כלביהם על פי קשר פשוט שנוצר בין הכלב לבעליו. בסופו של דבר, מה שחשוב ביותר הוא שתאהבו את הכלב שלכם ותראו בו חלק מהמשפחה. אחרי הכול, הכלב הוא בן בית לכל דבר.
מעורב או גזעי? הדעות חלוקות. חסידי הגזעיים טוענים שכאן אתה יודע מה אתה מקבל, אולם חובבי המעורבים אומרים שהיופי לא קובע, והמעורבים בריאים יותר. "כשאתה קונה גור גזעי אתה יודע מה יהיו הטמפרמנט וההתנהגות שלו, לאיזה גודל הוא יגיע, ואיך הוא ייראה, וזה נותן תחושת ביטחון", אומרת מאלפת הכלבים הילה אליאב. "מגור מעורב לעולם אי אפשר לדעת מה ייצא".
גם צלם הכלבים של ההתאחדות הישראלית לכלבנות, יגאל פרדו, חושב שכלב מעורב עלול להתגלות כלא מתאים לבעליו החדשים. "אם גור ואם בוגר, אתה לא יכול לדעת בדיוק מה הסיפור שלו, ואז אנשים זורקים אותם או מחזירים לעמותה", הוא אומר. "כשאדם יודע מראש את מפרט התכונות של הכלב, את הטיפול שהוא זקוק לו, את הבעיות הרפואיות שעלולות להתעורר, יש יותר סיכוי שיצליח להתאים את הכלב הנכון לאורח החיים שלו ושל המשפחה".
מנגד , מסייגת אליאב, "גזעי זה יקר יותר, וצריך לאתר את בתי הגידול הטובים והאמינים". לדבריה , "המעורבים זמינים יותר ועולים פחות". הווטרינר ד"ר רפי קישון מסכים שהיום מרבית בעלי הכלבים בישראל מחפשים כלב בשביל החברה ומערכת היחסים, ולא כסמל סטטוס. "יש גזעים שנחשבים יוקרתיים, כמו כלבי רוח רוסיים או כלבי השעשועים, אבל אצלנו פחות משחקים עם תדמיות", הוא אומר. "אתה יכול לראות כאן מיליונר הולך ברחוב במכנסי התעמלות וגופייה. נושא הגזע לא בוער בעצמותיהם של אנשים".
אמיר שדה מעמותת "הרצליה אוהבת חיות" מאמין שמי שבאמת אוהב כלבים או גידל כלב בעבר, בדרך כלל בררן פחות באשר למראה או הייחוס. "הרי לא משנה בתכלס איך הכלב נראה, כדי ליהנות ממנו", הוא אומר. "ההפך, מגיעים אלינו הרבה שמבקשים דווקא את הכלב הכי מכוער ומסכן".
נא להמתין לטעינת התגובות
