הבל היופי ושקר החן
רק בני האדם מסוגלים לנצל ניצול כה ציני של חוקי הטבע והתורשה, ולייצר חפצי נוי חיים ונושמים. אתם חושבים שחתולים גזעיים לא ננטשים? תחשבו שוב • החתולאית
החתולים הגזעיים נקנים בדרך כלל בכסף רב. בעבר האמנו שאדם המשלם כסף תמורת חתול יחשוב פעמיים לפני שישליך את השונרא לרחוב. היום אנו יודעים, שהוא אולי חושב פעמיים, אך התוצאה היא אותה תוצאה, וגם חתולים גזעיים מוצאים את עצמם נטושים ברחוב, במכלאות, בהסגרים עירוניים.
לבו של כל אדם נוטה למראה מסוים ולא אחר. יש החובבות בלונדינים ויש המעדיפים את המראה השחום (אני פחות בררנית. פעם, כששאלו אותי "מיהו הטיפוס שלך?" נהגתי לענות "כל מי שבדמו זורם כרומוזום Y. באה דנה אינטרנשיונל והרגה לי את הבדיחה). אבל לבחור חברים על פי אמות-מידה כאלה?! אמות-מידה אלה - צבע, מבנה, צורה - מצוינות לבחירת רהיטים, וילונות, אבזרים, אפילו מכונית. אבל לא חברים, לא יצורים חיים!
החתולים הגזעיים הם במידה רבה פרי ייצורו של האדם. רק מוחנו המעווֵת והמדחיק מסוגל לכנות את תהליך ייצורם בשם "השבחה" או "טיפוח". רק אנחנו מסוגלים לנצל ניצול ציני את חוקי הטבע, את חוקי התורשה, ולייצר חפצי נוי חיים ונושמים; לשבש בכוונה את תהליכי הרבייה, האבולוציה, והברירה הטבעית לרצונותינו ולגחמותינו. איפה ההשבחה בקיצור אפם של החתולים הפרסיים פחוסי הפרצוף, ש"זכו" בשל כך בשפע בעיות בדרכי הנשימה? (קיצור דרכי הנשימה פירושו קיצור מסלול המכשולים שעוברים חיידקים אל האיברים הרגישים) איפה ההשבחה בריבוי דורות של חתולים לבנים אף על פי שרבים מהם חרשים? איפה בדיוק ההשבחה בחתולים "סמרטוטיים" (גזע ragdoll), שאיבדו את יצר ההגנה העצמית?!
אבל, מגדלי הגזעיים מוסיפים להרביע ולהרבות את חתולי הגזעים ולקבע את הפגמים הגנטיים שלהם.
מצער במיוחד הוא, שרבים מחובבי הגזעיים רוכשים אותם אך ורק בתור חפצי נוי, ועם גילויה של בעיה רפואית מכוונים את מיצי לעבר הדלת, או דואגים להביאה אישית אל עברה האחר של הדלת (זה, כנראה, היה גורלה של שרה'לה הסיאמית). מיצי, שכף רגלה לא דרכה מעולם מעבר לסף, לא היא ולא אבותיה, שמונים דורות אחורה באילן היוחסין הגזעי שלה.
אין להתפלא, שרבים מאלה המגדלים חתול גזעי בתור חפץ נוי גם אינם מהססים לנקוט אמצעים דרסטיים לשמירת שאר פריטי רכושם, אמצעים כגון עקירת ציפורני החתול בניתוח - הכל למען שלמוּת הפַּרקֵט. מכרה שלי עשתה זאת לשני חתוליה הגזעיים, פרסי וסיאמית, כדי שלא ישרטו את רהיטיה. שבועות רבים אחרי הניתוח (ניתוח מכאיב ולא חוקי!) הפגינו החתולים התנהגות של פחד וחרדה, שכן החתולים האלה יצאו מן הניתוח נכים לכל דבר ועניין. ציפורניו של החתול
בעיה מיוחדת יש ברחוב לגזעיים ארוכי הפרווה. גם בבית, אם אין מברישים אותם דרך קבע, הפרווה נעשית מדובללת. אלא שברחוב נדבקת בשערות גם טינופת, נוסף על השומן הטבעי, ונקבות זבובים מטילות את ביציהן בסחי הזה. הרימות הבוקעות מן הביצים אוכלות בבשר החתול והוא אינו יכול לעשות דבר, שכן דבר לא יחדור את חומת השערות המאובנת.
מגדלי הגזעים השונים מוסיפים להציף את העולם בגורי חתולים, בעוד במקלטים ובהסגרים שוהים ומומתים מדי שנה רבבות חתולים מעורבים, חתולים "פּוּשטים". כן, רבבות! בתי-הגידול של החתולים הגזעיים הם עסק כלכלי לכל דבר, שמטרתו רווח, והחתול הוא המוצר שהם מייצרים. מי שמרביע חתולים לשם רווח כספי, אגב מניעת בתים וחיים מאלפי חתולים שמשוועים לכך ברגע זה ממש, אינו אוהב חתולים אלא אגואיסט רודף בצע.
אין לי דבר נגד כל אדם שמגדל חתול כלשהו, חתול גזעי או פחתול (חתול-פח, חתול-זבל - שונאת את הכינוי הזה! כל חתולי הרחוב הם חתולים מעורבים, צאצאי גזעיים שהתערבבו אלה באלה). אבל קניית חתול גזעי בכסף, כשבכל מכלאה עירונית ובכל מתקן צער-בעלי-חיים בכל עיר ממתינים אלפי חתולים לאימוץ - גם גזעיים! - זה מתועב בעיני.
כל מי שמרביע חתול גזעי שברשותו, צריך להבין: הוא מייצר גורים שיגיעו לבתים הנשללים מחתולי המכלאות, החיים והקיימים והזקוקים לבית יותר מגור שטרם נולד. כל גור כזה שולל את סיכוייו לחיים של חתול כלוא או ניצוֹל. אילו היו בתים לכל החתולים ולא היינו מוצפים חתולים מושלכים וחסרי בית, היתה הבעיה פחות חמורה (אם כי עדיין, ההרבעה המלאכותית היא שלילית). אבל כל עוד קיימים חתולים במצוקה, מצווה לדאוג להם קודם, לפני שמביאים ביודעין עוד חתולים לעולם.
החתולים הגזעיים יפהפיים, קשה להכחיש זאת. אדרבה! גם בעיני מוצאים חן כמה מן הגזעים. אם כי, למען האמת, חתולי הרחוב יפים בעיני לא פחות. לא אחת שואלים אותי על זה או אחר מחתולי הבית: "איזה גזע זה?" שום גזע. מעורב ירושלמי. עובדה היא, שכל חתול מטופח ונקי, גם אם מוצאו בפח האשפה השכונתי, נראה בדרך כלל כמו מיליון דולר.
אבל בעניין הגזעיים ממש - גם אני הייתי רוצה, למשל, חתול ספינקס. כן, כן, זה הקירח! בעיני הוא יפהפה. יצא לי לפגוש ספינקס בחדר ההמתנה של מרפאה וטרינרית, והתאהבתי קשות. הוא היה חלק וחם, נעים למגע ומתלטף ולא יכולתי להוריד ממנו את הידיים. חתול כזה עולה הון תועפות, וגם אילו היה לי הכסף והמקום בבית, עדיין הייתי מעדיפה לאמץ חתול רחוב או ניצוֹל רחוב. במקום ספינקס יש לי את מוֹזלי - אחד מחתולי השכונה, שבגלל בעיה עלומה נשרו רוב שערות גופו והוא כמעט קירח.
מקסימים אותי מאוד גם החתולים שלעיניהם צבעים שונים, אחת חומה ואחת כחולה. גם אלה מחירם בשמים. במקרה זה עלי להסתפק בשלגיה ובסנאית שׂתומות-העין: לשתיהן עין אחת חומה ועין אחת, עיוורת, כחלחלה. הן מעורבות להפליא, הן אינן שייכות לשום גזע מוגדר - אבל "גזעיות" מהן אַין.
* הטור של החתולאית מפורסם מדי סופשבוע ב-nrg קהילות.
נא להמתין לטעינת התגובות
