התוכנית: שחרור כל האסירים תמורת ביטחון
נשיא המדינה פרס מציע תוכנית לפיה בתוך 5 שנים ישוחררו כל האסירים הביטחוניים, אם הפלשתינים יעמדו בדרישות הביטחון. אולמרט מתנגד. בכירים בממשלה: אי אפשר לשחרר בסיטונות
מתווה כזה, חושב פרס, יעיל הרבה יותר מאשר העברת שטחים נוספים לרשות הפלשתינית. שחרור האסירים ייעשה בשלבים, בכל פעם תמורת הוכחות בשטח לפעילות פלשתינית בנושא ביטחון, ולהתקדמות הרפורמות ובניית מנגנוני הסדר והביטחון הפלשתינים.
על פי התוכנית הזו, בכל שנה תשחרר ישראל אלפיים אסירים פלשתינים, בכפוף לביצועים של הפלשתינים בנושאי ביטחון. על פי פרס, המתווה הזה עדיף בהרבה על העברת שטחים לפלשתינים, שמודים בעצמם כי אינם בשלים בשלב הזה לקבל על עצמם אחריות להם.
שחרור אסירים, לדעת הנשיא פרס, יהווה גם תמריץ עצום בחברה הפלשתינית ויחדש את הלגיטימיות של תהליך השלום בכלל ושל שיתוף פעולה ביטחוני עם ישראל בפרט. פרס הציע את הצעתו בשבועות האחרונים לגורמים רבים, בהם ראש הממשלה אהוד אולמרט, וראש הממשלה הפלשתיני סלאם פיאד.

פרס ופיאד נפגשו בחשאי בשבוע שעבר בבית הנשיא בירושלים לפגישה שארכה למעלה משעתיים. גורמים פוליטיים רבים בישראל מכירים את הצעתו של פרס, כולל ראש הממשלה וכמה מבכירי השרים והגורמים המדיניים.
ראש הממשלה אולמרט דחה את הרעיון של פרס בעניין האסירים, וגם שאר הגורמים הבכירים בממשלתו סבורים כי אין לה היתכנות מעשית וכי "אין ראש ממשלה בישראל שמסוגל לשחרור סיטוני של אסירים פלשתינים, בהם רוצחים".
פרס עצמו סבור כי
מצד שני, אומר פרס, זה שאני הנשיא של כולם לא אומר שאני הנשיא של כלום. לכן הוא ימשיך לקדם רעיונות ויוזמות ולהציען לגורמים הרלוונטיים.
על פי פרס, ישראל צריכה לנהל כעת "מו"מ חכם" עם הפלשתינים. מוועידת השלום בנובמבר צריך אולמרט לחזור עם הצהרת עקרונות שתתמקד בהסכם עקרוני להקמת מדינה פלשתינית, שאליו יצקו הצדדים בשלב הזה תוכן כלכלי בעיקר. ייקבע לוח זמנים להקמת המדינה הפלשתינית, כשבינתיים יינקטו בשטח בעיקר צעדים כלכליים.
עקרונות הקמת המדינה הפלשתינית יהיו אלה המוכרים מהנוסחאות הרגילות, כולל מתווה האסירים, הקמת "עמק השלום" ויוזמות נוספות. על פי פרס, אין להשתמש במונח "קווי 67", אבל להציע תא שטח דומה, בחילופי שטחים, מבלי לנקוב באחוזים.
זכות השיבה תיפתר על-ידי ניסוחים משפטיים, הפלשתינים יקבלו את הפרברים הערביים של ירושלים, האגן הקדוש ייוותר כמו שהוא, עם "קריצות": כל דת תקבל אחריות לניהול המקומות הקדושים שלה. על פי פרס, יש לשקול הנפת דגל ערבי כלשהו, סעודי או איסלמי, מעל מסגד אל-אקצא.
ביצוע ההסכם הזה, כאמור, יהיה הדרגתי ויידחה לעתיד, כשבמקביל מקיימים הצדדים את "מתווה האסירים", שיסייע לפלשתינים לבנות מחדש מוסדות ביטחוניים ודמוקרטיים ויחזיר לגיטימציה לרחוב הפלשתיני התומך בשלום.