טעוני טיפוח ערבים
משרד הרווחה רוצה להעתיק למגזר הערבי תוכנית לטיפול בנוער, שנכשלה במגזר היהודי. כך יטופח דור חדש של צעירים עם אות קלון
אך על אף הכוונות הטובות והתקציב הנדיב, התוכנית נועדה לכישלון. הדברים ידועים מניסיון רב-שנים של טיפול ב"ילדים / נוער בסיכון / במצוקה" ביישובים היהודיים. ההגדרה המכלילה של אוכלוסייה כקטגוריה נזקקת שיש להעניק לה "טיפול מיוחד", בנפרד מהאוכלוסייה ה"נורמלית", מבטיחה , מלכתחילה, את צמיחתה של שכבה מובחנת, שמוטבעת בה תווית של כישלון, עזובה ומסכנות.
הנזקקות הנגזרת מתפיסה זו מאפשרת את חדירת ה"מומחים לטיפול בבעיות חברתיות" לתוך חיי ה"נזקקים" ובני משפחותיהם. אין מדובר רק בחסות מתנשאת, אלא בעיקר בהשלכות בלתי נמנעות. החל בקיבוע שוליות חברתית, צמצום אופק האפשרויות ההשכלתיות והתעסוקתיות, ועד התערבות במערך הקהילתי והמשפחתי. כלומר, "עזרה" שמייצרת חולשה ופגיעות.
שתי דוגמאות: פרויקט "טעוני טיפוח" העצים את הקיפוח של נוער השכונות ועיירות הפיתוח, יצר את הסטיגמה של כישלון ועיצב את מסלולי הניתוב שלו לשולי שוק העבודה. פרויקט קליטת ילדי עולי אתיופיה, שנועד להבטיח את השתלבותם השווה והמהירה במערכת החינוך, גרם להפרדתם ל"כיתות קלט" ולהרחקתם מה"ותיקים" ופגע קשות בהישגיהם הלימודיים.
בשני המקרים היו בעלי עניין שהרוויחו מ"הטיפול המיוחד והנפרד": פסיכולוגים , עובדים סוציאליים ומוסדות כמו מכוני מחקר ומיון. במקרה של עולי אתיופיה, גם אגף החינוך הממלכתי-דתי ומחלקת עליית הנוער בסוכנות (כפי שהודה מי שעמד בראשה, אלי עמיר).
קידום ילדים ונוער אפשרי רק בתוך המערכת הרגילה
התפתחות בלתי נמנעת נוספת היא הקמת מוסדות "טיפוליים" לילדים "בסיכון", שעל נזקיהם כתבתי רבות. על אף שהכוונה המוצהרת היא להקים ועדות מקומיות שיבחרו את "סל השירותים" המתאים לצורכי היישוב, ועל אף שבין התוכניות המוצעות מועדוניות ותוכניות "להעצמת הורים לטיפול בילדים", נראה שבקרוב תפרח מערכת מוסדות לילדים ערבים.
את היתרונות הכרוכים בכך לרשויות ולגורמים כלכליים בעידן ההפרטה של מוסדות אלו, מזהים היטב גם ערבים. גם למשרד הרווחה יש עניין סמוי בהתפתחות כזו: היא מאפשרת שליטה ריכוזית בתקציבים גדולים, תוך מראית עין של פיתוח שירותים חברתיים.
קידום
אני מציעה לראשי היישובים הערביים לסרב לקבל את ה"מתנה" של השר, שכן עם יישום התוכנית, יישוביהם יתויגו במהירות כ"נחשלים" וכמוכי עזובה (עובדה: שליש מאוכלוסייתם הוא "נוער בסיכון"). את המשמעות של קיפוח כלכלי-תעסוקתי-חינוכי מתמשך תוכל אז הממשלה להסתיר מאחורי הצגת היישובים כ"בעייתיים", ולכן, כאשמים במצוקתם.
נא להמתין לטעינת התגובות
