סיוט ברחוב סאלק
לבתיה שניאורסון (76), פעילת ימין בולטת בעבר, לא עזרו כל החברים בחלונות הגבוהים כנגד תלונותיה על התנכלויות השכנים כשבמשטרה בחרו לא לעשות דבר
בפרשה הסבוכה, שבמהלכה אף נזקקה לאשפוז, מעורבים רבים מידידיה – חברי כנסת, ראשי עיריות ומפקדי משטרה בדרגות שונות.
למעלה מעשרים שנה מתלוננת שניאורסון נגד שכניה מהדירה למעלה, שהיא טוענת כי מנסים להרע לה ושבעקבות זאת עזבה את ביתה ברחוב סאלק ברמת גן לטובת חדרון קטנטן, שבקושי מגיע ל-15 מ"ר. ואולם, שניאורסון מספרת כי פעם אחר פעם, חרף ראיות ועדויות שהציגה בפניהם אודות מעללי השכנים, עומדים חוקרי המשטרה בסירובם לפתוח בחקירה.
"כל פעם שאני מגישה תלונה נגדם הם סוגרים את התיק", קובלת שניאורסון."אני עברתי את כל הסבל והייסורים, שמרתי בליבי - ולא רציתי לספר לידידיי, לא היה לי נעים לא רציתי שיידעו, ולכן פניתי רק למשטרה", היא אומרת בכאב. "אבל שם לא עשו כלום. עד מתי הם ימשיכו להתמהמה עם הטיפול? אני מרגישה שהם רצחו אותי נפשית בכך שלא הגישו לי שום סיוע".
שניאורסון מספרת כי בשנים האחרונות סבלה מאלימות, גידופים, יריקות ואיומים קשים. "הם היו צועקים לי 'נחסל אותך, תראי מה נעשה לך', יש לי הקלטות של זה, היו זורקים אשפה ליד הדלת שלי וכשהייתי מתלוננת היו אומרים שאני שמתי את זה, בועטים לי בדלת. באחד המקרים אף איימו על חברתי בסכין", נזכרת השכנה המיוסרת. "כשפניתי למשטרה הם סגרו את התיקים והציעו לי למכור את הדירה. אבל זה מה שהם רוצים שיקרה. אני לא אזוז מכאן, זה הבית שלי, גרתי בו לפניהם ואין שום הגיון וסיבה לכניעה לסחטנות אלימה ופושעת", היא מצהירה.
למרות עשרות תלונות שהגישה שניאורסון, קטלגה המשטרה את הפרשה תחת הכותרת השגרתית "סכסוך שכנים". הנושא אף הגיע לידיעת היחידה למחלקה התביעות של משטרת מחוז תל-אביב, אך שם לטענתה, באורח פלא, נעלמו חלק מהמסמכים הנוגעים לתלונה. בסופו של דבר התגלגל הנושא אף לפתחו של היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, שיצר פתח לתקווה למתלוננת הסדרתית בעל-כורחה כשפנה בשבוע שעבר לראש אגף חקירות ומודיעין במשטרה, בבקשה
שניאורסון אינה דמות שולית בנוף הישראלי: בשנות השישים של המאה ה-20 היתה פעילה פוליטית מרכזית בחוגי הימין בארץ. היא הקימה את סיעת "תכלת לבן", סיעה משותפת של הליכוד והליברלים בהסתדרות,ועמדה לצידו של מנחם בגין במשך שנים רבות. שניאורסון אף נחשבת לזאת שהחזירה את נשיא המדינה לשעבר, עזר וייצמן ז"ל, לשורות הליכוד. על כך, אגב, זכתה לכינוי "אשת הברזל" בשנות התשעים. בעלה טוביה ז"ל היה קרוב משפחתו של הרבי מילובביץ.
לאחר שהמשטרה סירבה להתייחס לתלונותיה, שניאורסון מספרת כי נאלצה לפעול באופן פרטי. בדיקות שנערכו לאחרונה בביתה מטעם חברת "אקוטסט בדיקות סביבתיות בע"מ" ועל ידי נציג המשרד להגנת הסביבה ששלחה עיריית רמת גן, העלו כי קירות הבית מלאים טחב ורטיבות, שיורדים מבית השכנים לביתה של שניאורסון. הדבר החמור בממצאים היה כי התברר שהרטיבות גורמת לפליטה של גזים רעילים ולפטריות, שעלולים לסכן חיי אדם. מסקנות הבודקים היתה שהדירה לא ראויה למגורי אדם.
בעקבות הבדיקה ובביתה ומצבה הבריאותי המידרדר של שניאורסון, פנה הח"כ לשעבר וראש עיריית אריאל כיום, רון נחמן, בקריאה דחופה ליועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, וביקש את התערבותו בפרשה בשל מה שהוא מכנה ההתנהגות התמוהה" של המשטרה.
נחמן, ידיד ותיק של שניאורסון שעוקב אחר הפרשה למעלה מעשר שנים, כתב למזוז: "אני פונה אליך לאחר רצח האישה ברמת גן בשבוע שעבר, על ידי השכן שלה, שהיה מסוכסך איתה סכסוך ארוך. מקרה זה הדליק אצלי את כל הנורות האדומות". לאחר שעיין בחומר שהועבר אליו פנה היועץ, מצידו, לראש אגף חקירות ומודיעין במשטרה, וביקש ממנו לטפל במקרה באופן דחוף ולעדכן את משרדו.
במכתבו ליועמ"ש מעיד נחמן על שניאורסון כאישה בריאה בדרך כלל, ואולם, הוא כותב, "בשנים האחרונות דלפו המים לנוכח עבודות שביצעה משפחת ט', ולטענת הגב' שניאורסון דלפו גם חומרים אחרים לגג ולקירות דירתה. כתוצאה מהם אושפזה פעם אחרי פעם בבית החולים בתל-השומר". בסיכום הרפואי של אחד מאשפוזיה בבית החולים כתבו הרופאים כי "ייתכן שהרקע להחמרה הוא חשיפה לגזים המגרים את דרכי הנשימה, שטיבם אינו ברור".
"הדבר שאני מוטרד ממנו ביותר הוא שהתלונות שהוגשו, נסגרו באופן סיסטמטי", אומר נחמן. "פעם אחר פעם נסגרים התיקים, ומניסיוני הרב מדובר בנושא לא סביר. לטעמי, זה חורג לחלוטין מהנושא שנקרא 'סכסוכי שכנים'. כשיש עדויות על תקיפה פיזית והדברים לא הובאו לכדי פתיחת חקירה פלילית בנושא, וכשמסמכים שהוגשו למשטרה נעלמו – זה נראה לי תמוה".
נחמן הוא אינו היחיד שמנסה לסייע לשניאורסון בחלונות הגבוהים: בשעתו אפילו ראש הממשלה לשעבר, אריאל שרון, ביקש מעוזריו לטפל בנושא, וכך עשו גם מנכ"ל בית הנשיא לשעבר, אריה שומר, הח"כ לשעבר מיכאל קליינר, הפרסומאי ראובן אדלר וכן פלמ"ח זאבי – כולם מעודכנים בפרשה ופועלים להביא לסיומה – אך פתרון אין.
אחרי שפנתה למשטרת רמת-גן, שסגרה את התיק מחוסר עניין לציבור, לא נחה שניאורסון ושלחה מכתבים גם למפקד מחוז תל-אביב במשטרה לשעבר, יוסי סדבון, כמו גם למפקד המחוז היוצא, ניצב דוד צור, וכן לשר לביטחון הפנים ולשרים נוספים. הנושא הגיע אפילו למחלקה לחקירות שוטרים לבדיקת תפקוד המשטרה, אלא שאז, לטענת שניאורסון, נעלמו מסמכים מרכזיים מהתיק.
באחד המקרים, שביקשה להגיש תלונה על כך שהשכנים שופכים במזיד מים מזוהמים על כביסתה ובכך מזיקים לבריאותה, סרב קצין המשטרה לקבל את תלונתה, וצעק עליה: לתלונה אחרת שהגישה, צירפה עדות של אישה שהגיעה לביתה וחשה אף היא במחנק העולה מהדירה. אף על פי כן, חמישה ימים לאחר הגשת התלונה הודיעה המשטרה כי לא תוסיף לחקור בנושא, מאחר ש"נסיבות העניין אינן מצדיקות את המשך החקירה".
בצר לה פנתה שניאורסון בתביעה אזרחית לבית המשפט, שזיכה אותה וחייב את המשפחה לשלם לה פיצויים. אלא שהפנייה לבית המשפט רק החריפה את מצב העניינים עם השכנים, ותלונות נוספות שהגישה בעקבות זאת זכו לטיפול דומה. בשלב מסוים התערבה גם האגודה לתרבות הדיור, ובהמשך קיבלו השכנים מכתב מעו"ד האגודה, שהורה להם להפסיק להטרידה וכן לפצותה בסכום של 12,500 שקלים.
לא רק גורמים ציבוריים ופוליטיקאים נחלצו לעזרת שניאורסון בפרשה: גם השכנים ברחוב התאגדו סביבה ושיגרו מכתב למפקד משטרת רמת גן, שבו מחו על כך שהתלונות של שכנתם לא טופלו כהלכה. "ללא ספק, הגברת בתיה שניאורסון הפכה להיות קורבן חסר ישע, ובאצילותה היא אינה מגיבה ולא נגררת לפרובוקציות אלימות כלפיה זה זמן ממושך מאוד", כתבו השכנים. "אנו מפחדים וחרדים לגורלה, וחוששים חשש כבד כי סכסוך זה יכול להוביל לאסון גדול".
בשבועות האחרונים, לאחר פניית מזוז, החלה המשטרה לבחון את הנושא. שניאורסון מספרת שחשה הקלה גדולה כשסופסוף קראו לה החוקרים לקבלת החומר ואף צילמו מתוך המסמכים שלה את התלונות שהגישה במהלך השנים - לאחר שאלה לא נמצאו בתיק.
אלא שתקוותיה התבררו במהרה כתקוות שווא. צוות חוקרים ממשטרת רמת-גן שהגיע לביתה, היא טוענת, היה משוכנע מראש כי תלונותיה חסרות שחר. הצוות, מספרת שניאורסון, שהה בביתה במשך פחות משתי דקות ובפרק זמן זה הגיע למסקנה כי בבית אין רעלים – בניגוד לממצאי הבדיקה הפרטית שנערכה בדירה.
שניאורסון תיארה היטב את ביקור צוות החוקרים במכתב שהפנתה למי שעמד בראשו ומשמש כקצין החקירות של מרחב דן, סגן-ניצב יהודה בר: "לתומי חשבתי כי בכוונתכם לרדת לחקר האמת באמת ובתמים, ולהיווכח ממקור ראשון בעדויות שהצטברו בביתי כמו ריח חריף, פטריות מסוכנות, עובש, טחב וגזים רעילים - סיבות שבעטיין הורחקתי מביתי והיום אינני מתגוררת בו", כותבת שניאורסון.
"לתדהמתי, לא רק שלא בדקת כלום ולא קיבלת את דבריי, אלא באת מוכן והחלטת מראש כי אינני צודקת בטענותיי, וכי אין ולא כלום בהטרדות הנפשעות, באיומים ובהתקפות פיזיות והמילוליות של שכניי", כתבה.
בהמשך היא מוסיפה כי "למן כניסתך לאותן דקתיים ללא בדיקה, ללא בחינה, ללא שאלה כלשהי ועד ליציאתך מביתי, היית זועם וכעוס, כשאתה מאיים עליי כי הדוח שתכתוב יהיה 'שחור משחור' ואף תפנה לתקשורת. אינני יודעת מה מסתתר מאחורי דבריך ומה גרם להתנהגותך המוזרה הזו. אם זו החקירה שאתה מציע לי, אני מוותרת מראש ופונה לגורמים אחראים יותר כדי לקבל סיוע הגון ומוסרי".
ואכן, בימים האחרונים שוקדת שניאורסון באמצעות עורכי דינה על כתב תביעה נגד שכניה ונגד המשטרה, שיוגש לאחר תום פגרת בית המשפט.
ממשטרת מחוז ת"א נמסר בתגובה כי "מדובר במתלוננת רצידיביסטית (עבריינות חוזרת – ה.ש.) שהגישה עשרות תלונות נגד שכניה. התלונות נבדקו וטופלו. בנוסף, לפני מספר ימים הגיעו קציני החקירות של מרחב דן לביתה של המתלוננת, על מנת לעמוד מקרוב על הטענות שהעלתה בתלונותיה. לעניין העלמות מסמכים מתיקה, עניין זה נבדק ע"י יחידת תלונות הציבור ונמצא כי אין שחר לטענה זו".
השכנים שמאימתם נמלטה שניאורסון מביתה, לטענתה, מכחישים את דבריה מכל וכל. "זה הכל שקר, מי מסלק אותה?" הם שואלים. "אף אחד לא אמר לסלק אותה, אנחנו לא יודעים למה היא הלכה. תשאלו את המשטרה, תרימו טלפון למשטרה. הכל נדמה לה, יש לה ראש שחור, הכל שקר, כל מילה שלה שקר. היא מתלוננת סדרתית והיא שקרנית פתולוגית".
בהכנת הידיעה השתתף איתמר ענברי
נא להמתין לטעינת התגובות
