חביבי יא עיני
פתאום כולם ברדיו דיברו על שביתה שמתקרבת ועל זה שעופר עיני ייתן עוד מעט ריאיון בלעדי. אספתי את כל תאי המוח האפורים שלי וניסיתי להיזכר מי זה עופר עיני * וגם: האם חופשת משפחת מרוז נהרסה בגלל יושב ראש ההסתדרות?
חלום קפריסין. לפני חודש סיפרתי כאן בהרחבה על טיול לקפריסין שנדפק ברובו עקב הרעלת מזון של בת דודתי בת העשר, שלקחתי לחסותי. כשחזרנו אז מהטיול, שהיה עמוס הקאות ורופאים מקומיים לא מגולחים, הכינו לנו הורי המקיאה הפתעה מלבבת: כחוויה מתקנת לטיול שנהרס לפני חודש הם לוקחים אותנו, על חשבונם הפעם, לשחזור הטיול בקפריסין באותה עיר, באותו מלון ועם אותה בלורית שיער. הייתה שמחה לא קטנה בבית משפחת מרוז.
נסיעות לחו"ל הן לא דבר שקורה יותר מדי, קורה ככה בממוצע, ושמחנו לנסוע שוב, ובעיקר לא לשלם על זה. כדי שהשמחה תהיה ממש גדולה קניתי כרטיס גם לבן החייל שלי. כן¬ היום לחיילים מותר לנסוע, אם הם מבטיחים לחזור ולא להצטרף לחזבאללה. נפרדתי שוב מכספים שהיו שייכים לי בלעדית, והלכתי לישון מאושר וטוב לבב. אני אבא טוב, אני אזרח טוב, ובשביל שילדים יהיו באמת שמחים, צריך לשלם. נרדמתי כאילו אין עופר עיני בעולם.
נסראללה הודיע ממש עכשיו כי יש לו טילים שיכולים להגיע עד דימונה,
בחזרה לקפריסין. אני חושב שזה התחיל ככה לפני שלושה ימים ב-6:00 בבוקר. פתאום כולם ברדיו דיברו על שביתה שמתקרבת ועל זה שעופר עיני ייתן עוד מעט ריאיון בלעדי. אספתי את כל תאי המוח האפורים שלי וניסיתי להיזכר מי זה עופר עיני ולמה הוא מבצבץ לי ברדיו. נהיה לי לא טוב. מתברר שגם לעופר עיני לא טוב.
עד כדי כך לא טוב לו שהוא מדבר על זה בהרחבה. אמרתי לעצמי שכל עוד לעיני לא טוב ולי קצת לא טוב הכול סבבה. ואז עיני זורק עליי ועל ילדיי את הפצצה מיום רביעי אין נתב"ג. היה נתב"ג ואין עוד. אני חייב להפסיק רגע גם כי הילדה בוכה וגם כי דובר צה"ל משיב לנסראללה.
הודעת דובר צה"ל. לנסראללה אין טילים שיכולים להגיע רחוק יותר מקריית שמונה. בנוגע לטילים שהגיעו במלחמה הקודמת עד חיפה, מדובר בטעות סטטיסטית שצה"ל מטפל בה. בנוגע לזה שעמיר פרץ הוא פיכסה, דובר צה"ל תומך ומחרה מחזיק אחרי נסראללה.
התפרצות עיני. נכנסתי לילדה שלי לחדר וחיבקתי אותה. אני אנסה כרגע לשחזר את הדיאלוג שהיה שם, על מיטתה הרכה, כשדמעות מרטיבות את הכרית הלבנה והקטנה.
נעמה: אבא, למה אנחנו לא נוסעים, אתה לא אוהב אותי?
אני: אני אוהב אותך הכי בעולם, פשוט... עומדים לסגור את שדה התעופה
נעמה: למה אבא? כי אנחנו יהודים, והוא כמו ערבי העיני הזה?
אני: הוא לא ערבי, וזה לא כי אנחנו יהודים! את לא מבינה את כוחות השוק!
נעמה התחילה לבכות, אני התחלתי להסביר לה את כוחות השוק וכמה השוק מכיר עכשיו יותר את עיני כי הוא קיבל עוד שתי דקות מסך. עיני מצדו הודיע שבערב הוא יתארח אצל יאיר לפיד ויעדכן את הציבור. היועץ שלו לחש לו באוזן שאין עכשיו יאיר לפיד. עיני התאדם קלות, קילל לא ברוסית והודיע שהערב, אצל שרון כידון, הוא יבשל משהו ויעדכן את הציבור. הנה עוד עדכון לא קשור.
נסראללה 2. נסראללה מודיע שמאגר הטילים שלו חזק כל כך, שאם הוא ירצה, הוא יכול להגיע גם לשדרות, אבל הוא לא מעוניין, תודה. הוא גם מתעניין אם עופר עיני הוא שר הביטחון הבא, שבזה הוא דווקא כן מעוניין.
קפריסין, יום שלישי לפנות ערב. התחמקתי מהילדים וצלצלתי למנהל סוכנות הנסיעות.
אני: שלום, מדבר לקוח שלכם. אפשר לדבר עם מישהו שיכול לתת לי כמה תשובות בקשר למצב הכרטיסים שלי בזמן השביתה?
הסוכן צוחק בלי יכולת להפסיק.
אני: רגע... עשיתי ביטוח הכי יקר... כולל מטען, אין שם סעיף שכולל ביטול הטיסה?
הסוכן מתחיל להשתנק מרוב צחוק. נשמעים גם קולות פרכוס.
אני: אין שום אפשרות לבטל¬ אפילו במחיר קנס גבוה, את הנסיעה הזאת לזמן אחר? הלך הכסף?
סוכן: מת, מת הכסף. בוא אני אסביר לך את התנאים: אתה קנית צ'רטר, שכולל חבילה עם מלון. התנאים הם שאתה משלם בכל מקרה, ואנחנו לא מחזירים לך שקל בכל מקרה. לא אם יש שביתה, מלחמה, רעידת אדמה, מוות, מחלה, חוסר רצון מצדנו לקחת אותך וחוסר רצון להחזיר אותך. יש לנו סעיף שאומר שבמקרה שאתה דוחה פיזית אנחנו רשאים לא לעלות אותך למטוס, ומותר לנו גם לירוק עליך במקרה שאתה משלם בתשלומים. שאלות עד כאן?
ניתקתי וקצת בכיתי.
הודעת דובר צה"ל 2. לנסראללה אין אפשרות לשגר טילים לשדרות, ובכל מקרה שלא יאיימו על תושבי שדרות. הם חזקים, נחושים ולא בבית. בנוגע למינוי העתידי של עופר עיני לתפקיד שר הביטחון, גם לצה"ל יש קווים אדומים.
קפריסין, יום שלישי בלילה, התפתחות. עיני מתפרץ למהדורת החדשות. הוא נראה הרבה יותר טוב, אני אומר לעצמי. עצמי משיב לי שנכון, אבל הוא נראה טוב יותר בהגבלות של כמה עיני יכול להיראות יותר טוב, לא הרבה יותר טוב. אני אומר לעצמי לסתום את הפה כי הגאון מתחיל לדבר. עיני מספר לכולם שהוא - עופר עיני- יושב ראש ההסתדרות, וזה לא יפה שהמאבטחים למטה לא הכניסו אותו כי לא הבינו מי זה. "כל זה הולך להיגמר", הוא מספר.
"סגרו אתי עכשיו על עוד עונה עם כישרון או כישלון". ולעניין עצמו: "קראתי", כך עיני, "ב'ידיעות אחרונות' על מישהו שחסך כל השנה כסף לנסיעה לטורקיה, וזה נגע ללבי, ולכן החלטתי לדחות את השביתה בנתב"ג ביום אחד. גם בעיתון 'הארץ' היה מכתב מרגש, אבל בסופו של דבר אמרו לי היועצים שלי שמדובר במכתב של ערבי שמתגעגע לטלי פחימה, ופה אני לא יכול לעזור. אני חייב ללכת עכשיו", כך עיני, "יש לי צילומים לתוכנית 'הדבר הגדול הבא'. אני עושה את הקטע שאני מדבר וחושב באותו זמן. להתראות אחורי השביתה".
הבנתי מיד מה צריך לעשות. התיישבתי מול המחשב כשכולי מרוגש. אף פעם לא כתבתי מכתב לאיש חשוב כל כך בשעה היסטורית כל כך. ממש יכולתי להרגיש בבטן את כנפי משק ההיסטוריה, אבל לבסוף זה היה סתם קלקול קיבה בגלל "עוף טוב" או "אסם" או אמנון לוי, לא זוכר.
המכתב. שלום עופר. מה שלומך (איך הוא יענה עכשיו?)? תדע לך שהמאבק שלך למען העובדים ממש נוגע ללבנו (הוא יקנה את זה?)! כבר הרבה זמן שאנחנו במשפחת מרוז עוקבים אחרי המאבק הסיזיפי שלך במשרד האוצר והכול למען העובדים (הוא יאהב את זה שאנחנו עוקבים אחרי הקריירה שלו, אני בטוח, צריך עוד).
בכלל, כבר שנים שסימנו אותך כהבטחה השחורה הגדולה (הוא ייעלב מהקטע של "השחורה", צריך משהו אחר), כבר מזמן אתה בעצם התקווה הוורודה שלנו (הוא יכול לחשוב שאני חושב שהוא הומו. מה עמדתו על עובדים הומואים?). תדע לך שזה לא רק הגבריות שבך שאנו אוהבים (יופי-יופי), זה כל המכלול, העקשנות וחוסר הפשרה בכל מה שעשית עד היום (צריך להיזהר עם כל הקטע של "מה שעשית עד היום".
גם הוא יודע שהוא לא עשה כלום, זה שקוף מדי). הסיפור שלך אולי לא מורכב מהמון אירועים, אבל ברור שגם במעט שנגעת השארת את חותמך, כל הכבוד (אני חושב שמספיק עם האקספוזיציה, אפשר להתקדם)! אני רוצה לספר לך על נעמה, שממש רוצה לנסוע לחו"ל. כל השנה היא תכננה את הטיול הזה, וסיפרה לכל החברים שלה על הנסיעה.
האם אתה יכול בבקשה לדחות את השביתה בעוד יום למען הילדה היהודייה הקטנה והתמימה הזו (אחלה, עכשיו יותר משהו בשפה שלו, שיבין שאנחנו לחוצים)? וחוץ מזה, מר עיני, דחוף את השביתה המטומטמת הזאת לתחת שלך כי אם אני אצטרך לבטל לילדה שלי את החופשה השנתית, אני בא להסתדרות ושורף אותה (יופי, עכשיו המסר ברור).
יום שלישי בלילה. לא קיבלתי תשובה מעיני. בכלל, אני מנסה להיזכר על מה השביתה הזו ומה היא תשיג אם אני אסע לחו"ל ואם לא. יכול להיות שבכלל לא תהיה שביתה, ויכול להיות שאני אקרא את הדברים האלה בלרנקה, איפה שהאוזו זורם כמים. עם זאת, יש מצב שאני ועיני נבלה את סוף השבוע בארץ ביחד.
חשבתי תמיד שקיטורים של נוסעים אשר התעכבו בשדה התעופה הם צרות של עשירים. גם היום אני מבין שלא מדובר באנשים מתחת לקו העוני, אבל כרגיל, גם בתחום הזה מי שנדפק הם החלשים יותר. אלה שנוסעים בצ'רטרים, אלה שלא יכולים לבטל, אלה שנוסעים פעם בשנה ומחכים לזה כל השנה. אז יכול להיות שהזכות לשבות חשובה מאוד ואלמנטארית, אבל באופן ממש אלמנטארי ולא ראשוני, נמאס לנו גם מזה.
יש לי רעיון יצירתי. עקב מכת מכי הקשישים (סלחו לי על משחק המילים) אולי נלמד מאחינו המוסלמים וממנהגיהם הקדומים, ופשוט כל צעיר תמהוני יותר או תמהוני פחות שיכה וישדוד קשיש או קשישה, נעמידו בכיכר העיר, ננסר את ידיו ונסקול אותו באבנים. למה לא בעצם? שום דבר אחר לא עוזר! עוד דקה גם אני ואתם ב"קשישות", אז בואו נקדים תלייה למכה, בואו נחסל אותם בבושת פנים את מכי הקשישים האלה, עד שייפחו את נשמתם העלובה.
1. מזל טוב בלומנטל, באמת מזל טוב. החגיגות לשחרור ייערכו בסיטי טאוור. למי שאין איפה לישון נא לדבר עם נעמי למפרע. יש סידור.
2. הערבים נכנסו לספר השיאים עם ריקוד הדבקה הגדולה ביותר. מה הם רוקדים לי עכשיו? לא כדאי שיתרכזו בבעיות שלהם?
3.היה יופי היום ללא תאונות דרכים. עכשיו צריך לעשות יום ללא במבה, שזה עם אותה משמעות בערך. יהי זכר ההרוגים מהתאונות של היום ללא תאונות ברוך.
4. הנה כמה הישגים מקסימים שקרו ממש בסוף מושב הקיץ של הכנסת: אלכס מילר מישראל ביתנו העלה הצעת חוק שעיקרה שלכל חבר כנסת תהיה סיכה שתזהה אותו כחבר כנסת. אני מניח שלחבר הכנסת מילר זה דחוף מאוד כי איש לא מזהה אותו חוץ ממני. וגם לא.
5. החוק לקצבאות לניצולי שואה עניים נדחה למושב החורף, אבל כן הוחלט שביום השואה יהיו שתי צפירות. השאלה אם צפירה זה משהו שניצול שואה עני יכול לאכול.
6. נשבע לכם שקראתי את זה בעמודי החדשות: נינט לומדת תורה עם שי גבסו. לא נמסר המקום המדויק, אבל אמנון לוי מכין על זה תחקיר.
7. סופית הוכרז שהתחנה המרכזית החדשה היא המקום המזהם והמזוהם ביותר בעיר. עכשיו גם מותר לספר שגם לא ממש כיף שם וגם לא מי יודע מה אסתטי.
8. ילדים ערבים מתים יותר. שיו, איזה שוק! איזה סקר מהפכני! יש לי עוד אחד: ילדים עניים רעבים יותר! לבד עליתי על זה!
9."הארי פוטר" נמכר במחיר היקר ביותר בעולם. קוסם או לא, אנחנו היהודים לא ניתן לזה לעבור בלי שנעשה עוד כמה שקלים על חשבון הילדים שלנו.
10. עקב אי-מציאת מחליף או מחליפה, חיים יבין נשאר עד אחרי החגים. מה שלא כתוב בידיעה זה עד אחרי איזה חגים ועד איזו שנה, אבל אנחנו לא מודאגים. אנחנו עם חיים עד הסוף. הסוף שלנו כמובן.
11. כבר עברו שלושה שבועות מרגע שברק שר הביטחון, ועוד אין מלחמה. יופי של שר.
12. כבר עברו שבועיים וחצי מאז פרש סילבן שלום מהפריימריז לליכוד, והעם שותק.
13. כבר עברו 379 ימים מאז נהרג החייל הראשון בלבנון, ועדיין לא התפטר אולמרט משלישיית פח"א.
14. כבר עברו 12 יום מרגע שפרס נשיא, ועוד אין שלום עולמי. לא לדאוג, יהיה.
כבר עברו שלושה שבועות מאז הוחלט שקצב מטריד מינית, ועדיין הוא מסתובב חופשי. למה? שבת שלום.
האבדה נמצאה במחסן בהסתדרות על שם ירוחם משל. המפתח אצל עמיר פרץ.
בערב תשעה באב היינו בקיבוץ כרמיה. זה ממש קרוב למה שהיה גוש קטיף, וביום בהיר אפשר לראות עזתים עצובים. מינואר לא נפל קסאם בשטח הקיבוץ. איך שנכנסנו זה קרה. צבע אדום, צבע אדום, פנים ירוקים (בעיקר שלי), והקסאם נפל 300 מטר מאתנו ונכנס לבית בלי להתחשב בקיר. אנחנו בכלל באנו להיפגש עם מפוני גוש קטיף שמתגוררים בקרווילות. שנתיים בדיוק הם שם, ובשבוע שעבר קיבלו שוב מכתבי פינוי.
הפעם לא מהצבא, לא מהמשטרה, הפעם מחברי הקיבוץ שעדיין לא חתמו עם המדינה על הסכם שכירות חדש. אי-אפשר לחשוד בי באהבת יתר לאחיי המתנחלים. ההפך הוא הנכון. לפני כמעט 46 שנה נולדתי בקיבוץ. לאחר הביקור בכרמיה אני די מתבייש בשייכות שלי לתנועה הזו. חברי הקיבוץ, לצורך משא ומתן, ניתקו בשבוע שעבר את החשמל בגן הילדים של המפונים ושלחו להם מכתבי פינוי, שמזכירים במשהו את מכתבי הפיטורין ששלחה לימור לבנת לצורך משא ומתן.
הם גם מודים בפה מלא וחצי מלא שהם פשוט לא סובלים את המתנחלים לשעבר, לא אותם ולא את המנהגים המשונים שלהם (המפונים לא חרדים, אבל הם מעדיפים אוכל כשר ומזוזה בדלת). גם על התביעה המוזרה שלהם להקים בית כנסת בשטח הווילות הם הגיבו בצרור מכשולים, ואמרו לא פעם שהם היו מעדיפים לבנות מסגד. חברים, אני רוצה להודיע שהמדינה הפקירה את מה שנקרא "אחינו המתנחלים". המדינה גם זרקה אותם לכלבים, ובתפקיד הכלבים הפעם אחינו הקיבוצניקים. שנאת חינם כבר אמרנו?
את התמונה הבאה קיבלתי במייל מקורא נאמן, שמספר כי היא צולמה בדרום תל אביב. אין טעם להכביר מילים. תקראו ותיקרעו מצחוק. מעניין מה רוביק רוזנטל היה כותב על זה?
נא להמתין לטעינת התגובות
