רוצח אמיל גרינצוויג יישאר בכלא
ועדת השחרורים: יונה אברושמי, שזרק רימון חי אל הפגנת שלום, עדיין מסוכן לציבור ואין לשחררו
ב-10 בפברואר 1983 נערכה ברחבה שמול בניין בנק ישראל בירושלים הפגנה של תנועת "שלום עכשיו", ובסיומה נערכה עצרת. עם תום האירוע, סמוך לשעה 20:45, נשמעו במקום צלילי ההמנון הלאומי "התקווה". רק כעשר דקות לאחר מכן, בעוד משתתפי העצרת החלו להתפזר והסדרנים היו עסוקים בריכוז שלטי הסיסמאות והלפידים שנשאו המשתתפים, הושלך לעבר הרחבה רימון חי שהתפוצץ וגרם למותו של אמיל גרינצוויג ז"ל ולפציעתם של תשעה אנשים.
בעקבות חקירת המשטרה נעצר יונה אברושמי. הוא הועמד לדין, הורשע בעבירת רצח ונגזר עליו עונש של מאסר עולם. נשיא המדינה דאז קצב את עונשו על 27 שנות מאסר, ובמהלך תקופתו בכלא נוספה לו תקופת מאסר מצטברת בת חצי שנה.
לפני כמה ימים התכנסה ועדת השחרורים המיוחדת לאסירי עולם והתחבטה בשאלה האם לשחרר את אברושמי שחרור מוקדם. בתום דיוניהם הם מסרו לאברושמי כי מסוכנותו לא פחתה, וכי לא חל שינוי מהותי בתפיסות שלו ולכן יישאר בכלא.
"מוטלת עלינו אחריות ציבורית כבדה מאוד בבואנו להורות על שחרורו המוקדם של אסיר עולם, גם אם ריצה את מרב עונשו ולא נותרו לו אלא שנות מאסר אחדות, היתרה שנותרה לריצוי איננה צריכה להוות שיקול", כתבו בהחלטתם. הוועדה התכנסה בראשות השופט (בדימוס) דוד בר-אופיר, ויושבים בה שני נציגי ציבור ונציג שב"ס ללא רשות הצבעה.
חברי הוועדה קבעו כי כאשר קיימת מסכת נתונים שמצביעה על מסוכנות, היא מטה את הכף לדחיית הבקשה, תוך שהם מדגישים כי לא הוכח בפניהם שבשלו התנאים לשחרורו המוקדם גם לאחר שנים רבות של מאסר.
חברי הוועדה שאלו האם נוצרו התנאים לשחרורו של אברושמי מכלאו, וענו על כך בשלילה
הוא הוסיף ברטוריקה זו ואמר לחברי הוועדה: "מה מציירים אותו צדיק? אני לא אומר שמה שעשיתי זה מוצדק, זה לא דבר טוב ...". חברי הוועדה התרשמו כי לא חל בו שינוי בולט, וציינו כי "העותר ניסה לשלם לנו מס שפתיים מבלי שיש בדבריו חרטה פנימית אמיתית וכנה ומבלי שעבר שינוי פנימי-מהותי בערכיו העבריינים".
אחיו של אמיל, אליעזר גרינצווייג, ביקש להעביר לחברי הוועדה את דבריו. "אותי כמובן המחשבה שרוצח אחי יסתובב חופשי מזעזעת", כתב. "אולם נדמה לי שלא רק אותי ואת המשפחה המחשבה הזו צריכה לזעזע אלא את כולנו". הוא הדגיש כי יש לחשוב על המסר שלא לתת פרס על התנהגות מסוג זה.
פרקליטו של אברושמי, עו"ד אבי עמירם, טוען כי ההחלטה אינה צודקת ושלמעשה הלקוח שלו משמש כבן ערובה לבקשה עתידית שיתכן ותגיע מכיוונו של יגאל עמיר, רוצחו של ראש הממשלה יצחק רבין. "אני חושב שההחלטה מלכתחילה אינה צודקת בעליל", אמר. "קשה להשתחרר מהרושם שההחלטה היא מקרה מבחן לשחרור שיבקש יגאל עמיר בבוא היום".
הוא טוען כי מרשו הוכיח לאורך כל הדרך שהוא עבר שינוי מהותי וממשי. "העובדה שמאז שנת 2002 לא היה נגדו אפילו דוח משמעת אחד מוכיחה זאת, כשאני קורא החלטות אחרות בהם שוחררו אנשים בעבירות רצח כעבור 8 או 13 שנים אני תוהה ביני לבין עצמי מה ההבדל בין אלו שנידונו למאסר עולם בגין מעשה רצח לבין המקרה של אברושמי".
אברושמי היה מועמד לשחרור מוקדם כבר בינואר 2002, לאחר ניכוי של שליש ממאסרו בשל התנהגות טובה. בקשתו אז נדחתה, ומאז השתתף בשבעה עניינים בעניין קיצור מאסרו. אבורשמי צפוי להשתחרר ב-7 במרס 2011.
נא להמתין לטעינת התגובות
