אין הרבה דגים בים
משפצים בתים, מסיידים דירות, אוספים גרוטאות ברזל מהרחוב. כך מוצאים הדייגים בישראל 2007 את פרנסתם. "בשנה האחרונה פשוט נגמרו הדגים בים," מספר בתסכול יורד ים ותיק, "אין דגים ואין אפילו ריח של דגים". ואם לא די בכך, רוב דגי המאכל מיובאים מחו"ל. הים התיכון הולך ומתרוקן
"בחודשים האחרונים, זה הפך להיות קטסטרופה," אמר מ,' דייג מאשדוד שלא עזב את הים ב20- השנה האחרונות. "פשוט אין כאן דגים. אי אפשר לומר זאת בצורה אחרת. אם בשנים קודמות הייתי יוצא בשעה 19:00 בערב וחוזר בשבע בבוקר עם 20 קילו היום אני לא מגיע אפילו ל5- קילו".
תחילה חשבו הדייגים שמדובר בתקופה רעה, אך ככל שחלף הזמן הם הבינו שמדובר במציאות חדשה אליה הם יצטרכו להתרגל. "כשראיתי שאני מוציא כל יום 500 שקל על ההוצאות של הדלק, הרישיון, הטיפולים והאגרה ואני חוזר הביתה עם חצי מהסכום החלטתי לנטוש את המקצוע ולעבוד כקבלן," מסביר ר' מדוע המיר את סרבל הדייג במדי השיפוצניק. "בחודשים האחרונים לא רק שאין דגים אין אפילו ריח של דגים".
שאול רוקח, ספק דגים גדול מיפו מציין שהמחסור מאיים לגזול את פרנסתם של עשרות דייגים. "מאז שהייתי ילד קטן, דייג צעיר שהתרוצץ בנמל יפו, לא נתקלתי במחסור כל כך חמור של דגים כמו שיש היום. זה פשוט לא יאומן," מספר רוקח. "היום המצוקה היא לא רק באשדוד, בקישון או ביפו. מצוקת הדגים קיימת בכל מדינת ישראל. כל דייג מנסה ואומר 'אולי היום יעלה לי משהו ברשת' אבל הוא חוזר בלי כלום".
רוקח מציין שהמצב השתנה מאוד בעשרות השנים האחרונות. "פעם היו קצת דייגים והרבה דגים," משחזר רוקח. "היום יש המון דייגים ודגה אין בכלל. הדייגים נכנסים ל3- ימים בים וחוזרים בלי שלל והדבר כמובן מתבטא במחיר. לפני שלוש שנים קילו ברבוניה עלה 30 שקל, היום זה כבר מגיע ל70- שקל".
בעלי מסעדות הדגים והלקוחות סובלים אף הם מהמחסור החמור. "הדייגים נמצאים בתקופה מאוד בעייתית," מספר בני הדייג, בעל המסעדה המוכרת בתל-אביב. "אנחנו, בעלי המסעדות, נפגעים פחות מהמצב הזה כי בבריכות יש דגים בשפע ותמיד אפשר לייבא ממצרים." אך ראוף, הבעלים של מסעדת "ראוף את אתינה" ביפו, סבור שהתעשייה במשבר. "בתפריט שלי כתוב הכל: ברבוניה, שרימפס, פארידה - אבל אין לנו יכולת לספק, אז מה זה שווה שזה כתוב בתפריט?"
את עיקר האשמה מטילים הדייגים על המכמורתנים, אותן ספינות שגוררות רשת ענקית וכבדה, ששולה את הדגים מהקרקעית. "הם מדללים את האוכלוסייה ולא נותנים לדגה להתרבות," אומר ס,' דייג מיואש. "לוקוסים שעוד לא הספיקו לגדול נשלחים למדפים בחנויות ואנחנו שיושבים שעות על גבי שעות חוזרים בידיים ריקות. צריך להוציא את המכמורתנים מהמים, אחרת המקצוע יהפוך להיסטוריה." אבל לא רק באדם האשמה: מומחים מציינים כי גם ההתחממות העולמית והמדוזות מדללים את כמות הדגים.
ממשרד החקלאות נמסר כי "שנת 2005 היתה שנה ברוכה בדגים ואילו בשנתיים האחרונות הדגה חזרה למה שהדייגים היו רגילים אליו. כיום, לפני הנתונים שבידינו, אנחנו נמצאים ברמה הממוצעת לדייג מדי שנה".
למה זה קורה?
"החוסר בדגים היא תופעה שנובעת מדגת יתר, מזיהום במי הים ומהמדוזות," כך אמר אתמול אביעד שיינין, יו"ר מחמל"י וחוקר בחוג לציוויליזציות ימיות באוניברסיטת חיפה.
מקצוע הדייגות תפס לעצמו נתח שוק רחב בקרב אזרחים רבים בישראל, עם זאת לא נעשתה בדיקה מקיף לחקר תופעת התמעטות הדגים. "בשנים האחרונות ובכלל לא נערך שום מחקר שממנו ניתן ללמוד מה בדיוק הן הסיבות לחוסר בדגים ליד החופים," אמר שיינין. "אך למרות שהתופעה לא נחקרה באופן מדעי, ניתן לעמוד על מספר סיבות. ראשית, זיהום של מי הים שמקבל ביטוי בעיקר בחופים,
ומונע מהדגים להתקרב אל קו החוף. הזיהום מחמיר מאוד בשנים האחרונות, ואיתו פוחתת גם כמות הדגים. שנית, כמות המדוזות העצומה שפולשת אלינו ומתגברת מדי שנה מתחרה עם הדגים על שטח הים ומונעת מהם להתקרב אל החוף".
הדייגים הרבים שמנסים לדוג מפחיתים אף הם את מספרם הכולל של הדגים בים. המומחים טוענים כי הסיבה העיקרית היא שהדגים לא מספיקים להתרבות לפני שהם מוצאים מן המים. "דגת היתר, שהיא תופעה בפני עצמה," מספר שיינין, "מצמצמת באופן משמעותי את מספר הדגים. כל הגורמים האלה עושים את שלהם וגורמים למחסור שקיים".
נא להמתין לטעינת התגובות
