אמאל'ה ג'וק
גל גולן מנסה להיות אמא ירוקה. אז איך נלחמים במקקים בלי להשתמש בריסוסים? על יתרונות עלי הדפנה, הציטרונלה והכפכפים
למשל ג'וקים, תיקנים או מקקים אם תרצו. כשאישה ממוצעת פוגשת באחד כזה, סביר להניח שהתגובה הראשונית שלה תנוע בטווח שבין ה'אמאל'ה ג'וק' הזכור לטוב לבין קפיצה אולימפית על רהיטים שונים בליווי הטון הגבוה של 'מלכת הלילה' באדיבות מוצארט.
זהו שלב התגובה הזהה. העניין הוא במה שקורה מיד לאחר מכן. מיודעתנו הממוצעת לא תהסס ותשלוף מרסס כזה או אחר, שכידוע, ואולי לא, מכיל מני זרחנים המזיקים הן לנו ישירות והן לסביבתנו בטווח הקצר והארוך. גם אני הייתי שם. אין יצור חי שאני לא מסתדרת איתו. את רובם אני אוהבת ממש, ועם אלו שלא אני חיה בשלום או לפחות בכבוד. אבל ג'וקים מוציאים ממני את היצרים האפלים ביותר שלי. באבולוציה הירוקה שלי עברתי שלבים ושיעורים רבים, ואילו היחס לתיקנים לא השתנה. ולכן גם אני נמניתי על שולפות הריסוסים.
אלא שאז הפכתי לאמא. זה היה לקראת החורף, והחודשים הראשונים עברו בשלום בכל הנוגע לג'וקים, אך לפני כחודשיים השכנים ממול החליפו מטבח, ואנחנו זכינו לארח את אוסף תיקני הבית שלהם. פתאום גיליתי שאני בבעיה. הפאניקה היא אותה פאניקה, אבל השלוף לא יכול להיות אותו שלוף. חסל סדר ריסוסים. הקטנטונת מלקקת את הרצפות ורמת המודעות שלי הולכת וגדלה בטור הנדסי – 'פתרונות הקסם' איבדו מקסמם (הריחני משהו). אז מה עושים בכל זאת? פתרון אחד הוא אמנם להעביר את האחריות לחצי השני, אבל הצמידות מוגבלת לשעות מסוימות, ופעמים רבות אני מוצאת את עצמי לבד בבית או במפגשים ליליים עם היצורים הגועליים, בדרך לשתות כוס מים אחרי אחת ההנקות.
אז דבר ראשון, חזרתי לשיטת הנעל. איך לומר זאת? השיטה יעילה ואין אפשרות
גל גולן, בת 37, אמא לתינוקת מקסימה בת שנה. פליטת היי-טק, והבעלים של "נולי – מוצרים אקולוגיים לקטנטנים"
נא להמתין לטעינת התגובות
