דיירי "הבניין המקולל" לא נרדמים בלילות
שכונת אשכול בקריית שמונה ספגה מאות פגיעות של קטיושות במלחמה. שנה עברה ולמרות כל ההבטחות המקלטים לא שופצו. שנה למלחמה – פרויקט מיוחד
- שנה למלחמה - פרויקט מיוחד ב-nrg מעריב
"סבלנו מספיק. עד היום אנחנו קופצים מכל בום שאנחנו שומעים. אנחנו רוצים לעזוב בגלל הפחד", מספרת ג'נט אוחנה בת 63, תושבת ותיקה בשכונת אשכול. "אם היתה לי אפשרות, הייתי עוזבת את קריית-שמונה. לא מגיע לי לחיות חיים שקטים?".
הבניין שבו מתגוררת אוחנה - בלוק 280 - זכה במרוצות השנים לכינוי המפוקפק "הבניין המקולל". "כל פעם שקורה משהו לאורך השנים, אנו הראשונים שסופגים את הקטיושות", מספרת אוחנה. "לפעמים אנו מרגישים כאילו הם מסמנים את הבניין שלנו, ואז מכוונים את הקטיושות אליו".
בזמן חירום נאלצות 34 המשפחות המתגוררות בבניין של אוחנה להידחס למקלט קטן כדי להתגונן מאיום הקטיושות. "במלחמה היה פשוט בלתי אפשרי לשהות במקלט", מתארת אוחנה. "לצערי, אף אחד עד היום לא נותן על כך את הדעת. בזמן המלחמה כולם באו, הצטלמו פה והתעניינו בשלומנו, אך מרגע שהסתיימה המלחמה זנחו אותנו ושכחו את כל ההבטחות".
"גם שנה אחרי - אנחנו כל הזמן מפחדים"
למרות ההבטחות של ממשלת ישראל להעביר תקציבים לשיפוץ המקלטים, מאז שנגמרה המלחמה טרם הועברו הכספים. את הכפפה הרימה עמותת "לבנות ולהיבנות", שמתנדביה החלו לשפץ במרץ את המקלטים המוזנחים בעיר. "בשכונת אשכול סיימנו לשפץ 90% מהמקלטים", מדווח רכז הקהילה של העמותה, בני אברהמי. "אני מקווה שעד סוף השנה הבאה נסיים לשפץ את יתר המקלטים".
ג'קלין קבסה, שכנה נוספת המתגוררת באותו בניין, שהתה משך כל ימי המלחמה במקלט הקטן של בלוק 280. יחד איתה היו גם שתי בנותיה וכמה מנכדיה. כולם מתקשים עדיין להתגבר על הפחדים. "אתמול לא ישנו כל הלילה בגלל הבומים שנשמעו במהלך התרגיל הצבאי", מספרת קבסה. "אנחנו כל הזמן מפחדים, כל בום מקפיץ אותנו. לפני שבועיים, כששוב נחתו קטיושות, פתחנו שוב את המקלטים. אנחנו לא מחכים להוראות של הצבא או העירייה,
יש לנו כבר מספיק ניסיון כדי לא לקחת סיכונים בדברים האלה".
רוב הבתים בשכונת אשכול נפגעו במהלך 33 ימי הלחימה, חלקם מרסיסים של קטיושות וחלקם מפגיעה ישירה. "פחדנו מאוד, ועדיין אנו מפחדים מהמצב הביטחוני. מצד אחד אומרים לנו שהמצב שקט, ושאנו יכולים להירגע. מצד שני שוב נחתו קטיושות רק לפני שבועיים" מספר דוד, תושב השכונה. "הצבא מדגיש כל הזמן שהם הרחיקו את חיזבאללה מהגדרות, אבל אנו לא יודעים מה יהיה בעוד שבוע, וגם אין לנו לאן לברוח".
למרות הפחדים, החרדות והטראומות שמסרבות להרפות, אפשר לראות אצל ותיקי קריית-שמונה גם אותות לפטריוטיות מעוררת התפעלות. "קריית-שמונה היא הבית שלנו", מסכמת קבסה. "למרות כל המלחמות והקטיושות, אני אוהבת את קריית-שמונה, ולא מוכנה לעזוב. אחרי הכל, אם נעזוב – מי ישמור על העיר?".
נא להמתין לטעינת התגובות
