גרסה א' גרסה ב'
מדוע שלחה א' לנשיא מטפחות אחרי שטענה שאנס אותה? למה סירבה להתייחס לחשדות לסחיטה?. כל הסתירות בעדויות המתלוננות שהובילו לעסקת הטיעון
כך למשל, במשך שנה שלמה של חקירות לא הזכירה א', ולו ברמז, שום דבר שמזכיר את תיאוריה הצבעוניים במסיבת העיתונאים על הנשיא "שהיה יושב מדי בוקר, מוציא את איבר המין שלו ומנער או מנפנף בו, ואומר בואי תשבי, בואי תלטפי". כך גם לא סיפרה בשום גרסה שמסרה קודם לכן על בקשה טלפונית של הנשיא שתגיע לעבודה ללא תחתונים.
חומר החקירה מעלה כי עדותה בשידור חי של א' מתנגשת בעוצמה רבה עם עדויות קודמות שלה ועם העובדות האובייקטיביות שאספו החוקרים בנקודות קריטיות רבות. מאז הפרסום של עסקת הטיעון עומד היועץ המשפטי לממשלה מני מזוז תחת ביקורת קשה ומתקשה להסביר את עצמו. חומר הראיות אינו חשוף לציבור ולפיכך כל שנותר לו הוא לספק הסברים כלליים, בלתי מספקים, בניסיון לא לפגוע בקצב.
nrg מעריב מביא כאן, בין היתר, כמה מהפרטים ומהעדויות שעלו בחקירה, הן בעניינה של א' והן בעניינן של מתלוננות אחרות, שהביאו את מזוז להחלטה לסיים את התיק באישומים מינוריים בהרבה מאלה שאיתם צעד לכל אורך הדרך.
חורים רבים נמצאו, כאמור, בגרסתה של א' מבית הנשיא, אולם נראה כי אחד המרכזיים שבהם נוגע לשלל הגרסאות שפיזרה באשר להתנהלותה לאחר התקיפות המיניות שעליהן התלוננה. בחקירותיה התמקדה א' בהרחבה בשלושה אירועים מרכזיים: הנגיעה הראשונה של הנשיא קצב בחזה, הנגיעה השנייה שלו בחזה והאונס שביצע בה בלשכתו.
בעקבות האירוע הראשון, אם לשפוט לפי עדויותיה, הוציאה ימי מחלה ולא באה לעבוד בין יומייים לארבעה ימים, תלוי בגרסה. אחרי האירוע השני נעדרה, לטענתה, בין ארבעה ימים לשבוע. אחרי האונס, שהתרחש לדבריה בשעות הבוקר של אחד מימי חודש אוגוסט 2004, עזבה את העבודה מיד, באמצע היום, ונעדרה לתקופה ארוכה שבגרסאותיה השונות מגיעה עד לשבועיים.
אלא שבדיקה קפדנית
כשנאלצה לעזוב את המשכן באמצע היום דיווחה על כך מראש והתייצבה כבר למחרת השכם בבוקר לעבודה. באחד המקרים, כאשר עבדה עדיין בלשכת מנכ"ל בית הנשיא, דיווחה על חמישה ימי מחלה שבחקירה התברר כי בילתה אותם בבודפשט עם איש עסקים שאותו הכירה בבית הנשיא. במהלך שנת 2004 לא היה ולו יום חופשי אחד שיכול להתאים לגרסאות החופשה הכפויה הללו של א'.
העובדות הללו התבררו לראשונה למזוז בעת השימוע, שכן הבדיקה הדקדקנית של ימי החופשה לא נעשתה משום מה על ידי חוקרי המשטרה, אלא על ידי שניים מבניו של קצב. עניין החופשות, צריך להדגיש, מהותי במיוחד מאחר שלא עלה כפליטת פה אקראית, אלא כטענה סדורה ששבה והעלתה א' בכל העדויות, לפחות עשר פעמים. כמעט אחרי כל אירוע מיני בלתי רצוי נעדרתי למשך כמה ימים מהעבודה, סיפרה שוב ושוב.
א' הרחיבה הן בעדויותיה במשטרה והן במסיבת העיתונאים שכינסה, בתיאור מה שמכונה "האונס הראשון". בעדויות הללו נמצאו אמנם סתירות רבות בשאלת הנסיבות שהובילו לאותו מפגש בינה לבין קצב, אולם באופן כללי הרקע לאירוע, סיפרה, היה כניסתה ללשכתו של הנשיא על מנת להחזיר ספר לספרייה.
"עמדתי בגבי אליו, במרחק של שני מטרים", תיארה , "ופתאום אני מרגישה גוף נצמד אליי ואוחז בי חזק, מושך את הידיים שלי אחורנית, ואני מרגישה את איבר המין שלו נצמד אליי, ואדם שאומר לי:'פשוט תיכנעי, אני אוהב אותך, אני רוצה לשכב איתך, אני רוצה איתך סקס, ואין סיבה שלא תסכימי'". א' פירטה כיצד הדף אותה הנשיא לפינת השולחן, כשהיא שעונה לאחור. "לבשתי מכנסיים, הוא פתח את הסוגר במכנס שלי", המשיכה , כשהיא מספרת כיצד "ביצע בי יחסי מין מלאים".
במשטרה לא הסתפקה א' בתיאור המכנסיים שלבשה ואפילו זכרה להוסיף כי היו אלה "מכנסיים בהירות וחולצה לבנה וז'קט", וכי הנשיא "פתח לי את המכנסיים והפשיט לי אותם עד לחצי הברכיים". המיקוד הזה במכנסיים, בצבע שלהם ובאופן שבו פתח הנשיא את הסוגר שלהם, עומד בסתירה מוחלטת לגרסה אחרת של א', שכתבה ביומנה-שעליו עוד יורחב בהמשך-כי באונס הזה היתה לבושה בכלל בחצאית. גרסת החצאית, אגב, הופיעה גם בריאיון שהעניקה א' לעיתון הבריטי "סנדיי טיימס".
העדויות שבתיק החקירה מלמדות כי עוד טרם מלא שבוע למסירת גרסתה הראשונה של א' כורסמה זו באופן קשה. א' מסרה אז כי לאחר שסיימה את העבודה בבית הנשיא נסעה לארצות-הברית, שם פגשה שתי חברות שבפניהן גוללה את סיפורה המלא. א' גם המליצה לחוקרים לשוחח עם השתיים על מנת שיחזקו את גרסתה.
כעבור ארבעה ימים כבר חקרו אנשי המשטרה את אחת החברות. למחרת נחקרה גם האחרת. הגרסאות שהציגו שתי החברות הקרובות הללו של א' היו, למרבה הפלא, הפוכות לשלה.
א' התברר, סיפרה לשתיים על רומן שניהלה עם הנשיא, על יחסי מין שהיו מקיימים במשכנו ועל הקנאה הגדולה שלה בעובדת אחרת, שבה חשדה כי היא מתחרה איתה על לבו של קצב. "א' דיברה איתי על רומן ועל יחסי מין בהסכמה. היא לא אמרה שהוטרדה מינית", סיפרה החברה הראשונה.
החברה האחרת פירטה יותר. "היא סיפרה לי כמובן שהוא התחיל איתה. הוא שם לה את הידיים על החזה וכך התחיל הרומן", שחזרה. "היא אמרה שהיא היתה בהלם. שזו היתה לה הפתעה שהנשיא עושה את זה ומעוניין בה ברמה האינטימית. מהסיפורים שלה הבנתי שהוא אדם מאוד לבבי וחם. עממי. היא סיפרה לי שלילה אחד הם גם היו בבית שלו כשאשתו לא היתה. הוא היה קורא לה אז לחדר שלו ואז הם היו מקיימים יחסי מין במשרד שלו. היא לא אמרה שהוא הטריד אותה מינית".
"לפני כארבעה חודשים היינו אני והיא לבד", סיפרה החברה השנייה. "היא סיפרה לי שאולי היא תצא עם זה לעיתונות. הציעו לה הרבה כסף מהעיתונות. לפני פיצוץ הפרשה היא לא דיברה בשום פנים ואופן איתי שהיא הוטרדה מינית. היה דיבור שהיא תגיד לעיתונות שהיתה הטרדה מינית. היא אמרה שהיא תדבר על הרומן כהטרדה מינית במידה ויקרה, והיא תצטרך לדבר. היא גם אמרה לי שהיא תספר ותפיל אותו על כל מיני דברים. היה שם סיפור רגיל של רומן עם המון המון קנאה, קצת חולני, שהרס אותה.
א' ניהלה מערכת שלמה של התנהגויות שבהמשך התקשתה להסביר לחוקרים כיצד הן עולות בקנה אחד עם טענותיה. חודשיים לפני שנפתחה החקירה המשטרתית ניסחה במחשב האישי שלה מכתב הממוען לאשת הנשיא גילה קצב, שמעולם לא נשלח אליה. במכתב מבקשת א' לחזור לעבוד בלשכת קצב בתפקידה הקודם.
כשנה אחרי שעזבה את בית הנשיא שבה א' למשכן כשהיא מתלווה לאחיה, לפגישה שקבע עם השליש הצבאי תת-אלוף שמעון חפץ, בעניין עתיד מפעל התעשייה האווירית בירושלים. א,' תקופה ארוכה לאחר שלטענתה נאנסה על ידי הנשיא, לא הסתפקה במפגש עם השליש.
היא בחרה לעלות ללשכתו של הנשיא ולהגיש לו מתנה בדמות קופסה ובה שלוש מטפחות, שעליהן רקומים ראשי התיבות של שמו באנגלית. למתנה צירפה א' כרטיס ברכה ועליו כתבה בכתב ידה: "טיפשון... אותך מכל הסיבות שבעולם... כל יום קצת יותר". לברכה הזו צירפה גם ציור של לב. חוקרי המשטרה ביקשו להבין כיצד מי שנאנסה חוזרת מבחירה לפגוש את האנס ועוד מעניקה לו מתנה עם ברכות חמות שכאלה.
חוקר: "א,' למה רצית להיפגש עם בן אדם שכפה עליך יחסי מין?"
א': " כי אמרתי לעצמי הוא עשה את הרע והוא עשה את הגרוע מכל. אם האיש הזה מנסה, רוצה לעזור לי עכשיו, אני לוקחת את זה בשתי ידיים".
חוקר: "אני מציג בפניך קופסה שמכילה שלוש ממחטות מבושמות. האם את הבאת לנשיא את הממחטות?"
א': "אני הבאתי אותה. לאור בקשתו של הנשיא להביא לו מתנה כאות הערכה וכרצון טוב שלי לשתף פעולה במציאת עבודה".
חוקר: "ממחטות עם MK (ראשי תיבות של משה קצב- ק"ל) חרוט על זה?"
א': "אין ספק, זה נוסח המתנות שראיתי שהוא קיבל מנשיאים, מראשי ממשלות, בחרתי להביא לו..."
חוקר: "ארבע פעמים הוא כפה עלייך יחסי מין. נגע בך".
א': "נכון".
חוקר: "השפיל אותך ואת מביאה עוד ממחטות כי הוא ביקש?"
א': "כן, כן".
חוקר: "אם הוא היה אומר לך עכשיו תעשי עמידת ראש?"
א': "אני לא יודעת".
חוקר: "ואם היית יודעת היית עושה?"
א': "כן".
חוקר: "זה נראה לך הגיוני?"
א': "מאוד".
חוקר: "בהודעה במשטרה את אומרת שאת לא יודעת מה כתוב בכרטיס הברכה שצירפת למתנה. את לא חושבת שזה מוזר להביא כרטיס ברכה למי שאנס אותך ולא לדעת מה כתוב בו?"
א': "זה כרטיס ברכה שהוא מגיע טמפלט בתוך הקופסה".
חוקר: "אולי כתוב בכרטיס ברכה הזה'היה נהדר אתמול בלילה'? זה נראה לך הגיוני לתת לו את זה בלי לבדוק?"
א': "לא, אבל זה לא היה תוכן הדברים".
בהמשך מבקש החוקר מא' להסביר לו כיצד נאנסת מעניקה לאנס מכתב ובו היא מכנה אותו "טיפשון... אותך מכל הסיבות שבעולם". א' מאשרת כי היא שכתבה את הברכה וטוענת כי קצב הוא שביקש ממנה לכתוב כך את הדברים.
חוקר: "א', תלכי ישר. הוא ביקש ממך לכתוב'אוהבת אותך'?"
א': "כן".
החוקר מתרגז ומטיח בפני א' כי הסתירה את עצם קיום כרטיס הברכה, כל עוד לא ידעה שהוא מצוי בידי החוקרים. "אני אגיד לך את האמת", ניסתה להסביר. "לא התרכזתי בזה. לא ייחסתי. . .".
חוקר: "יש לך כמה תשובות קבועות: לא זוכרת, אולי היתה אי הבנה. זה תשובות שחוזרות על עצמן בכל פעם שאת מגיעה לנקודה שאת מסתבכת בה. . . טיפשון זה שם חיבה. מי שאונס אותך אתה לא קורא לו בשמות חיבה, א'. . . מאיפה בא הכינוי טיפשון?"
א': "אין לי מושג".
חוקר: "אז מי כתב את זה?"
א': "אני".
חוקר: "אז למה כתבת טיפשון?"
א': "הבנאדם ביקש ממני טיפשון. באותה מידה יכולתי לכתוב לו נחמדון או קוקיון".
חוקר: "שמעת פעם על נאנסת שהביאה מתנה למי שאנס אותה וקראה לו טיפשון בכל תולדות מדינת ישראל?"
א': "להסביר לך? אתה קורא לזה נאנסת, אני קוראת לזה יחסי מין בכפייה".
חוקר: "א', די , די עם השטויות".
א': "למה די עם השטויות".
חוקר: "עזבי".
א': "אני לא מסכימה איתך".
חוקר: "(מה זה)'אוהבת אותך מכל הסיבות שבעולם'? מה זה הסיבות? כל הפעמים שהוא כפה עליך יחסי מין?"
א': "אין לי מושג".
חוקר: "אין לך מושג. את כתבת את זה. ציירת לב בעט שלך, את יודעת איזה דבר זה. . . לא מצייר לב וממלא אותו למי שכפה עליו יחסי מין".
א': "הוא כפה עליי יחסי מין".
כשהחוקר ביקש שתספר לו על קשריה עם בחור שעימו יצאה בעבר יצאה א' מכליה.
א: "אני מבקשת פעם אחרונה לשאול אותי עליו. זה הגוף שלי ואני מחליטה מה אני עושה עם כל אחד".
חוקר: "א', מי שקובע מה שואלים זה אנחנו, לא את".
א': "אני לא מסכימה שתחקרו דברים מהעבר שלי. נגיד שאני זונה. הגוף שלי הוא שלי ואני מחליטה מה אני עושה, שזה רחוק מהמ מציאות, כן?". כשהחוקרים ממשיכים להקשות, א' נשברת. "יש לי הרגשה שאתם מנסים שיהיה הכל כדי שיהיה לכם לסגור את התיק הזה... תקשיב , תסגרו את התיק. לא אכפת לי מכלום. לא אכפת לי. נשבעת לך".
קרוב לחודש לאחר שהחלה החקירה הציע צוות החקירה לא' לעבור בדיקת פוליגרף. פרקליטתה של א' והיחצן שלה מרבים לספר על בדיקת הפוליגרף שעברה בהצלחה. הנתון הזה נכון, אבל רק באופן חלקי. שתי שאלות נשאלה א' הראשונה: "האם קצב קיים איתך יחסי מין מלאים כשעבדת איתו?". השנייה: "האם קצב איים עליך שיזיק לך אם לא תקיימי איתו יחסי מין?".
לגבי השאלה הראשונה יצאה א' דוברת אמת. לגבי השנייה כתב הבודק: "לא ניתן להגיע לממצא החלטי, אולם אובחנה מגמה בכיוון אמירת האמת". מה שמעניין לא פחות הן השאלות שלא נשאלו. א' לא נשאלה כלל אם נאנסה. מזכר של צוות החקירה מעלה עוד כי עורכת הדין כנרת בראשי, פרקליטתה, "הנחתה את הלקוחה שלה לא לענות על שאלות הנוגעות לסחיטה באיומים שעליהם היא חשודה".
חומר החקירה מעלה עוד ממצא מעניין שנמצא אצל א': מסמך בן 20 עמודים שחיברה לכאורה ומתאר את הפרשה כולה מנקודת מבטה. את המסמך הזה, מתברר, החלה א' לכתוב רק שמונה ימים אחרי התפוצצות הפרשה. א' יכולה היתה למסור בחקירתה את כל מה שהיה לה להגיד ובכל זאת בחרה לכתוב את הדברים גם בקובץ מחשב. מדוע? לא לגמרי ברור. כמה עובדות מעניינות שמופיעות במסמך יכולות אולי לרמוז משהו בעניין.
בעמוד 18 במסמך מספרת א' כי לפני זמן לא רב פגשה אדם שהמ מתין לה מחוץ למקום עבודתה. "הוא אמר שהוא עיתונאי של רשת טלוויזיה מאוד גדולה ושהוא יודע על הסיפור שלי ושל הנשיא", כתבה , "הוא אמר שזו אותה רשת שחשפה את הסיפור של ביל קלינטון ומוניקה לוינסקי, ושאם אני רק אהיה מוכנה לפתוח את הפה הם מוכנים לשלם לי חצי מיליון דולר".
הפגישה הזו יכולה אולי להסביר את העובדה שבתחתיתו של כל עמוד במסמך שחיברה דאגה א' לציין "(C) כל הזכויות שמורות לא', ת .ז...". עובדה מעניינת נוספת היא שהמסמך הזה, המתאר בגוף ראשון את חוויותיה של א', נכתב על מחשבה האישי הנייד של פרקליטתה כנרת בראשי. א' העידה גם בתצהיר כי המסמך נכתב בביתה של בראשי.
טיוטת כתב האישום המקורי נגד קצב, זו שפורסמה בינואר השנה, כללה גם אישום בדבר ביצוע מעשים מגונים והטרדה מינית של שתיים מעובדות בית הנשיא, ה' ו-ל'. האישום נגד ה' נפל בשימוע. ל' מחזיקה היום מחצית מכתב האישום המתוקן. המשנה לפרקליט המדינה יהושע למברגר הודה השבוע כי מדובר ב"תלונות מינוריות מאוד של מתלוננות שציינו שלא חשו מוטרדות".
מקריאת עדויותיהן של השתיים לא ברור כיצד חשבו במשרד המשפטים לבסס בעניינן אישום, ואפילו לא כיצד הן זכו לתואר המחייב "מתלוננות".
ה', לשעבר עובדת בית הנשיא, מסרה במשטרה גרסה בת 26 שורות בלבד, מחציתן עוסקות בתיאור תפקידיה במשכן. לחקירה היא לא הגיעה ביוזמתה אלא בעקבות זימון. כשהחוקר, ניצב-משנה אבי דוידוביץ, שאל אותה על יחסיה עם הנשיא קצב, ביקשה ה' לדייק בדברים והתעקשה להקליד את עדותה בעצמה על המחשב המשטרתי.
"מערכת היחסים עם הנשיא היתה תקינה", כתבה . "מספר פעמים קרה שהנשיא חיבק אותי, באופן שלא היה מיני אלא יותר אבהי. עם זאת חשתי שאינו במקום ואינו רצוי לי. הבהרתי הדבר לנשיא. הצבתי גבולות ברורים בנושא. לא היה דבר מעבר לכך".
ה', אגב , טלפנה ללשכת הנשיא עשרה חודשים לאחר שסיימה לעבוד אצלו על מנת לאחל לו שנה טובה. הגרסה האוורירית הזו שלה הספיקה, כאמור, לפרקליטות כדי להכליל אותה בכתב האישום המקורי באשמה של מעשה מגונה, אישום שכאמור נפל בעקבות השימוע.
מי שכן מופיעה בכתב האישום המתוקן היא ל', עוד מתלוננת בעל כורחה, שזומנה למשטרה וסיפרה סיפור דומה למדי לזה של ה'. ל' חזרה בעדותה שוב ושוב, לפחות חמש פעמים, על הקביעה לפיה לא חשה מוטרדת מינית. מן הדברים נראה עוד כי לא תמיד ברור לה לאן חותרים חוקריה.
חוקר: "מחומר החקירה עולה חשד כי את הוטרדת על ידי הנשיא משה קצב בלשכתו. תגובתך?".
ל': אני לא קוראת לזה הטרדה. בדצמבר האחרון. אני ארגנתי את מסיבת יום ההולדת שלו. עזרתי לארגן את זה מבחינת המוזמנים. ואז איחלתי לו מזל טוב. אמרתי לו מזל טוב ליום ההולדת שלו ואז הוא אמר לי מגיע לי חיבוק. משהו כזה. אני לא מדייקת מבחינת המשפטים שהוא אמר. בהתחלה נבהלתי אבל. כאילו לא היו לי יחסים כאלה עם המעביד שלי, אבל אחר כך חשבתי שאם זה היה אמור להיות משהו כזה אז הוא היה עושה. מנסה עוד כמה פעמים ולכן אני לא חושבת שזה היה בגדר הטרדה. העובדה היא שגם אחר כך המשכתי לעבוד, כי ראיתי שזה לא משהו כזה, מתוך כוונה".
חוקר: "מחומר הראיות עולה חשד כי היה מצב שבו הנשיא קצב ליטף את ישבנך כשהיית בלשכתו". ל': "שטויות".
חוקר: "זה לא נכון?".
ל': "ממש לא". ל' חוזרת ומדגישה שוב כי "עדיין לדעתי אני לא רואה בזה משהו של הטרדה".
החוקר ממשיך: "ניסה לנשק אותך?".
ל': "לא. לא".
החוקר עובר לשאול את ל' על אירוע שבו צבט אותה הנשיא בלחיה. ל' מסבירה שהיה זה אחרי שקיבלה מכתב תודה מאזרחית בגין עבודתה ושלמיטב זיכרונה מנכ"ל בית הנשיא משה גורל נכח גם הוא באותו מעמד. "אני חוזרת על כך שאני לא רואה את זה כהטרדה", אמרה . כשהחוקר הוסיף ושאל את ל' שאלות בעלות גוון מיני, ל-ל' נמאס: "די, רונן, אני לא יכולה עם השאלות המטומטמות האלה".
כתב האישום, אגב, מייחס לנשיא קצב נשיקה שהדביק ל-ל' בצווארה, תוך התבססות על עדויותיהם של שני עובדי בית הנשיא שטענו כי כך סיפרה להם ל'. ל' הכחישה, כאמור, את הנשיקה. בחודשי החקירה העמוסים נכנסו ויצאו מחדרי החקירות עשרות אנשים. עובדי בית הנשיא, עובדי משרדי הממשלה שבהם כיהן קצב כשר במהלך השנים, עיתונאים, אנשי יחסי ציבור, ואפילו סופרת מפורסמת שמסרה נגד הנשיא גרסה שהחזיקה מעמד שלושה ימים.
בין המוזמנות היו גם מי שהתקשו להבין את הקשר שלהן לפרשה. אחת כזו היתה אשת יחסי הציבור והיועצת האסטרטגית עליזה גורן. גורן, שסייעה לשמעון פרס במאבקו מול משה קצב ובעדותה לא הסתירה את חוסר הערכתה לאיש, עבדה איתו בעבר במשרד השיכון.
גורן "החמיאה" לחוקרים בתחילת דבריה וסיפרה שכאשר רמז לה עיתונאי בכיר כי השמועות מספרות שגם היא במוטרדות מינית הבינה שהם ב"מצוקה אמיתית".
חוקרת: "האם את הוטרדת מינית על ידי קצב? ".
גורן : "ממש לא. אני גם לא יודעת על שום דבר שקרה אז בתקופה שהיינו במשרד השיכון".
חוקרת: "פשוט מחומר החקירה שמצוי בידינו עולה שאת אמרת לאחרים שמשה קצב ניסה לאנוס אותך, אולם את התנגדת בכל הכוח".
גורן: "זו המצאה פרועה. אני לא בדיוק אדם חלש. אם קצב היה מנסה לעשות משהו אז בוודאי לא הייתי מחכה להיום כדי לפעול נגדו".
בתחילת השבוע פורסמו בתקשורת פרטים מיומן הלשכה של נשיא המדינה, המעידים לכאורה כי א' ממשרד התיירות, זו שלטענתה נאנסה על ידי משה קצב פעמיים, שבה והתקשרה בשנים האחרונות ללשכתו של הנשיא שוב ושוב וביקשה לשוחח איתו, משאירה לו הודעות שונות.
פרקליטה טען בתגובה כי מדובר בהודעות שהודפסו במחשב ועל כן קשה להעריך את האותנטיות שלהן. אבל העובדות מלמדות אחרת. בידי המשטרה חמישה יומני הודעות מקוריים מלשכת הנשיא ועוד יומן הודעות מלשכת המנכ"ל. כולם כתובים בכתב יד ומאשרים כי א' התקשרה לנשיא 35 פעמים בתקופת כהונתו, בחלק מהמקרים על מנת להודיע לו על שמחות משפחתיות.
בארבעת החודשים הסמוכים לפיצוץ הפרשה נרשמו 11 שיחות שבהן ניסתה להגיע למנכ"ל בית הנשיא. א', מי שכתב האישום המתוקן מייחס לקצב מעשים מגונים בה, גם דאגה להגיע שנים אחר כך לקריית-מלאכי לאירוע לזכר אביו של הנשיא, אירוע שבו נכחו אך מעט קרובי משפחה.
בהזדמנות אחרת טרחה להביא את משפחתה ליום הפתוח בבית הנשיא ופגשה בקצב. בדיקה של המשטרה העלתה עוד כי בשנת 1998 כולה, השנה שבה לטענתה בוצעו ההטרדות ומקרי האונס, התקשרה מביתה הפרטי אל קצב 145 פעם, מתוכן שבע שיחות של יותר מעשר דקות.
"אני לא זוכרת את תוכן השיחות", השיבה לשאלות החוקרים. "יכול להיות שזה התחיל בענייני עבודה וגלש לענייני ההטרדות הרגילות ".
התנהלותה של המשטרה בעניין חקירת האונס של א' מעוררת כמה שאלות. עד פרסום טיוטת כתב האישום סיפרה א' על מקרה אונס אחד שהתרחש, לטענתה, לאחר אירוע שבו היתה עם קצב בגני התערוכה. קצב ופרקליטיו עברו על תיעוד כל האירועים בגני התערוכה שבהם השתתף קצב באותה שנה ולא מצאו שום אירוע שיכול לבוא בחשבון.
לפני חודשיים הציגו את הנתון הזה בשימוע ליועץ המשפטי לממשלה, וזה החזיר את חומר החקירה למשטרה לצורך ביצוע מקצה שיפורים. חוקרי המשטרה החליטו לעשות ל-א' את החיים קלים וכדי שלא תצטרך לנחש הציגו בפניה את יומנו של קצב לאותה שנה. תנסי להיזכר באיזה אירוע מדובר, הציעו לה. עכשיו היתה ל-א' עבודה הרבה יותר קלה, ולאחר עלעול קצר הניחה את האצבע על אירוע לכבוד העדה הפרסית שנערך בפארק הלאומי ברמת-גן. קצב טען בחקירתו כי הדבר לא ייתכן, שכן היה מלווה בנהגו ובמאבטחים וכן באמו ששבה איתו אחרי האירוע לביתה שבקריית-מלאכי.
לאחר פרסום טיוטת כתב האישום נזכרה א' בעוד מקרה אונס, שהתרחש לדבריה בשעות אחר הצהריים המאוחרות במלון שרתון פלאזה בירושלים. א' לא זכרה את התאריך. בדיקת כל ההזמנות שבוצעו במלון עבור משרד התיירות באותה שנה העלתה הזמנה אחת בלבד. חוקרי המשטרה הציגו ל-א' את יומנו של קצב מאותו יום: בשעה -16:00 ישיבה עם שרי הליכוד בלשכת ראש הממשלה, ב-18:00 פגישה בלשכת השר עם אזרח בעניין "העדה האיראנית", ב-19:00 פגישה עם מנכ"ל חברה פרטית, ב-20:15 פגישה עם חברי מרכז במלון הולידיי-אין.
לוח הזמנים לא הותיר מקום לאונס. "יומן הוא דבר דינמי", הסבירה א', " פגישות זזות כל הזמן".
החוקרים הציגו בפניה כתבה מהעיתון על ישיבת השרים שאכן נערכה, וכן את תצהיריהם של מי שנפגשו עם קצב באותו ערב, כמתוכנן ביומן, בלשכת השר. חוקר המשטרה ביקש מ-א' לדייק יותר באשר לשעת האונס.
"האונס היה בשעות אחר הצהריים המאוחרות עד שעות הערב המוקדמות. 20:00 בערב זה שעות הערב המוקדמות", השיבה . אלא שאז הראה לה החוקר כי לפי דיווחי הנוכחות שלה עצמה שהתה באותו ערב בעבודה עד 20:00.
חקירתה של א' היתה, ככלל, מעורפלת מאוד. אולי היה זה בגלל מרחק השנים, אולי בשל סיבה אחרת. חוקר המשטרה, שהבחין בקושי של א', המליץ לה כי בכל פעם שהיא לא משוכנעת שתגיד שאינה זוכרת. "זה הדבר הכי אמין והכי טוב", אמר לה. א' אימצה את ההצעה ומאז נרשם בעדויותיה הביטוי "לא זוכרת" לא פחות מ-500 פעם.
חוקרי המשטרה, שביקשו מ-א' הסבר לכמה ממעשיה שלא נראו מתאימים למי שעברה שני מקרי אונס, הציגו לה שיר ברכה לראש השנה ששלחה לקצב. השיר בן חמישה בתים, ארבע שורות בכל בית, היה כתוב על שני עמודים, בכתב יד מסודר, ללא מחיקות.
"שנה שתדע שיש מישהו שבאמת דואג לך ואוהב אותך, באהבה אמיתית ופשוטה בלי שום תמורות", כתבה א' למי שטענה כי אנס אותה, "שנה שאמשיך לאהוב אותך. שתהיה לך שנה מתוקה עם נשיקה".
א' טענה בתחילה: "אני לא זוכרת שכתבתי מכתב כזה". בחקירה הבאה הסבירה כי כלל לא כתבה את המכתב לקצב. "יכול להיות גם שכתבתי אותו לאבא שלי", ניסתה. כעבור מספר חודשים, אחרי השימוע, זומנה פעם נוספת לחקירה, אז נזכרה כי "במסגרת הטיפול הפסיכולוגי לאחרונה נזכרתי לגבי המכתב הצהוב של שנה טובה שהראית בעדויותיי הקודמות. נזכרתי כי הייתי בלשכה בירושלים והוא ביקש ממני לכתוב לו שנה טובה. לא היה לי נעים לסרב. כתבתי את המכתב בלחץ".
כדי להבין איך הגיעה המשטרה ל-10 ,11 או 12 מתלוננות, צריך לקרוא את סיפורה של המתלוננת המוזרה ביותר. הכל התחיל ב-27 במרס השנה, כשהטלפון במשרדם של חוקרי הנשיא צלצל ועל הקו היתה אישה כבת 70. גם אני הוטרדתי מינית על ידי משה קצב, סיפרה נרגשת. מתי, שאלו החוקרים. לפני 44 שנה, השיבה.
החוקרים מיהרו לזמן אותה לחקירה. שעות מעטות אחרי שיחת הטלפון כבר ישבה האישה, גם היא א', והחזירה את החוקרים לשנת 1963. זו השנה היחידה שבה עבדתי בקריית-מלאכי, אמרה. הייתי אז מחנכת כיתה ד' בבית הספר המקומי כשקצב עמד בראש המועצה, והתגוררתי במגורי המורים שהיו סמוכים לבניין המועצה. מכיוון שכך, הייתי פוגשת אותו הרבה ליד בניין המועצה.
"בזמן שמשה קצב היה ראש המועצה, קצב היה רואה אותי ברחוב והוא תמיד היה מעיר לי הערות שונות כמ ו'את מוצאת חן בעיניי', 'את יפה', 'את נחמדה', 'אני רוצה אותך'. לא התייחסתי למה שהוא אמר אבל באיזשהו מקום זה הטריד אותי. כי כאילו הוא מסתכל עליי כאובייקט מיני. לאחר עשרות של הערות כאלה תפסתי אומץ ופניתי אליו ואמרתי לו שאין לו סיכוי כי אדם מכוער כמוך, שחור, נמוך, ועם צלקת בפנים, אין סיכוי שאני ארצה להיות עם אדם כזה".
חוקר : "האם משה קצב נגע בך? ".
א':"אני לא אפשרתי לו והתחמקתי ממנו, לא נתתי לו הזדמנות. אני מדברת איתך ורואה את התמונות מול העיניים".
החוקר ניסה שוב לברר אם קצב הציע לגברת הצעות בעלות גוון מיני, ואז סיים את גביית התלונה והודה לה על עדותה. לנקודה אחת לא שם לב החוקר: בשנת 1963 משה קצב היה תלמיד בית ספר תיכון, לא ראש מועצה.
נא להמתין לטעינת התגובות
