"אמא, אני רוצה כלב"
כמה פעמים שמעתם את ילדיכם אומרים את המשפט הזה ונתקלים בסירוב מוחלט? אנחנו כאן בשביל לשכנע אתכם שחיית מחמד היא ישות מאד רצויה בבית עבור הקטנים
מחקרים רבים מוכיחים את השפעתם החיובית של חיות מחמד על ילדים: פיתוח רגישות לצרכי הזולת, פיתוח תחושת אחריות ותחושת גאווה, יכולת לתקשורת פיזית ומנטאלית, יכולת קבלה ונתינה, חיזוק הביטחון העצמי, חברות ללא תנאי, הגברת הפתיחות והחברותיות, פחות מקרי אלרגיה ומערכת חיסונית חזקה יותר.
החל מגיל שלוש-ארבע מומלץ להביא חיית מחמד הביתה שדורשת מינימום טיפול כמו: ארנבות, שרקנים ואוגרים. בגילאי שש+ ניתן להכניס כבר חתולים וכלבים אבל חשוב מאוד להתאים את אופיין לאופי הילד. בטיפול בחיית המחמד חשוב לתת לילד רמת אחריות המתאימה לגילו. מומלץ לנקוט במספר צעדי מנע על מנת שלא להעביר מחלות מחיית המחמד לילד.
"מחקרים רבים מוכיחים את השפעתם החיובית של חיות המחמד על ילדים", אומר ד"ר רון בויקו, וטרינר מהרצליה פיתוח. "ילדים לומדים מהם הצרכים של חיית המחמד ומפתחים רגישות לצרכים של זולתם. ילדים מטפלים בחיית המחמד ותוך כדי טיפול מפתחים תחושת אחריות ותחושת גאווה. נמצא שילדים בעלי חיות מחמד סבלו פחות מקשיי למידה וסיימו את שיעורי הבית שלהם מהר יותר. ילדים משחקים, מלטפים, מחבקים ומשוחחים עם חיית המחמד. קשר זה מפתח את יכולתם לתקשורת פיזית ומנטאלית עם העולם הסובב אותם. הקשר לחיית המחמד מאפשר לילדים לבטא מגוון רחב של רגשות.
"ילדים לומדים לתת מעצמם וליהנות מקבלת אהבה מחיית המחמד שלהם (יכולת קבלה ונתינה). קשר לחיית המחמד מהווה גורם לחיזוק הביטחון העצמי. הילדים זוכים לתשומת לב מוחלטת מצד חיית המחמד שלהם, הם זוכים לחיבה, אהבה וחברות ללא תנאי. ילדים שמטפלים בבעלי-חיים, לומדים ומפתחים מיומנויות טיפול באחר ובשונה. ילדים לומדים להבין מסרים שאינם מילוליים, ובכך מפתחים יותר רגישות והבנה כלפי זולתם. ילדים שמטפחים חיית מחמד, יהיו יותר פתוחים וחברותיים ובדרך כלל ינהלו עם זולתם יחסים הדדים הוגנים.
"טיפול בבעלי-חיים גורם להנאה סיפוק ללא לחצים ולבטים, המלווים בקשר שיש בין בני אדם. גם במישור הבריאותי יש ברוב המקרים השפעה חיובית – נמצאו 50 אחוז פחות מקרי אלרגיה בקרב ילדים שגדלו עם חיות מחמד מגיל ינקות וכן ילדים אלו נעדרים פחות מבית הספר ויש להם מערכת חיסונית חזקה יותר; זאת מלבד במקרים בהם יש נטייה תורשתית והורים אלרגיים ובמצב שלילד יש אסטמה – במקרים אלו לא מומלץ לגדל חיית מחמד".
ד"ר בויקו מציין שהחל מגיל שלוש-ארבע מומלץ להביא חיית מחמד הביתה. בגיל זה ניתן כבר להסביר לילד מהי המשמעות של לקחת אחריות, החשיבות של ההאכלה והטיפול בחיה, איך אוחזים את החיה שלא תינזק. לפני גיל זה הילד לא יכול להבין את המורכבות ומאבד מהר מאוד עניין. "חשוב מאוד לציין שאסור להשאיר ילדים מתחת לגיל שלוש עם כלב", אומר ד"ר בויקו, "בגילאי שלוש עד שש מתאימה חיה שדורשת מינימום של טיפול וגם האינטרקציה שלה עם הילד מצטמצמת לליטופים. ארנבות, אוגרים ושרקנים יכולים להתאים מאוד בגילאים אלו.
"בגילאי שש+ יתאימו כלבים וחתולים, כיוון שהחיות יוצרות אינטראקציה רגשית עם הילד ויכולת לקיחת האחריות מצד הילד כבר יותר גבוהה. אלו חיות שנמצאות מחוץ לכלוב וצריך לדעת איך להתנהג איתם שלא יהיו אי הבנות שיגרמו למצבים לא נעימים".
לדברי ד"ר בויקו, ההורה צריך להיות מוכן לכך שאחרי תקופת ההתלהבות הראשונית ואחרי כל ההבטחות בעולם מצד הילד, רוב העול בטיפול בחיה ייפול עליו. יחד עם זאת מסביר ד"ר בויקו איך ניתן להרגיל את הילד לחיה: "יש להסביר לילד שחיית המחמד איננה צעצוע, זהו יצור חי עם רגשות ועם התנהגות שאופיינית לו ולכן חשוב לטפל בו כדי לאפשר לו להתפתח בצורה בריאה הן גופנית והן התנהגותית. לפני שההורים מביאים את החיה הביתה, מומלץ ללמוד את התנהגות החיה הספציפית ואת הטפול הנדרש, דרך ספרים, אינטרנט או התייעצות עם בעלי מקצוע, זאת על מנת שיוכלו
"במשך הזמן הילד מפתח קשר רגשי לחיה, רואה בה חבר, חלק מהמשפחה וחש שהיא יצור שזקוק לעזרתו; כך נוצרת בהדרגה המחויבות ולקיחת האחריות. כדאי לתת לילד רמת אחריות שמתאימה לגילו, לדוגמא ילד קטן כדאי לשתף בהאכלת החיה, בשמירה על ניקיונה; ילד גדול יותר ניתן לצרף להליכה משותפת לטיפולים אצל הווטרינר וליציאה עם הכלב לטיולים היומיים. לא מומלץ לתת לילד להוציא כלב גדול לטיול, מחשש שזה ימשוך אותו, או יהיה מעורב בתקריות עם כלבים אחרים, סיטואציה שעלולה להבהיל מאוד את הילד".
התאמת סוג חיית המחמד לאישיות הילד היא מרכיב משמעותי מאוד בהצלחת התהליך. "לילד מופנם ועדין כדאי להביא חיה שקטה ולא מפחידה – ארנבת או כלבים וחתולים רגועים עם התנהגות צפויה, למשל חתול פרסי, כלבים מזנים כמו - גולדן רטריבר, בוסטון טרייר, פאג, ניופאונלנד, בולדוג, פודל. לילד אנרגטי מאוד מתאים כלב אנרגטי וסבלני כמו למשל פוינטר, לברדור, רועה אוסטרלי, ביגל, בוקסר, סמואייד" מציין ד"ר בויקו.
ישנם הורים הנמנעים מלהכניס חיית מחמד הביתה מחשש להידבקות במחלות. ובכן לדברי ד"ר בויקו הסיכויים לכך הם אפסיים אם נוקטים במספר צעדים חשובים: שמירה על כללי היגיינה בסיסיים – לשטוף ידיים לאחר מגע עם החיות, לא להתנשק איתן ולא לתת להן ללקק את הפנים. חיסונים בהתאם להנחיות הווטרינר. תילוע – טיפול נגד תולעים. טיפול בטפילים חיצוניים – פרעושים וקרציות.
נא להמתין לטעינת התגובות
