בלי בולשיט
בית המשפט גזר קנס כבד על מנהלי רפת שבמשך שנים הזרימו זבל בסביבת עין צורים וסיכנו את אקויפר ההר
הרפת מונה כ-250 פרות חולבות, וממוקמת בקיבוץ באזור ההזנה של אקויפר ההר, בסמוך לנחל רבדים, נחל עציונה ושני מעיינות. על-פי כתב האישום, במשך שנים הנאשמים לא דאגו לטפל כנדרש בפסולת הרפת, כך שערימות זבל בקר היו מונחות על קרקע חשופה, וכן נוצרה גלישה של זבל ושל תשטיפים לכיוון שתי בריכות עפר ("לגונות") ומהן לשטחים פתוחים, כך שהשפכים יכולים היו לחלחל למי התהום. לנאשמים ניתנו שתי התראות, נערכו להם שימועים, וניתנו ארכות לצורך הסדרת המחדלים, אך הם לא עמדו בהן אלא לאחר שהוגש כתב האישום.
המדינה ביקשה להחמיר עם הנאשמים משום שניתנו להם הזדמנויות רבות להסדרת המצב והם עשו זאת רק ברגע האחרון, לאחר הגשת כתב האישום, מה שהאריך את משך הזיהום. התובע עמד על חשיבותם של המים כמשאב יקר
וחיוני במדינת ישראל, כששמירתם של המים ומניעת זיהומם מהווה אינטרס ציבורי כבד משקל ואף מהווה זכות יסוד העומדת בשורה אחת עם זכויות אחרות. הוא עמד על הצורך בענישה מרתיעה ומשמעותית גם מבחינה כלכלית.
מנגד טענו הנאשמים כי מדובר ברפת ותיקה אשר הוקמה בתמיכת המדינה והסוכנות היהודית כדי לספק תעסוקה ופרנסה ליישוב, הממוקם בפריפריה באזור גוש עציון, ושהרפת מצויה בקשיים כלכליים חמורים.
על-פי גזר הדין אין הוכחה לנזק שנגרם למי התהום כתוצאה מחלחול השפכים המזהמים - אך מכיוון שזיהום אינו מתגלה תמיד בזמן או במקום הסמוכים למקום החלחול, לא ניתן להתעלם מהחשש שנזקים כלשהם נגרמו או ייגרמו בעתיד כתוצאה מן העבירות.
מאק-קלמנוביץ' ציינה ש"בשנים האחרונות הולכת וגוברת המודעות לחשיבותם של נושאים אלו, להשפעה הרבה, הקריטית, שיש למעשי ידיו של האדם על סביבתו המיידית והרחוקה, כמו גם על החברה האנושית ועל החיים על פני כדור הארץ בכלל. המים הם משאב יקר ונדיר במדינת ישראל, והופכים יותר ויותר לכאלה בעולם כולו. הנזק העלול להגרם כתוצאה מזיהום המים, ובמיוחד כתוצאה מזיהום מאגרי מים חיוניים, הוא חמור ובלתי הפיך."
נא להמתין לטעינת התגובות
