מילים כדורבנות
אייל גפן סה"כ מרוצה מהנאום של אולמרט בשארם א-שייח', שסיפק לשם שינוי חזון לעתיד טוב יותר
כן, כן, זה עסק לא פשוט לקחת סיכון באמצע קיץ צורב והמולה לא פשוטה בשטחי הרשות ולקום ולשבח את נאומו של ראש הממשלה בשארם א-שייח'. זה הרי לא יכול להיות שהשבויים שלנו יושבים כפותים במרתפים אפלים וראש ממשלת ישראל מדבר על חזון מרחיק לכת, שחלקים מהחזון הזה יושבים ספונים לכל אחד מאיתנו בתוך הראש, אבל למי יש כוח להתעסק עם זה.
אני מבקש לבחון לרגע באופן יותר קרוב את הפריים הזה שבא אלינו מתוך המפגש בשארם א-שייח'. ראיתי ארבעה מנהיגים כל כך עייפים וכל כך מרוטים מהסכסוך הזה, ראיתי מנהיגים שמגייסים את כל מה שיש בתוכם כדי לנפק עוד קצת סבלנות למלחמה הכמעט אבודה הזאת, כולם מפגינים רצון לסיים את המטרד הזה שלא מפסיק לעשות אי סדר ולהשמיע רעש מחריש אוזניים.
באמת באמת שכולנו עייפים ומרוטים מהמצב הזה, שמטלטל אותנו כבר כל-כך הרבה שנים, ומתוך המצוקה הזאת אני מקשיב לראש הממשלה, אהוד אולמרט, שמדבר באופן גלוי ואמיץ על חתיכת עתיד יותר טוב ויותר מועיל ומוכן להתמסר לכל משפט.
ברוב ימות השנה אנחנו פסימיים חסרי הבעה, אנחנו משמינים מציניות ומחוסר אמונה, אנחנו יושבים ועושים תנועות ביטול עם הידיים, תנועות שבאות מתוך העייפות הזאת, תנועות שבאות מתוך פענוח ידוע מראש של הסאב-טקסט. כבר הרבה שנים כמעט שום דבר לא הפתיע אותנו באמת וכל דבר משכפל את עצמו ורק נהיה יותר גרוע, אבל מבחינתי כל דבר שמדובר בו בחיים ומוות הוא לא חסר תקווה ולא מאוחר מידי.
אני חושב שראש ממשלה נמדד על-פי שני צירים, ציר אחד שיודע להתמודד עם התרחשויות כאן ועכשיו, וציר שני, שהוא מבחינתי החשוב בין השניים, היכולת
להתוות
זה הדבר הכי מסובך והכי לא פשוט, להניח קווי אורך ורוחב של תקווה בתוך סיר הלחץ הזה, ואולי זה העסק הכי מורכב והכי מסובך שקורה עכשיו על הכדור. אבל אי אפשר שנוותר ונניח לזמן לסדוק עוד ועוד סדקים, אי אפשר להרים ידיים ולחשוב שמישהו אחר יעשה את העבודה בשבילנו.
נגזרה עלינו גזרה לא פשוטה שמכרסמת וצורבת בכל זיק של תקווה, אבל מישהו צריך להרים את הדגל ולעשות מעשה.
אני חושב שהנאום של אולמרט בשארם א-שייח' היה שיעור חשוב, בעיקר בשביל עצמנו, חשוב כי הוא מסביר לנו באופן ישיר, חד ולא מרוח מה המצב ולאן צריך לשאוף בלי בושה ורגשי נחיתות, בלי עקבות ורגשות אשמה שאנחנו יודעים להעמיס על עצמנו. הנאום הזה הוא משהו שאנחנו חייבים לאמץ לתפילת הבוקר שלנו, אם נרצה להישאר פה קצת חיים ולא פצועים ולא חבולים.
כל כך הרבה עיניים בעולם הביטו על הפריים הזה, כל כך הרבה אוזניים הקשיבו למשפטים האלה, ויש לי הרגשה שאין אחד, לא בצד שלהם ולא בצד שלנו, שהתפכח לרגע והבין מה ואיך צריך לעשות.
בשביל להניע מהלך כזה צריך הבנה ורצון של הרבה גורמים בעולם. אז נכון שלכולם יש סדר יום עם אינטרסים מפה עד אנטרקטיקה. אז מה. בואו נלמד ונטמיע את הצרכים שלנו בלי להתבייש ונעשה הכל כדי שיעבדו לטובתנו.
שום מבנה עסקי או לא עסקי באשר הוא מתנהל או פועל, לא יכול לקיים את עצמו אם אין לו חזון ברור ומתווה מדויק, איפה הוא רואה את עצמו בעוד חמש ועשר שנים. אין שום סיכוי לשרוד אם אתה עובד מהיד אל הפה, אם אתה לא יודע לגייס את כל מה שיש לך בראש ובנשמה ולהסתכל ולהסתכן קדימה.
הנאום של אולמרט השאיר שטר התחייבות בידיהם של הרבה מאוד אנשים שקובעים את גורל האזור הזה. הוא פתח דלת לתוך הסתכלות יותר אחראית ויותר אינטליגנטית, איך ומה צריך לעשות כדי שיהיה אולי יותר טוב בעוד כמה שנים.
אני חי פה קרוב ואני כמעט מכיר כמו כולם את הבעיות ואת הדעות, ואני מכבד כל איש בדעתו ובדרכו. אני לא בטוח שאני מאוד תמים שמעופף מעל כולם כמו שחושבים לא מעט, אבל אני בטוח שצריך לקחת את הנאום הזה הרבה יותר קרוב והרבה יותר רציני, למרות ואולי בגלל שהכל פה מסביב נוטף דם.
שבת שלום,
אייל גפן
נא להמתין לטעינת התגובות
