הראשון בשידור
בתחנת הרדיו "כל האמת" נבהלו מש"ס והנמיכו פרופיל בכל הקשור לרב אליהו, יריבו הגדול של הרב עובדיה * כך הפסידו המאזינים את תיאור הדיאלוג המוזר בין הרבנים הראשיים לשעבר: "אמרתי לו הא, עשה לי הו"
לפני כחצי שנה פרסמנו ב"מעריב" כי בספר חדש של הרב עובדיה, בהתייחס למחלוקת ביניהם מה מברכים על מצה לאחר הפסח, כינה הרב עובדיה את הרב אליהו "אחד המתיימר להיקרא רב", והוסיף : "כל השומע יצחק לו". שלושה חודשים אחר כך, בהקשר לאותה מחלוקת, אמר בדרשה על הרב אליהו: "זה לא תלמיד חכם אומר דברים כאלה, זה בושה וחרפה לומר דברים כאלה, דברים תמוהים מאוד. כבר כתבתי בספרי נגד זה". עוד דוגמה: ש"ס דאגה להשמיט את שמו של הרב אליהו מהמודעות על אודות אזכרתו של זקן המקובלים הרב יצחק כדורי.
ואי אפשר בלי הסיפור הכי חם בתקופה האחרונה: קרב הרחוב הפרוע בין ש"ס לבין תחנות הרדיו הפיראטיות-ספרדיות המכונות "ערוצי הקודש". במוקד עומד הפעם הסכסוך הקשה של ש"ס עם תחנת "כל האמת", פעם תחנת הדגל של התנועה, בשל סירובה להיענות לדרישה לחדול לשדר את דברי הרב אליהו בתחנה שמאזיניה הם ש"סניקים קלאסיים. הלהיט הגדול של שידורי "כל האמת" הוא תוכנית שאלות ותשובות עם הרב אליהו, שמשודרת בימי שישי בצהריים ומענגת למאזינים את ההכנות והבישולים לשבת. שוב ושוב עולות מאזינות מבולבלות משהו ששואלות: אז מתי צריך לברך על הדלקת נרות שבת? לפני או אחרי ההדלקה? שוב ושוב פוסק להן הרב אליהו שבוודאי שאחרי, פסיקה הפוכה מזו של הרב עובדיה. וזו רק דוגמה אחת מתוך שלל המחלוקות ההלכתיות בין השניים.
הכל בגלל השיטה ההלכתית השונה. הרב עובדיה פוסק בעיקרון שעל כל הספרדים לנהוג על פי פסיקות רבי יוסף קארו, המכונה "מרן", מחבר קודקס ההלכות היהודי המרכזי ה"שולחן ערוך". הרב אליהו פוסק כי לעתים אין לנהוג על פי מרן, אלא על פי פסיקות ה"בן איש חי", גדול רבני עיראק בראשית המאה ה-20, ועל פי פסיקות חכמי הקבלה.
בשבועות האחרונים נדמה שהלחץ של ש"ס עובד וב"- כל האמת" השתכנעו משום מה שאם ינמיכו פרופיל בכל הקשור לרב אליהו תדאג ש"ס שהשלטונות יפסיקו להחרים להם משדרים. הרב אליהו כבר לא מכונה בשידורים פעם אחר פעם בתואר העל המתגרה "מרן", שמטריף את הנהגת ש"ס, שמצדה שומרת אותו רק לאחד. לפני שבועיים לא שודרה תוכנית השאלות ותשובות הקבועה של הרב אליהו, אם כי הוסבר שהרב יצא לארצות-הברית לביקורו התשיעי במספר אצל האסיר היהודי יונתן פולארד. ביום שישי האחרון שודרה התוכנית, אך לא עסקה בנושאי הלכה אלא בענייני חינוך. גם שיעורו הקבוע של הרב אליהו, המועבר מדי יום שני, לא שודר השבוע. כך החמיצו מאזיני "כל האמת" עקיצה נדירה דווקא מכיוונו של הרב אליהו כלפי הרב עובדיה יוסף.
בסוף דרשתו עסק הרב אליהו בלימוד הלכות תפילין ואף הזמין "דוגמן" מהקהל כדי להמחיש למאזיני הדרשה איך ואיפה בדיוק מניחים את התפילין של יד ושל ראש. אחר כך הסביר כי "מעיקר הדין" אחרי הידוק בית התפילין של יד היה צריך להניח את התפילין של ראש ורק אחר כך לכרוך את רצועות התפילין על הזרוע בשבעה סיבובים. אבל בפועל, כך הסביר, נוהגים כולם להקדים את כריכת הרצועות על הזרוע להנחת התפילין של ראש. למה? כי כך קבעו חכמי הקבלה, בניגוד לדעת מרן רבי יוסף קארו.
ואז סיפר הרב אליהו על עימות מרתק שלו עם הרב עובדיה, שהתרחש כנראה לפני עשרות שנים במקום הכי ראוי לפגישת פסגה היסטורית בין מי שיהפכו כל אחד בתורו לרב הראשי הספרדי לישראל: בית הכנסת המיתולוגי מוסאיוף שבשכונת הבוכרים. "היה רב אחד, לא מזכיר שמו. ה' יאריך ימיו בטוב ושנותיו בנעימים", אמר הרב אליהו, אך לא השאיר ספק לגבי זהותו של הרב האחד: "הוא היה אומר תמיד'מרן, מרן, מרן, מרן'. ' נגד בן איש חי, נגד בן איש חי'". מתברר שפעם אחת
סיפר הרב אליהו ותיאר את הדיאלוג המוזר שהתנהל בין השניים, בשל האיסור לדבר באמצע הנחת תפילין:
"אמרתי לו: הא.
"עשה לי: הו.
"אומר לו: הו.
"אומר לי: הא.
"אומר לו: הו. "אומר: הא.
"הוא אומר:'הא, הא, הא'.
"אמרתי לו:'אתה תמיד טוען: מרן! מרן!-מרן כותב:'אחרי שהניח כאן (את בית התפילין, על היד-א"ב), ימשוך את הרצועה עד האצבע, ויניח תפילין של ראש, ואחר כך יסובב שבעה'.
"עשה לי ככה (הרב אליהו הדגים את סימן השתוממות של הרב עובדיה על ידי פשיטת הידיים לשני הצדדים-א"ב), מאיפה זה בא? אחרי התפילה הראיתי לו.'שתראה', אמרתי לו,'שגם אתה נוהג לפי חכמי הקבלה ואתה לא שם לב בדבר הזה'".
הרהורי עבירה למראה נשים-מה המחיר המעשי שצריך לשלם יהודי דתי או חרדי כדי להינצל מהם? בעיתון המתנחלי "בשבע" התייחס הרב החרד"לי אליעזר מלמד "לשאלת הלימודים באוניברסיטה שלומדים בה בנים ובנות בערבוביה, כאשר חלק מהסטודנטיות והמרצות אינן מתלבשות כהלכה". שאלה מעשית מאוד עבור רבים בציבור הדתי לאומי והחרדי לאומי.
הרב מלמד כתב כי אם יש אפשרות ללמוד מקצוע במסגרת צנועה, מותר ללמוד באוניברסיטה מעורבת "ובתנאי שיידע בעצמו שלא יבוא להיכשל באיסורי עריות ויישאר דבק בתורה ובמצוות". בתגובה לדברים כתב לו סטודנט דתי מתחזק: "אני רוצה להעיד שבכל הנוגע ללימודים במוסד מעורב, שיש בו סטודנטיות ומרצות חילוניות, אין שום אפשרות להינצל מראיות אסורות ובמקרה הגרוע מ' הרהורי עבירה', רחמנא ליצלן. ואינני מדבר כלל על מעבר לכך (נגיעות ומעשים אסורים) שאני בטוח שהחלשים ביראת שמים נכשלים בהם".
הסטודנט הסביר: "המצב קטסטרופלי. רובן המוחלט של המרצות והנשים העובדות שם לבושות בחוסר צניעות חסר כל גבולות עד כדי מיאוס". הוא שאל: "אינני מבין כיצד כבוד הרב פוסק. . . מותר לטמא את העיניים ואולי להגיע למקרה בלתי טהור כתוצאה מלימודים שם?".
למרבה הפלא, הרב מלמד לא נבהל-והשיב בחיוב. והנה הנימוק שלו: "ערך לימוד המדעים וערך הפרנסה חשוב כל כך, שלא ניתן לאסור זאת מפני הרהורי עבירה (זולת מי שסובל מהרהורים מרובים מדי). אפשר לומר שמניעת אפשרות מיהודים לעסוק במדע ובפרנסה מכובדת מהווה סכנה ממשית לקיומו של העם היהודי". ואיך מתייחס הרב לחטא הרהורי העבירה? חמור, אבל יש סדרי עדיפויות. או כלשונו: "הרהורים, שכמעט כל אדם נכשל בהם, אין הם דוחים את האפשרות של אדם להתפרנס וללמוד מדעים לתועלת הכלל והפרט".
על רקע ההקצנה ההולכת וגוברת בענייני צניעות בציבור החרדי, התייחס עיתונאי חרדי בכיר לדבריו של הרב מלמד. מתברר שכל כך אהב את גישת הרב החרד"לי עד שהוסיף מעשייה משלו: חרדי אחד נעשה יותר ויותר קיצוני בענייני צניעות, עד כדי כך שכשהיה הולך ברחוב לא הסתפק בהשפלת מבטו, אלא ממש היה מכסה את עיניו כדי שלא יראה חלילה אישה.
הגיע המצב לידי כך שהיה מתחמק מעצים ברחוב ומבקש מהם "זוזו, זוזו", כי חשב שמדובר בנשים. יום אחד תפס אותו איזה חרדי ואמר לו: "בסופו של דבר מצבך גרוע יותר מכולם, גם מבחינת טוהר המחשבה וההרהורים. עדיף אדם שכל פעם שהוא רואה אישה משתדל לחשוב שהוא רואה עץ, מאשר אחד כמוך שכל עץ שהוא רואה מפנטז: הנה אישה".
נא להמתין לטעינת התגובות
